זוכרים את ואאיל ראנים (בתצלום), המנהל המצרי בגוגל שהופיע בכותרות בימי המהפכה הסוערים בכיכר תחריר? אחרי ששוחרר מ-12 ימים בכלא של מובארק, ראנים פרץ בבכי במהלך ראיון והפך לאחד מסמלי המהפכה….
סמל – בהחלט. כוח פוליטי של ממש – לא. ליברלים חילונים כמו ראנים, האהובים בצדק במערב, יכולים להתהדר בהצתת המהפכה, אך לא בהיותם הכוח הדומיננטי בעקבותיה. המאבק האמיתי בארצות האביב הערבי הוא בין דיקטטורים כמובארק, ואיסלאמיסטים כאחים המוסלמים. זהו מאבק איתנים שמתרחש למעשה כבר עשרות שנים: מובארק וקודמיו עשו כל שביכולתם לכתוש ולדכא את האחים במצרים (כמו שאסד האב טבח 30,000 בהתקוממות האיסלאמיסטית של 1982 בחאמה.)
בסופו של הסיפור הצליחו האחים להיחלץ מהדכוי של מובארק מאורגנים, ממושמעים, ופופולריים. בהגיע יום הבחירות לפרלמנט האחים, כזכור, זכו ל-37.5% תמיכה והסלפים ב-27.8% נוספים, בזמן ששלוש המפלגות הליברליות יחדיו זכו ל-20.3% אחוזי תמיכה בלבד. בחירות הן משחק של מספרים, ובמשחק הזה לא היה לליברלים שום סיכוי, הם פשוט מעטים מידי.
הפיכתה של דיקטטורה למדינה איסלאמיסטית אינה מהלך דמוקרטי או אביבי. זאת כבר אמרו רבים, והסיבה פשוטה: האיסלאם נוצר ע"י מוחמד לא רק כקהילה דתית, אלא גם כמסגרת פוליטית. הח'ליפות האיסלאמית, יישות פוליטית לכל דבר, היא ההשראה, היעד והגורל של האיסלאמיסטים, וביניהם האחים המוסלמים. אחת מאבני היסוד של הח'ליפות היא השתתתה על חוקי השריעה – רעיון בלתי דמוקרטי בעליל, אחד מיני רבים בחזון הח'ליפות.
זו לא הפעם הראשונה שאידאולוגיה אנטי דמוקרטית זוכה בשלטון באמצעים דמוקרטיים – לא צריך דווקא לבחור את היטלר כדוגמא, למרות שבהחלט אפשר. לדמוקרטיה, המבוססת על מספרים, אין פתרון לסיטואציה כזו, משום שהלכה למעשה תוצאות הבחירות הדמוקרטיות במצרים הראו שאין רוב לדמוקרטיה. ואכן, מאז נכנס לתפקידו ב-30 ביוני 2012, מורסי ביצע מספר מהלכים כוחניים, ובסופם תקע חוקה חדשה כעצם בגרונם של הליברלים.
על רקע זה היה מרגש לראות את הליברלים יוצאים לרחובות בשבוע שעבר. הכותרת הראשית באל-אהראם ביום שישי היתה: "בחזרה לככרות ללא האחים המוסלמים וללא הסלפים". האביב הערבי סוף סוף כאן. שנתיים לאחר סילוק מובארק, ובתזמון עם הזעם שהתפרץ בפורט סעיד בעקבות פסקי הדין בתיק אסון הכדורגל בעיר בשנה שעברה, הליברלים החלו לפחד – רשימת הדרישות שפרסמה האופוזיציה משרטטת את הפחד הזה. מנהלים בגוגל לא רוצים לחיות תחת שריעה.
סיכויי ההצלחה של הליברלים לא ברורים. תהיה הצלחתם שתהיה, זו הזירה שבה המאבק נגד האיסלאם הקיצוני והפוליטי צריך להתרחש: מוסלמים דוחים את האידאולוגיה האיסלמיסטית האלימה, ובוחרים בחיים אחרים. איסלאמיסטים ניזונים מהתמרמרות על עוולות כאלה ואחרים, אמיתיים או מדומים. יהיה מענין לראות איך הם ינהגו מעמדת כוח. שום דבר לא גמור במצרים.
@lostroadtopeace
