יהודה בארקן, מהשחקנים הנודעים בתולדות הקולנוע הישראלי שהלך לעולמו בגיל 75, כיכב לאורך חמישה עשורי קריירה על המסך הגדול והקטן * הוא זכור מסרטי המתיחות שכתב וביים בשנות ה–80, ומשורה של סרטי קאלט כמו "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", "נשיקה במצ"ח" ו"אבא גנוב" * עולם התרבות הישראלי באבל

השחקן, הבמאי, התסריטאי והמפיק יהודה בארקן נפטר ביום שישי האחרון בגיל 75 לאחר שנדבק בנגיף הקורונה לפני כשלושה שבועות. דבר מותו פורסם עם צאת השבת. בארקן אושפז ביום הכיפורים בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים בעקבות הידרדרות במצבו. ביום שלישי שעבר הוא הועבר למחלקה לטיפול נמרץ בעקבות קוצר נשימה מתמשך. הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים, שבעה נכדים ואינספור מעריצים שגדלו על סרטיו ומצטטים בנקל שורות מתוך "צ'רלי וחצי" (1974), "חגיגה בסנוקר" (1975), "אבא גנוב" (1987) ונוספים, שהיו לקלאסיקות ישראליות.
בארקן הובא למנוחות בבית העלמין ברחובות. כ-200 איש באו לחלוק לו כבוד אחרון, ובהם ניצה שאול, אבי טולדנו, משה אדרי וטוביה צפיר. עם היוודע דבר מותו ביקשה המשפחה מהציבור להימנע מהגעה להלוויה בגלל תקנות משרד הבריאות. הקהל לא הורשה להגיע לחלקת הקבר, אלא המשפחה המצומצמת.

אילנה, אלמנתו של בארקן, נפרדה ממנו בדמעות: "כל כך קשה לי לדבר עליו בלשון עבר. בחודש הראשון שאלת אותי איזו מתנה ארצה לפסח, הצבעתי על שרשרת לב הזהב מחלון הראווה ואמרתי שאת זה אני רוצה. הוא הסתכל לי בעיניים 'בכסף הזה אפשר לקנות שרשרת ואפשר לשמח משפחה קשת יום'. שם ראיתי את הלב החומל שלך, את הנתינה האינסופית". גם בתו דנה ספדה לו בבכי: "אבא שלי ידע דברים, אני לא יודעת איך אבל הוא ידע. הוא ידע להתגלגל מצחוק עוד לפני שאני יודעת שהתגובה שלי תהיה מצחיקה, הוא ידע להביט בי במבט חם ולנחם במשפט, הוא ידע שהשנאה לא פותרת, הוא ידע שהצחוק שלו תמיד הצליח להמיס אותי".
יושב ראש אמ"י, יענקל'ה מנדל, קרא לקהל לכבד את בארקן במחיאות כפיים על תרומתו לאמנות ולתרבות. "יהודה, דמיין לך שכל חבריך עומדים כאן עכשיו להיפרד ממך", אמר. "אין אחד שלא אוהב אותך. אתה איחדת את העם, דמות מאחדת דרך היצירה. אין ימין-שמאל, דת, גזע או מין. כולם אהבו את יהודה בארקן". גם הרב ישראל מאיר לאו נשא דברים: "מי שהכיר את יהודה, מי שראה אותו, מי ששמע אותו, כל מי שנהנה מהברק של הדברים, אפילו מהמתיחות, יכול להעיד כי בן עולם הבא הוא. תמיד מחייך, תמיד מעודד, אומר מילים טובות. נוח לשמים ונוח לבריות. יהודה בארקן זן נדיר בעולם בכלל".
בנו רועי היה אחרון המספידים. "איך יכול להיות שלא נדבר כל יום בטלפון, שלא נצחק יחד מהבדיחות הפרטיות שלנו", ספד לאביו. "אני מקווה שאתה רואה מלמעלה כמה אהבה אתה מקבל. בכמה אנשים נגעת כמה ריגשת אנשים בחייך. הייתי מספר לך כמה אנשים צפו בסרט שאני ועידו עשינו על חייך. תמיד הדהים איך הצלחת לקרב לבבות מהצד החילוני, הדתי, ובגלל שזה אין איש שלא התחבר. אתה בטוח שזו לא מתיחה? שלא תצא פה תכף מאחורה ותגיד לנו שאכלנו אותה, ותצחק את הצחוק המדהים שלך? אני מסתכל על כולנו מהצד ועוד מעט תצא. אני כבר מתגעגע. תבטיח שתשמור עלינו מלמעלה.
"הקורונה לא ניצחה אותך, אתה רק הלכת לנוח", המשיך. "אתה גיבור תרבות ישראלי ותישאר לחיות בכולנו עם המשפטים המצחיקים והקלאסיקות שיצרת פה. זכינו כעם שהיית פה. עם כל הטוב שעשית בטח קיבלת שביל ישר לגן עדן".

כוכב סרטי הבורקס
בארקן נולד ב–1945 בנתניה להורים ממוצא רומני. הקריירה הבימתית שלו החלה כשהיה חייל, אז שירת בין השאר בלהקת פיקוד צפון. עם שחרורו מהצבא התקבל ל"להקת פיקוד דיזנגוף" שהורכבה ברובה מיוצאי להקות צבאיות. את הקריירה הקולנועית שלו החל בסוף שנות ה–60, ושיחק בין היתר בתפקיד קטן בסרט "הוא הלך בשדות" שביים יוסף מילוא ב–1967. את תפקידיו המרכזיים קיבל מרגע שהחל לשתף פעולה עם מנחם גולן. בין השאר הופיע בארקן בסרט "לופו" (1970), שם גילם את דמותו של מוכר אלטע זאכן עני בסרט שזכה להצלחה מסחרית אדירה עם יותר מ–800 אלף צופים. סרט ההמשך, "לופו בניו יורק" יצא ב–1976 וזכה גם הוא להצלחה קופתית לא מבוטלת.
ב–1971 שיחק בארקן תפקיד מרכזי בסרט "מלכת הכביש", גם הוא בבימוי גולן, לצד גילה אלמגור. באותה שנה יצא "כץ וקרסו", שנחשב עד היום לאחד מסרטי הבורקס המצליחים ביותר. בארקן גילם שם את בנו הפוחז של קרסו, אותו שיחק יוסף שילוח.
בשנים הבאות המשיך בארקן לככב בסרטי בורקס, וב–1974 נכנס לנעליו של צ'רלי בן חנניה בסרט "צ'רלי וחצי" שביים בועז דוידזון. הסרט, שבמרכזו רומן בין שני בני מעמדות שונים, זכה למעמד קאלט וציטוטים ממנו נהפכו לשגורים בפיהם של ישראלים רבים. בין אלה ניתן למנות את השורה "מי מתעסק? זה מיקו", שנאמרת על ידי זאב רווח, ו"תשמע צ'ייקובסקי, כשאתה נהגת אני הייתי בשקט. עכשיו אתה תהיה בשקט, מובן?" סרט נוסף שביים דוידזון ונכנס לפנתיאון הקולנוע הישראלי היה "חגיגה בסנוקר" מ–1975, ובו לקח על עצמו בארקן תפקיד כפול של אחים תאומים, שהפך אותו לאחד השחקנים המצליחים והאהובים בישראל. בהמשך שיחק תפקידים מרכזיים גם ב"בוא נפוצץ מיליון" שביים שמואל אימברמן ב–1977, ו"מיליונר בצרות", בבימוי יואל זילברג ב–1978.
בשנות ה–80 פנה בארקן לעולם המתיחות, וב–1980 שיחק בסרט "חייך, אכלת אותה", אותו גם כתב וביים יחד עם יגאל שילון. שיתוף הפעולה של השניים נמשך שנים רבות וכלל שורה של סרטים ותוכניות טלוויזיה מאותה סוגה, בהם "המתיחה הגדולה" (1984), "ניפגש בסיבוב" (1986), "ניפגש בספארי" שצולם באפריקה ב–1989, "אוכלים לוקשים" (1989) ו"גברת, תפתחי זה אני" (1992).
גיבור סדרת "אבא גנוב"
בארקן שב לשחק תפקידים דרמטיים כשלקח על עצמו ב–1987 את תפקיד גיבור סדרת סרטי "אבא גנוב", שם גילם את דמותו של צ'יקו בן דוד, דייג מטבריה ואב יחידני שמנסה למנוע מגרושתו העשירה לקבל את המשמורת על בנם המשותף. הסרט, שהמשיך לטרילוגיה, נחשב לאחת המלודרמות המצליחות בתולדות הקולנוע הישראלי. גם הוא, כמו רבים מסרטיו של בארקן, קיבל מעמד פולחני. בשנת 1990 שיחק בארקן בסרט "נשיקה במצ"ח", אותו גם כתב. הוא גילם שם את דמותו של נהג משאית המגויס למילואים ומנסה להתחקות אחר אנס סדרתי. לצדו שיחקה מיכל ינאי. ב–1993 השתתף בסרט "מחפשת בעל על ארבע" שהיה מבוסס על רעיון שכתב, ובו שימש גם כמפיק. הסרט נכשל בקופות והכניס את בארקן לחובות גדולים.
בראיון שהעניק ל"הארץ" בשנה שעברה סיפר בארקן כי דווקא כישלונו של הסרט ההוא הוציא אותו לחיפוש רוחני שהסתיים בחזרה בתשובה. "ברוב הסרטים שהפקתי היו לי שותפים, אבל ב'מחפשת בעל על ארבע' הלכתי לבד ואכלתי אותה בגדול. המפלה היתה טוטאלית, פלופ היסטרי. רוב הסרטים שעשיתי, לא היה שבוע ראשון שלא סגר את הקופה. ופה — עד היום אני לא מבין מה זה הפלופ הזה. שנתיים לפני כן התחלתי עם סיפור התשובה, וכנראה שהשם נתן לי בכוונה לחטוף את הסטירה הזאת דווקא אז, בתחילת הקריירה שלי כיהודי דתי". עוד באותו ראיון הסביר כי נמנע מלשחק בסרטים רבים בשל מגבלות "צניעות" שלא עמדו בקנה אחד עם אמונתו הדתית.
המשבר הכלכלי והחזרה בתשובה הרחיקו את בארקן ממסכי הקולנוע והטלוויזיה. הוא זכה לתפקידי משנה בשורת סרטים אך חזרתו לפריים־טיים התרחשה בסדרת הדרמה "פלפלים צהובים" שעלתה למסכים ב–2010, שם גילם את הסב של גיבור הסדרה — ילד הלוקה באוטיזם. הסדרה זכתה להצלחה גדולה ומשחקו של בארקן קיבל ביקורות חיוביות מאוד.
במהלך שנות ה–2000 השתתף בארקן בשורה של סרטים בעלי מאפיינים דתיים, עמם נמנים "גבורה של ילד", "כל יהודי זהב" ועוד. בארקן גם הופיע בסרט תיעודי וביוגרפי בשם "מאבא גנוב לאבא שבשמים" ובו גולל את סיפור חזרתו בתשובה. באוקטובר 2017 הופיע בתפקיד רב בסדרה "כיפת ברזל" ששודרה ב"קשת" ובשנה שעברה גילם תפקיד מרכזי בסרט "אהבה בשלייקעס" לצד ניצה שאול.
תומך מוצהר של מירי רגב
בארקן היה מתומכיה המוצהרים של מירי רגב, כשזו כיהנה כשרת התרבות וביקשה למנוע מימון לסרטים שלא עמדו בקנה אחד עם תפיסתה. בראיון ב"הארץ" הסביר את עמדתו: "ה־BDS לדעתי זה פועל יוצא של חבר'ה שראו במשך שנים סרטים ישראליים שהם אנטי־ישראל. ככה קמה תנועה שאומרת 'אם הישראלים הם אנטי־ישראל ומראים מה קרה לפלסטינים, אז אנחנו נקים קול זעקה'. אבל אף אחד מהם לא היה בארץ ולא ישב בדרום וחטף טילים. אחרי שיעשו זאת — אז שיקומו וייצאו נגד ישראל".
כשנשאל באותו ראיון גם על הפער שבין תפקידים בידוריים לבין תפקידים בדרמות איכות, דוגמת "פלפלים צהובים", אמר: "בואי נזכיר שלא כל הסרטים ששיחקתי בהם היו קומדיות. שיחקתי גם ב'מלכת הכביש', 'שתי דפיקות לב', 'הבריחה אל השמש', אז אני מכיר את העמדה של להיות שחקן רציני, אבל יש את העניין שנקרא 'הפי־אנד'. אתה משלם כסף כדי לראות סרט שבסופו תגיד 'אח, זה עשה לי טוב'. החיים הרי מרים, בחיים אין הפי־אנד. אספר לך אנקדוטה: ארנון מילצ'ן שהפיק את 'אישה יפה', סיפר לנו בקאן לפני 20 שנה שבהתחלה צולם לסרט סוף שבו הגיבור נפרד ממנה ונוסע הביתה. אבל אז בהקרנות ניסיון הקהל שאל למה הם לא נשארים יחד. בעקבות זאת יצאו וצילמו סוף אחר, שבו הוא חוזר להיות איתה. הקהל רצה הפי־אנד, וזה מה שהפך את הסרט לכזה שלאגר היסטרי".