סדרה תיעודית חדשה בת 6 פרקים בנטפליקס בוחנת מנקודת מבט ספקנית את תעשיית ה"וולנס" ואת הטריליונים שהיא מגלגלת * האם ניתן באמת לשפר את הבריאות ולרפא מחלות באמצעות צום קיצוני, שימוש בשמנים אתריים, צריכה של חלב אם, אפיתרפיה (ריפוי באמצעות עקיצות דבורים) או טנטרה?
אחד המהלכים היעילים של נטפליקס הוא להעלות תוכן שגורף ביקורות זועמות שרק מעצימות את החשיפה שלו, ואז לאזן אותו עם תוכן חדש שמנחם ומרצה את המצקצקים. על כל "חם, לוהט, רותח" הטראשי יש את "אהבה על הספקטרום" האנושית ומעוררת ההשראה. ובתום כל הקטילות של התוכן השטחי, השיווקי והמפונק של גווינת פאלטרו ב"מעבדה של גופ", מגיעה סדרת דוקו חדשה שמבקשת לבחון מנקודת מבט ספקנית את תעשיית ה־Wellness ואת הטריליונים שהיא מגלגלת.
הסדרה התיעודית, ששמה "(לא) בריא" (UnWell), כוללת שישה חלקים ומתמקדת בכל פרק בטרנד אחר מעולם ה"וולנס". בין השאר מוצגים בה ניסיון לשפר את הבריאות ולרפא מחלות באמצעות צום קיצוני, שימוש בשמנים אתריים, צריכה של חלב אם, אפיתרפיה (ריפוי באמצעות עקיצות דבורים) וטנטרה. הסדרה בוחנת את כל הזוויות של כל תחום ומנסה לפענח מה באמת עובד אם בכלל. "האם השיטות הללו מובילות לשיקום וחיזוק הבריאות או שמא אנו מרומים והולכים שולל אחרי הבטחות שקריות?" שואלים יוצרי הסדרה. אבל מהר מאוד מתגלה שאין בכוונתם לספק תשובה חד משמעית.
הסדרה מציגה את כל הצדדים וכל הקולות מבלי להכריע. בקצה האחד נשמעות עדויות של אנשים שבטוחים ששמנים אתריים או צום של מים בלבד ריפאו אותם מסרטן או הקלו על ההתמודדות עם אוטיזם. מנגד, מופיעים בסדרה מדענים, עיתונאים חוקרים ומומחים המזהירים שמדובר בתרמית פירמידה מסוכנת, בניצול נפשי, כלכלי ומיני ובשיטות לא מפוקחות שעשויות לעבוד בטווח הקצר אבל גורמות בטווח הארוך למחלות פיזיות ונפשיות ואף למוות.
מדובר בסדרה תיעודית מחכימה ומעניינת לצפייה. בהתחשב ברוח התקופה, היא ראויה להערכה על היכולת להציג קולות סותרים בצורה מכבדת, מבלי לזלזל או לפגוע באף אחד מהמשתתפים, לא משנה עד כמה קשה להשלים עם מה שהם מציגים כעובדות. עם הרבה אמפתיה, הסדרה משקפת היטב את המקום הנפשי שבו נמצאים רבים מאלה שפונים לעולם "הוולנס". חלקם נמצאים במצב פיזי או נפשי מותש ולא רואים את האור בקצה המנהרה, והתחושות הללו הן בדיוק אלה שדוחפות אותם להתנסות בכל פתרון שרק יציעו להם.
"גורואים" מטעם עצמם
מהצד השני מתגלה עומק הניצול וההונאה שעשוי להתאפשר בחיבור בין האנשים הללו ובין "גורואים" מטעם עצמם. רבים מהם יורים לאוויר משפטים שנשמעים כמו עובדות אף שאינן כאלה, בזמן שהם יושבים באחוזות מפוארות, מנחים את נאמניהם בשיטות שגובלות בכת ומצטנעים "כל מה שאני רוצה לעשות הוא לעזור לאנשים". יותר מכל, הסדרה משקפת היטב עידן שבו כל אדם מרשה לעצמו לדבר בביטחון על דברים שמעולם לא למד או חקר כאילו היו אמת מוחלטת. "היו לי מטופלים שאמרו שהיה להם סרטן. הם השתמשו בשמנים אתריים ואז לא היה להם סרטן", מספר אחד המנטורים. גורו אחר מודה שהטיל צום בן חמישה ימים על תינוק בן שנתיים שסבל ממום בלב וקובע "תרופות הן באופן רשמי גורם מספר שלוש למוות".
גם הפרק על טנטרה לא פוסח על גורואים מתעללים. "בטנטרה מחליפים את המילים ופתאום אונס הוא ריפוי מיני", אומרת אחת המומחיות. משתתפת אחרת שנפלה קורבן לניצול מיני מספרת "בטנטרה יש כל כך הרבה פוטנציאל להתעללות וניצול ודחיפה מעבר למה שנכון לך ולגוף שלך". אבל גם כאן, בצד הרגעים המקוממים מתגלה צד חשוף, ואפילו מרגש בזכות הכנות של המשתתפים. בהם זוג שאיבד את הניצוץ המיני ומבקש למצוא מחדש את החיבור הרגשי והפיזי או זוג שמגיע לטיפול וחושף טראומות ושנאה עצֿמית בדרכו לשיקום זוגי ואופטימיות לעתיד.
אין קול מוביל מכריע
"(לא) בריא" מצליחה להיות גם סדרה מחכימה ופוקחת עיניים וגם כזו שלא תזיז אף אחד מהדעה שבה הוא מחזיק לפני הצפייה. זו סדרה שקולעת ל"הטיית אישור" — כינוי לנטייה האנושית לפרש ולזכור מידע באופן שמאשר ומחזק את דעתך ואמונתך — תוך התעלמות ממידע שתומך באפשרות החלופית. וכך, מי שיגיע לצפות בסדרה מנקודת מבט חשדנית וביקורתית, יזכה לאישור ממחצית מהקולות ויביט בשאר הסיפורים בתדהמה.
לעומת זאת, מי שבוטח בתעשיית ה"וולנס" ימצא סיפורים שמחזקים את אמונתו ויפנה את החשדנות שכבר בוערת בו לרפואה המערבית, המדענים, המומחים והעיתונאים. אם מכוונים מראש את הציפיות ולא מתכוננים להתאכזב מכך שאין קול מוביל ומכריע, קל להתמכר להצצה המעניינת לעולם ה"וולנס" מזווית שלכל הפחות לא מוכנה לקבל את הסיסמאות על העצמה וניסים רפואיים בעיניים עצומות.
