גם גל גדות נפלה למלכודת הבצה ההוליוודית. הגיע הזמן להגיד לה ולעמיתיה – כרגע אתם ממש לא רלוונטיים
"הימים האחרונים גרמו לי להרגיש מעט פילוסופית … והבנתי שכולנו בזה ביחד", היגגה גל גדות במונולוג משמים וארוך מדי שפתח את פוסט האינסטגרם הוויראלי שלה בשבוע שעבר, ובו היא ושחקנים/יות, זמרים/ות, ידוענים הוליוודיים ודוגמניות, שרים את "אימג'ן" של ג'ון לנון. את הפוסט ראו יותר מעשרה מיליון אנשים והוא קיבל יותר מ–32 אלף תגובות. בין התגובות היו אלה שהצטרפו לזו שלי, התוהים — וואללה, מי בכלל ביקש מכם? שלא לדבר על הבחירה באחד השירים הכי דוחים מבחינה תמלילית (למרות הלחן המקסים); ג'ון לנון הודה בזמנו שמדובר על רעיון השאוב ישירות מהמניפסט הקומוניסטי. עולם ללא גבולות? אנשים ללא רכוש? אר יו קידינג מי?
הרשתות החברתיות הן מקום מורכב בימים אלה, אפילו יותר מהרגיל. יש הכל מהכל ובכמויות מוקצנות, כי כולם בבית וכולם משועממים. יש המון חדשות וכתבות ותחזיות אימים, אינסוף פייק ניוז, לצד ממים וסרטוני וידיאו הומוריסטיים. ואם זה לא מספיק, יש נחשול של אנשים המתעדים את החיים בהסגר. סלבריטאי העולם, מסתבר, מרגישים צורך לעשות זאת באופן מוגבר. אותם יצורים נעלים כלכלית, שיושבים להם באחוזות המפוארות שלהם, עם הבריכות והספא וחדרי הכושר הפרטיים, מעלים סרטונים על השעמום והאמבטיות עם שמן CBD שהם/ן עושים כדי להירגע ומסיכות הזהב שהם/ן שמים על פניהם/ן.
אותם סלבס, כותבת יעל אלבז ב"הארץ", אנשים הצמאים לתשומת לב עד כדי כך שהלכו ועשו מזה מקצוע, לא יכולים לשאת את הדממה, הבידוד ואת חוסר ההערצה של כל האנשים שמכרכרים סביבם בימים כהלכתם. לכן הם מציקים ברשתות החברתיות יותר מאי פעם.
כפי שכתב יפה הסופר דויד גרוסמן במוסף "הארץ" בשבוע החולף, בימי קורונה אלה, שבהם אדם יושב לעשות חשבון נפש ומפענח מה חשוב בחיים, איך חיינו ייראו בעתיד ומה סדר העדיפויות הנכון שלפיו עלינו לחיות מעתה והלאה (כמו התמקדות בבריאות, אהבה למשפחה, שמירה על חברויות, ערבות הדדית, דאגה לזולת ואנושיות כללית), אנחנו מבקשים מהסלבס בארץ ובעולם — סתמו קצת. אתם בסך הכל אנשים שנראים טוב ויודעים לשחק או לשיר וזה פתאום לא נראה כל כך מרשים ומעורר הערצה.
אנחנו מבינים שאתם רוצים להרים, לשמח, לבדר. אבל עם כל הרצון לאסקפיזם ופיל גוד, אף אחד לא ביקש לשמוע את הזיופים שלכם. אתם רוצים לעשות משהו שעוזר באמת? תתרמו קצת כסף לאנשים שאין להם איך לפוצץ מזווה באוכל שיספיק לשכונה שלמה, תעלו את המודעות לקשיים של מערכת הבריאות, במיוחד באמריקה הקפיטליסטית להחריד, בה אין קופות חולים מסובסדות וביטוח רפואי עולה הון תועפות אם המעסיק לא משלם לך אותו. כאן לעשירים יש יכולת לדאוג לבריאותם ולבריאות משפחתם והעניים צריכים להילחם על כל טיפול רפואי. אבל אותם סלבס מנותקים בעיקר עסוקים באכילת הראש לכולם. ואם הם כבר נתרמים ותורמים, הם מקפידים על הדרך לקדם כמה מוצרים.
יש לקוות, כותבת אלבז, שהטלטלה הגדולה שחווה העולם תארגן מחדש את סדרי העדיפויות המעוותים שתרבות השפע הנחילה ותעשה מעין ריסטארט. הלוואי שבשוך הסערה נזכור שהגיבורים האמיתיים הראויים להערצה הם הרופאים, הרופאות ואנשי הצוותים הרפואיים שלצדם, שעובדים מסביב לשעון בטיפול בחולים. מדענים/ות, חוקרים/ות וכו' שכל מרצם ותשומת לבם במציאת חיסון לנגיף. זאת יחד עם כל הנשים והאנשים שדואגים לתפקוד העולם המתמוטט הזה ועושים זאת בלי לזייף.
