השחקן הצרפתי אלן דלון מת ביום ראשון בגיל 88. בהודעה שפורסמה מטעם משפחתו נאמר "אלן פביאן, אנושקה ואנתוני, וכך גם לובו (הכלב שלו) עצובים על מותו של אביהם. הוא מת בשלווה בביתו בדושי מוקף בשלושת ילדיו ובמשפחתו". דלון לקה בשבץ פעמיים בשנים האחרונות.
דלון, שכונה בצעירותו "הגבר היפה ביותר בעולם" והיה אחד מסמלי הסקס הגבריים הבולטים של הקולנוע האירופי, נחשב לאחד מגדולי השחקנים של הקולנוע הצרפתי. הוא כיכב בין היתר בסרטים "הסמוראי", "הברדלס" ו"מר קליין", עבד עם בכירי הבמאים באירופה, ובהם לוקינו ויסקונטי, ז'אן לוק גודאר, ז'אן פייר מלוויל ומיכלאנג'לו אנטוניוני, וב–1973 הקליט עם מי שהיתה אז בת זוגו, הזמרת דלידה, את השיר "פארולה פארולה", שנהפך ללהיט בינלאומי.
ב–2021, שנתיים לאחר שלקה בשבץ מוחי, פורסם כי השחקן הצרפתי החליט לסיים את חייו באמצעות המתת חסד, תהליך הנחשב חוקי בשווייץ שבה התגורר. "המתת חסד היא הדבר הכי טבעי והגיוני לעשות", אמר אז בראיון, "מגיל מסוים יש לנו את הזכות להיפרד מהעולם הזה בשלווה, בלי להזדקק לבית חולים או למכשור רפואי".
"אני רוצה להודות לכל מי שליוו אותי לאורך השנים ותמכו בי. אני מקווה ששחקנים יוכלו בעתיד לראות בי דוגמה לא רק בתחום העיסוק הזה אלא גם בחיי היום יום, על הניצחונות והכישלונות הכרוכים בהם", כתב אז דלון בהצהרה שפירסם.
נשיא צרפת עמנואל מקרון ספד לדלון: "בין אם היה מר קליין, רוקו, הברדלס או הסמוראי, אלן דלון גילם דמויות אגדיות וגרם לעולם לחלום, השתמש בפנים הבלתי נשכחות שלו כדי לטלטל את חיינו. מלנכולי, פופולרי, חשאי — הוא היה יותר מכוכב, הוא היה מונומנט צרפתי".
דלון נולד ב–1935 בפרבר של פריז, הוריו התגרשו כשמלאו לו ארבע, ולאחר מכן הוא חי למשך כמה שנים אצל משפחת אומנה. הוא נזרק מכמה בתי ספר בגלל חוסר משמעת, עזב את הלימודים בגיל 14, ושלוש שנים לאחר מכן התגייס לשירות צבאי. בגיל 21 הוא נפלט מהצבא, לאחר שהתקשה להתאים את עצמו למסגרת הנוקשה. לאחר שנדד בין עבודות, מפיק הקולנוע היהודי־אמריקאי דיוויד או סלזניק הבחין בו כשביקר בפסטיבל קאן והציע לו חוזה, בתנאי שילמד אנגלית. דלון הסכים, אבל עד מהרה קיבל הצעות לשחק בסרטים צרפתיים וביטל את החוזה האמריקאי שלו.
ב–1957 הוא הופיע לראשונה על המסך הגדול בסרט Send a Woman When the Devil Fails ושנה לאחר מכן כבר קיבל את התפקיד הראשי הראשון שלו בסרט "כריסטין", מלודרמה רומנטית שבה שיחק לצדה של השחקנית הגרמנייה רומי שניידר. מערכת היחסים הרומנטית בין שני השחקנים יפי התואר גלשה מהר מאוד מאתר הצילומים אל המציאות. ב–1961 רשם דלון את הופעת הבכורה שלו בתיאטרון, כשכיכב לצד שניידר במחזה של ג'ון פורד Tis Pity She's a Whore' בפריז. ויסקונטי ביים, ההצגה זכתה להצלחה קופתית גדולה, אבל שלוש שנים לאחר מכן הזוגיות המתוקשרת של הכוכבים הגיעה לקצה. למרות זאת ב–1969, חזרו דלון ושניידר להופיע זה לצד זו בסרט "הבריכה", שביים ז'אק דרה.
הפריצה של דלון לתודעה הבינלאומית התרחשה עם הקומדיה "נשים חלשות" שבה כיכב ב–1959. היא היתה להצלחה מסחרית גדולה והגיעה עד לארה"ב. שנה לאחר מכן כיכב בסרט "לעין השמש" שביים רנה קלמאן, עיבוד קולנועי ל"הכישרון של מר ריפלי" מאת פטרישה הייסמית, שזכה להצלחה בצרפת ובפסטיבלי קולנוע בינלאומיים, וגם ב"רוקו ואחיו" שביים ויסקונטי ב–1960. במאי איטלקי נוסף ששיתף פעולה עם הכוכב היה אנטוניוני, שליהק אותו לתפקיד הראשי בסרטו "ליקוי חמה" (1962). ב–1964 היה דלון מועמד לפרס גלובוס הזהב לשחקן המבטיח על תפקידו בסרט "הברדלס" שביים ויסקונטי.
דלון ניסה גם להתניע קריירה הוליוודית והופיע בכמה סרטים אמריקאיים, אבל לאחר שאף אחד מהם לא זכה להצלחה גדולה חזר לצרפת. שם שיתף פעולה בין היתר עם מלוויל: ב–1967 כיכב בסרטו "הסמוראי", שלוש שנים לאחר מכן בסרטו "המעגל האדום", וב–1972 בסרט נוסף שלו, "לילה על העיר".
אחת מהופעותיו הקולנועיות הנודעות ביותר היתה בסרט "מר קליין" (1976) שביים ג'וזף לוסי, שעלילתו התרחשה בצרפת בימי הכיבוש הנאצי. דלון גילם בסרט סוחר אמנות צרפתי שמנסה להפיק רווחים מהחרמת יצירות אמנות שהיו בבעלות יהודים, אבל אז נחשד בעצמו על ידי השלטונות כי הוא עצמו מסתיר את זהותו היהודית.
ב–1969 נקשר שמו של דלון בפרשיית פשע, לאחר שגופתו של שומר הראש שלו סטיבן מרקוביץ' נמצאה מוטלת באתר פסולת ליד פריז. חקירת המשטרה חשפה שורה של מסיבות סקס שבהן השתתף דלון לצד מפורסמים צרפתים אחרים, והצביעה גם על מעורבות של ארגוני פשע מאורגן בפרשה, אבל מעורבותו של דלון לא הוכחה מעולם. עם או בלי קשר, הוא כיכב לאחר מכן בשורה של סרטי מאפיה צרפתיים, בהם "החוב הסיציליאני" (1969) ו"בורסלינו" (1970).
דלון לא היה רק שחקן, זמר ויוצר קולנוע, הוא היה גם איש עסקים מצליח: הוא היה אחד מהשחקנים הראשונים אשר פתחו ליין מוצרים על שמם, ובמהלך שנות ה-70 מכר מוצרים בתחומים שונים הנמכרו תחת שמו, ביניהם מותג שעונים, בשמים, סיגריות, ביגוד וכלי כתיבה. ב-1979 הצהיר דלון שרק רבע מפעילותו העסקית קשורה לקולנוע; למעשה, היו לו גם עסקים של מסוקים, בניית רהיטים ומירוצי סוסים, בין היתר.
לאורך השנים הוא הרבה לככב במדורי הרכילות בצרפת שהקפידו לעקוב אחרי חיי האהבה שלו, ובמקביל עורר מדי פעם ביקורת ציבורית. כך היה למשל כשנודע שהוא תומך בפוליטיקאי הימני ז'אן מארי לה פן, וכך קרה גם בפברואר השנה כשחזר לכותרות לאחר שהמשטרה החרימה 72 כלי נשק וכמות גדולה של תחמושת שנמצאו באחוזה שבה התגורר, על אף שלא היה לו רישיון נשק.
