ליפז אלה, שליחת הסוכנות לאוניברסיטת UCLA, במכתב האהבה הכי מרגש למדינת ישראל שקראנו מזה זמן רב…
אהבה זה להתעורר לצידה בבוקר, כל בוקר, גם כשהיא לא איתך. לפקוח את העיניים, ולהתרגש ממנה גם אחרי שנים של ביחד. הכרת אותה לראשונה כשהיית צעיר, צעיר מידי מכדי לזכור. אתה לא זוכר בדיוק איפה נפגשתם אבל אתה זוכר בדיוק את הרגע שהתאהבת בה. זה היה ברגע אחד, היא ניצבה מולך במלוא הדרה, מהממת ביופייה, וכשהסתכלת עליה הבנת שהיא האחת בשבילך. התחלת להכיר אותה טוב יותר, להקשיב לה, לשאול שאלות, להבין מי היא ומה היא טומנת בחובה.
היא אמנם נראתה קטנה ותמימה, אבל כשהכרת אותה הבנת שהיא בעצם מלאת קסם, קצת מטורפת, ומצליחה לרגש אותך כל פעם מחדש. אהבה זה להיות מוכן לעשות הכל למענה. להגן ולשמור עליה. ואם רק נראה לך שמישהו הולך לפגוע בה – אתה תחרף את נפשך עבורה. כי כשהיא עצובה – אין עצוב יותר ממך. כשמישהו פוגע בה אתה מרגיש כאילו תקפו אותך ופגעו בעמקי נשמתך. אהבה זה להיות שם בשבילה, כשטוב וגם כשרע. ברגעים השמחים וגם ברגעים הקשים. לגרום לה לבכות מצחוק ופשוט להיות שם. בשקט, כשהיא בוכה מכאב.
אהבה זה גם לשחרר, כי אתה זוכר את הרגע שהבנת שהיא כבר לא אותה ילדה קטנה. היא גדלה להיות חזקה ומרשימה, והיא למדה לעמוד על שלה ולהגן על עצמה. היא כבר לא צריכה אותך כל הזמן ואולי עכשיו אתה זה שצריך אותה. ועדיין… לך תשחרר. אהבה זה לאו דווקא להסכים. כי אתה זוכר את הויכוח הראשון, וגם את השני, כשהרגשת שאתה כבר לא מכיר אותה יותר. שהתחלת לחשוב שאולי היא לא מי שהכרת. שהיא יוצאת נגד כל מה שאתה מאמין בו ואיך אתה יכול לחיות איתה אם היא בעצם כזו.
אולי היא שינתה את פניה ואולי היא לא בשבילך. אז עזבת. אמרת לה שאתה הולך "לראות עולם", שאתה צריך לקחת הפסקה מכל הטירוף שלה. נסעת למקומות הכי רחוקים ממנה כדי לחפש את עצמך, להבין מי אתה ומה אתה בכלל רוצה. הגעת למקומות כל כך יפים והתחלת לחשוב שאולי אתה יכול גם בלעדיה. וכשחיפשת מישהי שתמלא לך את החסר הבנת שיש יפות ממנה, אבל אף אחת לא תהיה יפה כמוה. כי בשבילך – היא הכי יפה בעולם והיחידה שאתה צריך. כי בלעדיה, החיים שלך לא אותו דבר.
ואהבה – אהבה זה לאהוב גם כשקשה, גם שנראה שאי אפשר. גם כשלא מסכימים, גם כשכל מילה שיוצאת לה מהפה גורמת לך לכעוס. כי אהבה זה גם לעשות פשרות ולהבין שאתה יכול לא להסכים עם כל מה שהיא עושה, אבל אתה יודע שבסוף היום רק איתה אתה מרגיש בבית. היא היחידה שגורמת לך להרגיש אמיתי, פשוט אתה עצמך, בלי מסכות. היא גורמת לך להיות ערכי יותר, אמיץ יותר, אדם טוב יותר. היא העוגן שלך, ואתה יודע שלא משנה מה יקרה היא תמיד תהיה שם בשבילך.
כי ככה זו אהבה – להתעורר לצידה בבוקר, כל בוקר, גם כשהיא לא איתך. אהבה זה לפקוח את העיניים ולהתרגש ממנה גם אחרי 68 שנים יחד. בשבילי, כל יום הוא יום האהבה. עבורי להיות שליחה של ישראל באוניברסיטה בארה"ב זה להתעורר לצד מדינת ישראל בבוקר, כל בוקר. להתאהב בה שוב ושוב, להיות המומה מיופייה ושבוייה בקסם המיוחד שלה. לעמוד בחזית ולהגן עליה כשמישהו מנסה לפגוע בה – כי זה מרגיש כאילו הוא פוגע בך, אבל גם להבין שהיא חזקה ושהיא יכולה להגן על עצמה. זה להראות לאחרים את המדינה שאת מכירה, ועד כמה היא מרגשת, מורכבת, מטורפת ומעוררת השראה.
ולהסביר. להסביר שכמו באהבה, לא הכל מושלם. יש קשיים, ויכוחים, אי הבנות והמון אתגרים. וכמו בכל זוגיות טובה, במקום להסתיר אותם אנחנו מדברים עליהם וגורמים לאחרים להבין שאפשר גם וגם. אפשר גם לאהוב אותה, וגם לבקר אותה. אפשר גם לתמוך בה וגם לא להסכים איתה. אפשר גם לכעוס עליה ועדיין… להתאהב בה כל בוקר מחדש ולהרגיש שאין גאה ממך להיות חלק ממנה. להיות שליחה זה לבחור להפיץ את האהבה שלי בעולם, כי שליחות עושים באהבה או לא עושים בכלל.
יום אהבה שמח!
***
ליפז אלה היא שליחת הסוכנות היהודית לאוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס, קליפורניה
