בחירות ה-4 בנובמבר, 2014: עורך הדין הישראלי אילן קאר מתמודד מטעם מפלגה הרפובליקנית על כסאו רב החשיבות של הנרי וקסמן לייצוג מחוז 33 היוקרתי בקונגרס ארה"ב * מולו ניצב טד ליו, סנאטור קליפורני דמוקרטי ולשעבר ראש עיריית טורנס * למי סיכויים טובים יותר לנצח? / מאת ארי בוסל
בבחירות שבהן אין ענין רב, או נושא המפלג את הקהילה כולה ומדרבן את כולם להצביע, סיכויים קלושים לגמרי להביא לידי שינוי או מהפכה. זהו בדיוק המצב במערב לוס אנג'לס, המחוז ה-33 של הקונגרס האמריקאי. מחוז זה כולל ערים ממליבו לפלוס ורדס, דרך סנטה מוניקה, מנהטן ביץ', ווסטווד (אזור), בל אייר (שכונה), בוורלי הילס, פיירפקס (אזור) ודרומה לאורך החוף. נציגנו בבית הנבחרים הוא הקונגרסמן הדמוקרטי הנרי וקסמן, ידיד אמת של ישראל.
לאחר ארבעה עשורים בוושינגטון הבירה, הוא מחזיק בידיו כח רב עד מאד, והגיע זמנו – כך החליט – לפרוש (אחד אחד, נציגי אותו דור פורשים. כך גם זאב ירוסלבסקי). בעוד פחות מחודש נצביע לאחד משני מועמדים במקומו. מחד דמוקרטי טד ליו, וממולו אילן קאר הרפובליקני.
טד ואילן שניהם אנשים טובים, בעלי ערכים, מודעות לפעילות לטובת הציבור והיסטוריה של עשיה. שניהם שרתו בצבא ארה"ב (טד ליו הוא סא"ל במיל' ואילן קאר קצין במיל' בפרקליטות הצבאית הראשית). ההבדל בין שניהם מינורי אם בכלל, למעט השייכות המפלגתית הרשמית. אלא שאחד הוא דמוקרטי עם נטיות רפובליקניות, והשני רפובליקני הנוטה למצע המפלגה הדמוקרטית. לפיכך קשה להבדיל ביניהם.
אילן קאר אמנם אומר שסיכויו לא רק שאינם קלושים אלא טובים ומוצקים, בעוד שטד ליו יזכיר מיד את הסקרים האחרונים המראים שהוא מוביל בכעשרים אחוזים. אני הייתי מציע לאילן לא להתפטר ממקום עבודתו הנוכחי ולטד לא לזלזל ולבטל את אילן. בפוליטיקה אין לדעת מה ילד יום, ולעיתים, בוקר וערב הם שני עולמות נפרדים. לנו, הבוחרים, הייתי מזכיר שרק אחוז נמוך מאד מכלל הבוחרים מצביע, וכל קול יכול להטות את כף המאזנים. על אחת כמה וכמה בבחירות שבהן אין עניין מיוחד, בהן אחוז המצביעים אפילו קטן מהרגיל.
בבחירות האחרונות בעיר בוורלי הילס, לדוגמא, הפרש של שישה קולות בלבד זיכה את ננסי קרזנה בקדנציה נוספת (לאחר העדרות של מספר שנים) ושינה את מאזן הכוחות בין חמשת חברי מועצת העיר. לכן, הצביעו "אבסנטי" או לכו לקלפי ביום הבחירות, אך ודאו שלא תפספסו את יום שלישי הראשון בחודש נובמבר. הקלפיות פתוחות משבע בבוקר עד שמונה בערב. בבוורלי הילס והסביבה ניתן לראות באחרונה שלטים, אלו עם שמו של טד ליו (שמו מוכר שכן הוא משרת בסנאט של מדינת קליפורניה ולפני כן היה חבר מועצת העיר טורנס), ואלו עם שמו של אילן קאר, תובע פלילי המטפל בכנופיות נוער. זוהי בדיוק הסביבה שמרבית התושבים בה הם דמוקרטים (ויהודים).
לכן, כל שלט עם שמו של אילן מחדש, מפתיע ומרגש. לרוב, המצביע לא מכיר את מרבית המתמודדים למשרות השונות (המצב גרוע במיוחד בבחירת שופטים) וסך כל הידע לגבי ההצעות השונות מסתכם ברושם שנוצר מפרסומות בטלויזיה או גלויות ושאר חומר בחירות שקיבל בדואר. מעטים בלבד טורחים לנסות להפגש עם המתמודדים, לקרוא וללמוד, לחקור ולדרוש. יש הסומכים על המלצות של עיתונאים או של ארגונים אלו או אחרים, אך בסופו של דבר, דמוקרטי לרוב יצביע עבור מועמדים דמוקרטים ורפובליקני לרפובליקנים. לפיכך, באזור דמוקרטי, הסיכויים הם שהמועמד הדמוקרטי יזכה.
וזו בדיוק הבעיה של אילן קאר. אילן הוא בנם של כרמלה וניסן (אביו החורג) פרדו, מראשי הקהילה הישראלית, ה"ותיקים". אחד משלנו. חלק מה"משפוייחה". לצידו התייצבו הפילנטרופ אדם מילשטיין ושוע העולם שלדון אידלסון, ואיתם ראשי הקהילה הישראלים, "הצעירים" ואליהם מצטרפים אנשים רבים (לדוגמא ניצה ואריה בן יהודה). ישנה מחויבות להוריו של אילן. ישנה מחויבות של הקהילה לתמוך במישהו מאתנו. וישנה הרגשה של מעורבות ואיכפתיות, של רצון להצליח, נגד כל הסיכויים והסקרים (המראים נאמנה שטד ליו יהיה נציגנו הבא בקונגרס).
למי להצביע? רבים מאתנו מצביעים לאילן כיון שהוא "אחד משלנו," חלק מהמשפחה המורחבת. בכל שיחה שהיתה לי לגבי אילן, אף פעם לא הועלה הטיעון "לא להצביע לטד בגלל שהוא אסיאתי במקורו" או כל הערה פוגעת או דוקרנית אחרת. נהפוך הוא: כולנו מתייחסים בכבוד רב כלפי סנטור ליו, אך היינו רוצים לראות את אילן בקונגרס.
