ככה הכי טוב ללמוד, מניסיון ולא בקולג'

יאנה סוזן מנהלת יחד עם בעלה חברת טלמרקטינג שמתמחה באיתור ושיווק לידים לחברות קונסטרקשן ישראליות בדרום קליפורניה מי היה מאמין שבעברה הלא כל כך רחוק הייתה רקדנית פופולרית בכרמיאל, דוגמנית מצליחה בחברת יולי' וסטודנטית בקנדה? עכשיו מה שמעניין אותה זה הרחבת המשפחה והיא מחפשת בנרות מחליפה

סיפור החיים של יאנה סוזן מתחיל בכרמיאל. היא הגיעה מרוסיה לעיר הגלילית בגיל חמש. שנתיים היא הייתה בהלם, לא הוציאה מילה מהפה. שם היא הייתה בכלל יאנה יברגילבסקי. ההורים באו מסאמרה שברוסיה. הילדה-יפה-כרמיאל יושבת עכשיו מולי ומדהימה את העוברים ושבים בבית הקפה בוואלי. יאנה היפהפייה מחזיקה את בלה הכלבה על ברכיה ומלטפת אותה בחיבה רבה. לפניכן היה גם כלב אבל הוא נשאר אצל החבר לשעבר. היום יאנה נשואה טרייה עם שם משפחה חדש: סוזן.

בכרמיאל היו לה חיים טובים, משפחה נהדרת וקריירת ריקודים מצליחה. "בגיל שבע, בכיתה גימל, יצאתי מהבועה הרוסית והתחלתי לרקוד וזה מה ששינה את הכול ועשה לי טוב בחיים, "היא נזכרת ופוצחת במונולוג, הייתי רוקדת הרבה ריקודים סלונים ורוסיים.

אחר כך גילו אותי בסוכנות 'יולי' ובגיל אחת עשרה כבר הייתי דוגמנית מבוקשת. הופעתי בערוץ הילדים והפכתי לכוכבת ילדים בכרמיאל. נהייתי מאוד מקובלת פופולרית.

גם אחי נהיה מפורסם בזכות עצמו. היה אלוף ישראל בהאבקות. לא הייתי מלכת הכיתה אבל צילמו אותי לכל מיני עיתונים. אני חושבת שהתבגרתי מהר מאוד.

מגיל ארבע עשרה היינו כבר על המזוודות. ההורים הגישו ניירות והחליטו להגר לקנדה. שלוש שנים לאחר מכן הצליחו לקבל ויזת עבודה ואני יחד עם כל המשפחה עברנו לקנדה. לפני שעזבנו פתחתי עסק חדש עם החבר שלי. היינו מופיעים באירועים גדולים, עשרים וחמישה רקדנים ולפעמים רקדנו בבת אחת בכמה חתונות, כמו שאומרים. בתור נערה עשיתי כסף מאוד טוב. זה היה מאוד מהנה, אני אוהבת ריקוד, אני מאוד מאורגנת וקפדנית".

המעבר לקנדה: קשיי התאקלמות

בגיל 17 אני נאלצת להתאקלם שוב. לא רציתי לעבור לקנדה. אך זה לא היה תלוי בי. בקנדה היו לנו חברים טובים שעזרו לנו להתאקלם. בגלל האנגלית חזרתי כיתה והייתי גדולה ובוגרת מכל הילדים בכיתה. היה לי מוזר אבל התגברתי. הספקתי לחבוש שנה ספסל בקולג', אלא שרציתי לעבור ללוס אנג'לס. אחרי שגרתי חמש שנים בקנדה קיבלתי דרכון אמריקאי".

"הגעתי ללוס אנג'לס, עבדתי בכל מיני משרות. היה לי ניסיון לא טוב עם ישראלים בעבודה במיוחד בחברות קונסטרקשן. פוטרתי בכמה מקומות שלא באשמתי. היו לי כל מיני הצעות רומנטיות, אבל תמיד עמדתי על שלי ושמרתי מרחק. השתלבתי חברתית מהר מאוד ותמיד גרתי בוואלי.

"הייתה לי קבוצה של חברים מישראל. כבר התחלתי לחשוב על עסק משלי. בשנת 2008 ניסיתי להביא את ההורים אבל הם כבר השתקעו בקנדה ונשארו שם. אחי הצטרף אלי לא מזמן.

"לפני ארבע שנים הכרתי את בעלי, יניב סוזן, עבדנו יחד ב'קונסטרקשן'. הוא היה בעל החברה ואני עבדתי במשרד. אחרי שנה עזבנו ביחד את החברה. מכל חברות הבניה שעבדתי שם למדתי את המקצוע על בוריו. למדתי על ניהול משרד, על 'לידים', טלמרקטינג, הנהלת חשבונות, ניהול צוותים ועל כל תרגילי המכירות של הישראלים לא כולם כאלה אבל הרבה מנצלים את המצבים ואת המצוקה והלחץ'). הייתי למעשה מוכנה לשלב הבא. ככה הכי טוב ללמוד, מניסיון ולא בקולג'.

"יניב למעשה היה הבוס שלי והיה גם שותף. שנינו עזבנו יחד והתחלנו לצאת. ב2016 הציעו ליניב לחזור ארצה ולהיכנס לשותפות עם חבר שחשבנו שהיה ובתחום הפיננסים. תוך עשרה חודשים הבנו שהעסק לא כל כך כשר. אמרתי ליניב שאנחנו עוזבים את העסק מיד וחוזרים ללוס אנג'לס.

בחזרה בת"א: מבצעי עוקץ והונאה

"החיים בארץ היו חיים מאוד שונים מאמריקה. ניסיתי להתרגל לתרבות ולחברה אבל היה מאתגר מאוד, ולמרות שעשינו כסף, גרנו במגדלי 'יו' והיו לנו משרדים יפים, הצלחנו לצערי. הלוואי שזה לא היה מצליח כי לא ידענו למה אנחנו נכנסים. היו יותר מידי אירועי עוקץ והונאה וגילינו את זה מאוחר מדי. ברגע שהבנו מכרנו את החלק שלנו לשותף ואמרנו לו שזה לא בשבילינו, שיעשה מה שהוא רוצה, אנחנו בחוץ.

"לפני שנתיים וחצי ארזנו את המזוודות וחזרנו לאל-איי. מיד פתחנו משרד של 'קונסטרקשן', אבל החלטנו לא לעשות את העבודות בפועל אלא שנעשה את השיווק עצמו. אנחנו נביא את העבודות לחברות הבנייה. לפני כמה שנים זה לא היה קיים. היו חברות שבנו אתרים קידמו את המכירות כך.

אין היום הרבה חברות שמביאות לך את העבודה, את ה'לידים'. אנחנו עובדים היום עם חברות בנייה גדולות מאוד. אצלינו בחברה יש חדרי טלמרקטיג שזו מעין טלפוניה ממוחשבת ואנחנו מתקשרים ללקוחות פוטנציאלים שמתקבלים מכל מיני מקורות ורשימות ומציעים אותם לחברות הבניה. התפקיד שלי בחברה הוא למעשה כבעלת העסק לנהל את החשבונות ואת הטלמרקטינג בפועל.

"יש לנו מנהלים באולמות, ויש לנו עשרים וחמישה סוכנים. הם מנהלים את שיחות המכירה הראשוניות בלבד. קשה מאוד למצוא אנשים לעבודה הזאת.

"אני גם אחראית לאיוש המשרות. עובדים אצלנו גם הרבה ישראלים. אנחנו ידועים במוסר העבודה והתשלומים שלנו. אצלנו משלמים תמיד בזמן ובלי שום בעיות. יש לנו בונוסים יפים והעובדים נשארים נאמנים לנו".

"אני ויניב צוות מנצח"

"יש לנו חוקים מאוד ברורים: אנחנו בודקים כל ליד וליד שיהיו לפי הנוהל שלנו ורק אחר כך אנחנו נותנים אישור להעברת הליד לחברת הבניה. העסק די משומן, בהתחלה היו פה ושם 'גליצ'ים' אבל היום הכול הולך חלק.

"אנחנו גם מקפידים לעבוד עם חברות רציניות שאנשי המכירות שלהן יכולים לסגור את החוזים עם הלקוחות הפוטנציאלים. אם החברה לא רצינית או אנשי המכירות לא טובים אנחנו לא עובדים איתם יותר. זה לא כדאי כלכלית וגם לא משתלם מבחינת המוניטין שלנו.

"חברות הבנייה משלמים גם עבור משכורותיהם של עובדי הטלמרקטינג שעובדים מולם. אנחנו מקבלים את תוצאות המכירה של כל ליד, באופן מפורט. אנחנו נותנים לחברות הבניה נתונים מאוד ברורים ועושים הרבה עבודת הכנה לפני שסוכן המכירות פונה ללקוחות.

"בעתיד הקרוב אנחנו מתכננים להקים משפחה ואז נמצא לי מחליף או מחליפה. אני מעדיפה להיות בבית ולגדל ילדים אבל מאוד קשה לי להעביר את העבודה לאחרים. אני מחפשת מישהי שיהיה לה איכפת.

"אני ויניב צוות מנצח. יניב מטפל בכל החבורה של הטלמרקטינג ואני מאחורי הקלעים. אנחנו מצליחים ואין טענות אבל יש תמיד מקום לגדול ולצמוח".