ליאור רז ממשיך למתג את עצמו כגיבור פעולה הוליוודי והשידוך האמריקאי־ישראלי מתגלה כמוצלח מהצפוי * "פגע וברח", סדרת המתח החדשה של יוצרי "פאודה" היא הפקה מושקעת שהצליחה להיכנס השבוע לרשימת עשרת הניצפים בנטליפקס
במבט ראשון, שיתוף הפעולה בין יוצרי "פאודה" ובין תסריטאיות ומפיקות "דה קילינג" בסדרה "פגע וברח" נשמע מעט משונה. בצד הישראלי, היוצרים ליאור רז ואבי יששכרוף, כבר הוכיחו את מיומנתם ביצירת אקשן אפוף מתח ומורט עצבים, גם אם לא תמיד אמין. בצד האמריקאי, דון פרסטביץ' וניקול יורקין, תסריטאיות מלוס אנג'לס, היו שותפות לאחת מסדרות המתח המצוינות של העשור הקודם.
השבוע מתברר, שהשידוך האמריקאי־ישראלי מתגלה כמוצלח מהצפוי. "פגע וברח" בנטפליקס (Hit & Run), שמתרחשת על קו תל אביב־ניו יורק ומשלבת בין עברית ואנגלית, היא הפקה מושקעת וקולחת. העלילה משלבת בין מינון יעיל של נגיעות פסיכולוגיות ובין אקשן מופרך וחסר מעצורים. ישנם אמנם מלא רגעים נטולי היגיון או מקוריות וגם לא גילויים שאי אפשר לחזות מהרגע הראשון, אבל הסדרה מספקת את הסחורה. בעיקר, יש בה את הניצוץ החמקמק שהופך אותה לבידור ממכר, מהסוג שלא משאיר שאלה האם ממשיכים לפרק הבא בבינג'.
רז, שמככב בתפקיד הראשי, מגלם את שגב, מדריך טיולים שמתגורר עם דניאל (קיילים אום), אשתו הרקדנית, בתל אביב. לאחר שאשתו נהרגת בתאונת פגע וברח, הוא חושד שהטרגדיה אינה מקרית. הוא מנסה לפענח האם היא נרצחה בגלל עברו המסתורי ביחידה מובחרת, או שאולי זו היא שהסתירה ממנו סודות. בניסיון לגלות את האמת, הוא יוצא לניו־יורק במסע שופע טוויסטים, גופות מדממות ומזימות בינלאומיות.
הסדרה לא מפצחת את הנוסחה מהרגע הראשון. פרק הפתיחה, שלוקח את הזמן כדי לבסס את הרקע לעונה, די חלש. נראה שליוצרים משני צדי האוקיינוס נדרשו כמה פרקים כדי לפענח באילו רגעים נכון להאט ולהתמקד בנפש הגיבורים ובאילו להסתער על הצופים עם יריות ופיצוצים. גם העלילה, שמתחילה מהסוף וחוזרת אחורה, מסתבכת בפלאשבקים וחסרה את התנופה הראשונית שתיצור תחושת דחיפות להמשך.
אבל מרגע שדמותו של רז מגיעה לניו יורק ניכרת הרמוניה ותיאום מדויק יותר בין הכותבים. גם אם אפשר להמר מה יהיו הטוויסטים הגדולים שמחכים מעבר לפינה, הדרמה קורצת לאווירת פרנויה ומותחני ריגול משנות ה–70 וטווה קורים של רגעים קטנים שמרחיבים את המסתורין.
רוח רעננה נובעת גם מהבחירה שלא להניח את כל הסיפור על כתפי אנשי יחידות ביון או יוצאי צבא, אלא על נשים נחושות שלא דופקות חשבון. מורן רוזנבלט ("פאודה") מרשימה בתצוגת משחק בוגרת ומינימליסטית. היא מגלמת בלשית במשטרה שנמצאת בהריון מתקדם מתרומת זרע, מתוך בחירה מודעת ומשוחררת לחיות את חייה בלי להמתין לבן זוג. היא גם קרובת משפחה של שגב, שנשאבת עמוק לתוך החקירה. בצד הניו־יורקי ממתינה לו סנה לייתן הכריזמטית ("הרומן"), כעיתונאית חוקרת שהפרשה מערערת את נישואיה.
כולם נתמכים בצוות שחקנים ישראלי־אמריקאי מצויין. עם הכוכבים נמנים גל תורן ("האחיות המוצלחות שלי", "הטבח"), כחברו של שגב שחי בניו יורק וסובל מפוסט טראומה, ליאור אשכנזי ("פוקסטרוט", "המנצח") כגבר שניהל קשר מסתורי עם דניאל, וגרג הנרי ("דה קילינג") כאביה של דניאל שחי בארצות הברית. למרות שכולם לוקחים את המתרחש ברצינות תהומית, בדרמה נשזר גם הומור אגבי. הוא כמעט עובר מתחת לרדאר, אבל מצליח להעלות חיוך זריז עם בדיחות על "כמה קל" לזייף מחול מודרני, או על רז, שבעיניים אמריקאיות נראה כמו "טרוריסט שעוקף אנשים בתור".
ברוס ויליס הישראלי
יותר מכל, "פגע וברח" היא סדרה שבה רז ממשיך למתג את עצמו כגיבור פעולה הוליוודי. הוא נמלט מפצצות, קופץ מתחת לקורות מתמוטטות ומגלה לכל מי שפועל נגדו שהסתבך "עם האיש הלא הנכון". בפרמיירה הווירטואלית שנטפליקס ערכה לרגל הסדרה, המנחה, יוצר "פה גדול", ניק קרול (שכיכב לצד רז בסרט "מבצע פינאלה"), מכתיר אותו כ"ברוס ויליס הישראלי". רז, שמאמץ בהנאה את התואר, מספר שכמעט לא השתמש בכפיל אלא תכנן וביצע את כוריאוגרפיית הקרבות בעצמו.
על רקע הצלחתה הבינלאומית האדירה של "פאודה" והחוזה שנטפליקס חתמו עם רז ויששכרוף ליצירת שתי סדרות — ש"פגע וברח" היא הראשונה שבהן — נדמה שקסמו של רז טמון בכך שהוא לא חש צורך לאמץ מניירות אמריקאיות. ב"פגע וברח", כל הישראלים מדברים עם מבטא, משלימים עם שיבושי הלשון ולא מסתירים כמה הם מרגישים קטנים בניו יורק העצומה. "ככה הרגשתי כשהגעתי למנהטן בפעם הראשונה", סיפר רז "הכל סגר עלי. הבניינים העצומים והחורף האפור והקשה. הייתי ממש בדיכאון ואני זוכר את התחושה הזו".
גם במציאות, רז לא מנסה לייפות את העבודה מאחורי הקלעים. בכנות מעוררת חיבה הוא מספר שלא היה לו קל לשחק בשפה האנגלית. "תודה סנה על כל הסבלנות", הוא אומר ללייתן. הוא גם לא מהסס להודות שהגיע לעבוד עם צמד היוצרות (ובנות הזוג) האמריקאיות, פרסטביץ' ויורקין, עם מעט מאוד ניסיון. "אבי (יששכרוף) ואני לא יודעים לכתוב. 'פאודה' היתה הדבר הראשון שכתבנו", הוא אומר. "אז הגענו והתחלנו לעבוד ביחד עם מבנה מאוד ברור שצריך לעקוב אחריו. למדנו המון מהן, אבל גם יש יתרון בזה שלנו אין צורך לחשוב איך 'לצאת מהקופסה', כי אין לנו קופסה".
הביטחון שמגיע עם גישת "זה מה יש ועם זה ננצח" השתלם. "פגע וברח" היא סדרה שמאמצת בחום את תפקידה כבידור אקשן סוחף ומלוטש באמות מידה אמריקאיות, אבל גם עושה זאת בלי להניח לסיפור או לדמויות להיבלע ולהיהפך למשהו שהן לא, ברכבת הרים מרעננת של אקשן ישראלי־אמריקאי.
שלוש בדיקות קורונה בשבוע
"עזבנו את ניו יורק ממש לפני שהתחילה המגפה, הגענו לישראל ובאמצע, ממש באמצע, התחיל כל הברדק של הקורונה", מספר כוכב ויוצר הסדרה ליאור רז בריאיון מלוס אנג'לס, מקום מושבו בתקופה האחרונה, ל-ynet. "כולם נבהלו ונטפליקס ביקשו לעזוב את ישראל. פחדתי שלא נחזור לצלם בישראל בגלל המצב. מלא הפקות התחילו לצלם בישראל והפסיקו בגלל המצב הביטחוני, והפחד שלי היה שנפסיק באמצע, נורא חששתי מזה. אבי יששכרוף ואני דחפנו שיחזרו. מדינת ישראל עזרה לנו להכניס תוך כדי הקורונה את כל הצוות שלנו, ועיריית תל אביב סגרה לנו רחובות שלמים כדי שנוכל להראות את ישראל בצורה שאנחנו מכירים. הצילומים של ישראל מאוד יפים ומאוד מזמינים, כל מי שיראה את זה ירצה לבוא לישראל. אני לא חושב שראית את ישראל בצורה כזאת בשום מקום בעולם. אנחנו מנגישים את ישראל באופן שלא היה קודם".
רז משבח גם את ההתנהלות של הפקת נטפליקס: "גם כשהופסקו הצילומים הם המשיכו לשלם לכל העובדים בישראל כאילו שהם המשיכו לעבוד, וזה לא קורה בדרך כלל. הם הקימו קרן מיוחדת שמשלמת את המשכורות". בהמשך, כשנטפליקס חידשה את הצילומים בארץ, נוהל הקורונה היה מוקפד במיוחד. "הקמנו מחלקת קורונה משוגעת. היינו צריכים לעבור בדיקות כל יום, זאת הייתה אולי ההפקה היחידה בארץ ובעולם שלא נעצרה בגלל חולי קורונה מאומתים, אצלנו תפסנו אותם לפני שזה קרה. התעסקנו עם מאות ניצבים. זה מחנה של המון אנשים שעובדים בו. היה מאוד לא פשוט לעבוד בסט".
רז: "זאת ההפקה הכי גדולה שנעשתה במדינת ישראל מבחינה כספית מאז ומעולם. מאות משפחות התפרנסו ואלפי נותני שירותים התפרנסו מההפקה הזאת. אנחנו מגדילים את הנראות של ישראל בעולם בצורה חיובית" במסגרת הצילומים הלא רגילים בסדר, צולמה גם סצנת מרדף מכוניות הוליוודית לכל דבר – אלא שהיא נערכה כאן, בישראל. "ההבדל הוא שכשבארץ אתה מצלם סצנת אקשן – אין לך את כל האפשרויות לעשות חזרות ולהביא כל כך הרבה מכוניות. אין לך אפשרות לסגור כל כך הרבה רחובות, ולדאוג שאף אחד לא יגיע ושלא ייכנס ילד לכביש. פה (בלוס אנג'לס), בגלל העוצמה של ההפקה, יכולנו לסגור רחובות שלמים אבל בארץ אתה לא יכול. בנטפליקס אתה קונה מכונית רק למקרה שאולי תדפוק אותה. המכוניות במרדף אלה מכוניות של ההפקה. אז כששואלים לאן הולך הכסף ברגעים כאלה – זה זה. הביאו מישהו מאוסטרליה בשביל הפעלולים ונהגים מחו"ל, ודברים שאנחנו לא מתורגלים בהם".
גם מורן רוזנבלט שמככבת בסדרה מספרת בריאיון מאל.איי על ההקפדה בנושא הקורונה. "היו דיבורים שאולי נחזור לצלם בחו"ל, אבל לי לא היה חשש שהיא לא תמשיך. ידעתי שצילמנו את רובה וגם ידעתי מה המצב בארץ. היו לנו שלוש בדיקות קורונה בשבוע".
מבחינת רז, הכתיבה הייתה בדיוק כפי שהוא רואה לנכון ולא כדי למצוא חן בעיני העולם, כך שניתן למצוא שם לא מעט סלנג ישראלי. "אנחנו כותבים אותנו, זה הקסם. אנחנו לא מנסים להיות אמריקאים ואנחנו לא מנסים להיות מה שאנחנו לא, אנחנו כותבים כמו שאנחנו מדברים. אנחנו ישראלים. אנחנו אומרים את האמת שלנו. זה גם הקסם בסדרה הזאת, שאתה רואה את הדיסוננס בין הישראליות לאמריקאיות, ואתה רואה את הישראלי שנמצא בניו יורק כמו דג מחוץ למים והכל סוגר עליו. אתה קולט שבן אדם נמצא שם בתוך בלאגן רציני מאוד ואתה מבין את היפוך התרבויות".
