כך הפכה עפרי כהן, סטודנטית לסיעוד מקיבוץ בצפון, לבעלים של אחד מעמודי האינסטגרם הכי מסקרנים בתחום האופנה העולמית, עם עוקבות כמו קיילי ג'נר ושרה ג'סיקה פרקר
ביונסה, קיילי ג'נר ושרה ג'סיקה פרקר הם שמות שכל מי שמתחזקת חשבון אינסטגרם – בטח כזה שעוסק באופנה – יכולה רק לחלום לצרף לעוקביה. אבל יש מישהי שעבורה החלום הזה כבר הפך למציאות: עפרי כהן, בעלת החשבון Spotlight Time (ספוט לייט טיים) שמתפקד ממש כמו מוזיאון מודרני לאופנה, כאשר כהן עצמה בתפקיד האוצרת.
כדי להגיע להישג המרשים הזה היא עבדה ועובדת קשה. כל יום היא חורשת את הרשת, מחפשת את המעצבים האוונגרדיים ביותר, בוחרת פריטים בקפידה ומפרסמת אותם בעמוד שלה. התוצאה: חשיפה אדירה, עניין גובר של עולם האופנה הבינלאומי וגם שיתופי פעולה יוצאי דופן – כמו זה של המעצבת הישראלית שחר אבנט עם ביונסה. אבל עוד נגיע לזה.
בגלל הקורונה אנחנו משוחחות בסקייפ, ואני נדהמת לגלות בחורה צנועה, רחוקה מאוד מאור הזרקורים. כזו שעומדת בניגוד מוחלט לכל מה שמייצג העמוד שלה. "אני יודעת, זה מפתיע", היא מודה, "חשבת שתעמוד מולך בחורה איטלקייה נוטפת סטייל ובסוף פגשת קיבוצניקית מהצפון שלומדת סיעוד. כולם בשוק כשהם מבינים מי עומד מאחורי העמוד שלי. זה מצחיק אותי בכל פעם מחדש".
אז בואי תספרי לנו, איך הכול התחיל?
"אחרי השירות הצבאי החלטתי לטוס בעקבות אחותי לעבוד בטקסס לזמן בלתי מוגבל. לפני שהתחלתי לעבוד, היה לי זמן פנוי שרציתי למלא, וחשבתי לעצמי שאינסטגרם יכול להיות מענה נפלא לשעמום שלי. כך נוצר העמוד SpotlightTime, שנותן במה למעצבים צעירים שלא הייתה להם כזו".
וככה סתם החלטת שהנושא הוא אופנה?
"תמיד הייתה לי משיכה לא מוסברת לתרבויות ובעיקר לאנשים שחייהם שונים משלי. אני זוכרת שכבר בבית הילדים בקיבוץ, כשחילקו לנו דפי צביעה של ברביות, הייתי צובעת אותן בחום ומוסיפה להן תכשיטים גדולים, כאילו היו שייכות לאיזה שבט אפריקאי. לא עניין אותי רק כיצד אנשים חיים באופן שונה משלי, אלא באופן ספציפי איך הם מביעים את התרבות שלהם דרך הלבוש. כשהקמתי את העמוד החלטתי לחזור לאותה תשוקה ישנה שלי דרך חיפוש מעצבי אופנה ממקומות שונים בעולם. לדוגמה מעצב מהונגריה שמתמקד ברקמה המקומית או מעצב מקמבודיה שמשתמש בחומרים המבטאים את התרבות שלו, במטרה להביא לקהל את אותם מעצבים מוכשרים ולא מוכרים".
מהקיבוץ לווג
כיום עוקבים אחרי העמוד של כהן קרוב לרבע מיליון איש, ביניהם ניתן למצוא סלבס (קיילי ג'נר, הדוגמנית נעמי קמפבל והזמרת אלי גולדינג הן רק חלק מהרשימה), עורכות מגזינים נחשבות (סוזי מנקס – עורכת ווג הבינלאומי, קארין רויטפלד – בעבר עורכת ווג צרפת, ושרה מינו – העורכת בפועל של ווג טאלנט) וסטייליסטים בינלאומיים מובילים. "כל אלו נעזרים בי על מנת למצוא מעצבים צעירים ומוכשרים. אחד משיתופי הפעולה הגדולים והמוכרים שנעשו בזכות SpotlightTime הוא של המעצבת שחר אבנט שהלבישה את ביונסה בסיבוב ההופעות העולמי שלה. הסטייליסטית של ביונסה נחשפה אל שחר דרך העמוד שלי".
וואו, זה באמת מרגש.
"נכון. גם שרה ג'סיקה פרקר הביעה תמיכה וכתבה לי שהיא אוהבת מאוד את העמוד שלי ואת המעצבים שאני מגלה. אפילו בחלומות שלי לא האמנתי שהעמוד יתפוס כזו תאוצה. בזכות הפעילות באינסטגרם, אני משמשת היום כתבת של עיתון 'ווג טאלנט' שנמצא תחת ווג איטליה, ועשיתי גם כתבה גדולה למגזין CR Fashion Book על עשרת המעצבים הצעירים הטובים ביותר בעיניי לשנת 2020".
ואיך נראית המלתחה שלך?
"המלתחה שלי נראית הכי רחוק ממה שאת יכולה לדמיין. יש לי מעט בגדים, שרובם יד שנייה ובצבע שחור. בואי נגיד שלא היית מזהה בחיים שאני האדם שמתפעל את העמוד הזה. אני יכולה לספר לך שכשמוטי בעלי ואני טסנו לאיטליה הלכנו לבקר במשרדים של ווג, ולבשנו את מה שיש לנו, משהו שנע בין בלנדסטון לריבוק. כשהגענו לקבלה, שנמצאת בבניין ששייך לכמה עיתונים מוכרים, הפקידה שאלה אותנו 'לאן אתם?' וכשענינו שלמשרדים של ווג, היא הסתכלה עלינו מלמעלה עד למטה ושאלה במבט עקום: 'Are you sure?'. אני חושבת שזה בעצם מסכם את הסיפור שלי".
חלק מעניין בסיפור שלך הוא שאת סטודנטית לסיעוד.
"הרבה פעמים שואלים אותי מה הקשר בין תחום הסיעוד לעיסוק באופנה. עד כמה שזה נשמע קלישאתי, הקשר הוא העזרה לאנשים. אם זה בטיפול או אם זה במתן חשיפה. תמיד ידעתי שארצה לעבוד בעבודה שהיא טיפולית ולכן בחרתי במקצוע הסיעוד. ממש בימים אלו סיימתי את התואר ואני מחכה להתחיל לעבוד. את הסטאז' שלי עשיתי בתקופת הקורונה, ראיתי את עבודת הקודש של הצוותים הרפואיים, וזה משהו שנתן לי הרבה כוח. כמובן יש הרבה חששות, אך הרצון לעבוד ולעזור מתעלה על כך בהרבה. השאיפה שלי כרגע היא להיות מיילדת, אבל אני פתוחה ללמוד ולהכיר גם תחומים אחרים".
קצת מוזר לדלג מהמציאות של בית החולים לעולם האינסטגרם.
"אני מודה. יש לי דיסוננס רציני עם הרשתות החברתיות. מבחינתי הן מייצגות את הטוב ואת הרע יחד. מצד אחד הן מאפשרות להגיע למקומות שמעולם לא חשבנו עליהם ולבטא את עצמנו, אך יש פעמים שהן גם מייצגות חוסר אמת ואשליה. באופן אישי, לאינסטגרם יש תפקיד משמעותי בחיי, אבל מצד שני אני מודעת להשלכות שבאות עם זה, ואני ממש משתדלת להציב לעצמי גבולות בקטע הזה.
"דווקא בזכות הקורונה, אני חושבת שיש מין רצון כזה לעזור לעסקים קטנים ולקנות בשיקול דעת, אם זה מבחינת איכות ואם מבחינת כמות. יש תחושה שגם המודעות לאיכות הסביבה ולאופנה בת־קיימא הולכת וגדלה. בעמוד שלי ניתן למצוא את אותם מעצבים לא מוכרים שמציעים מוצר מיוחד ואיכותי, ואני רואה שיש התעניינות רבה יותר בזמן האחרון לקנות מהם ופחות מרשתות גדולות ומוכרות".
אפרופו כסף – את מצליחה להתפרנס יפה מהעמוד שלך?
"אני לא מתפרנסת מהעמוד שלי. אפשר לומר שהסכום המועט שהרווחתי עד היום משמש אותי לכיסוי הוצאות".
מה דעתך על מקומה של האופנה הישראלית בזירה הבינלאומית?
"לישראל יש בעיניי בתי ספר מצוינים ללימוד עיצוב אופנה, ובכל שנה אני רואה המון כישרון בתצוגות הגמר. אני חושבת שהמעצב הישראלי יודע להתאים את עצמו לצורך ולרצון של אוכלוסייה רבה ומגוונת בעולם.
"אני רואה את התגובות הנלהבות של העוקבים שלי ושל סטייליסטים שאני בקשר איתם על האופנה בארץ. לישראלים יש קטע שהם יכולים להתאים את עצמם לאוכלוסיית העולם – אם זה מצד אחד בלבוש הצנוע ומהצד השני לבוש פופי, כזה שמתאים לכוכבים בחו"ל. עצם העובדה שישראל היא מיקרוקוסמוס של העולם נותנת למעצבים הישראלים את היכולת להיות בקדמת הבמה העולמית. הם מביאים איתם הרבה דברים משילוב התרבויות העצום שיש לנו במדינה, וזו, בעצם, החוזקה שלהם. לכל מעצב ישראלי כמו שחר אבנט או אלון ליבנה יש דברים שהם פופ אבל יש גם דברים צנועים עבור הקהל הדתי שמחפש בגדים צנועים, לא בהכרח בהקשר של דת".
מאיפה כל העיסוק בצניעות?
"בעלי מושבניק דתי ממושב מחולה, אז אני מאוד־מאוד מודעת לניואנסים בחברה הדתית. בפעם הראשונה שהגעתי להוריו של מוטי הייתה שבת לוהטת באמצע אוגוסט והגעתי עם כמה שכבות כדי לכסות את עצמי, כולם צחקו עליי שלא הבנתי את הקונספט של הלבוש. מאז כבר הבנתי".
מה התוכניות לעתיד? אופנה או סיעוד?
"שניהם. אני מחכה להתחיל לעבוד בבית החולים ובזמני הפנוי להמשיך ולפתח את SpotlightTime. ימים יגידו לאן אגיע".
