מנחם לס, שונא לייקרס מושבע, דווקא מבסוט מהמהלך המפתיע של השנה *לכת לשתות בירה עם ד'אנטוני זה תענוג, ללכת לשתות בירה עם ג'קסון זו גזירה, הוא כותב * הנושא הכי מדובר בלוס אנג'לס – סקירה ותחזית
הסרט ההוליוודי המסקרן ביותר ב-NBA בימים אלה סיפק השבוע טוויסט נוסף בעלילה. אחרי שמקורות טענו כי "95% שפיל ג'קסון יהיה המאמן הבא של הלייקרס", בלוס אנג'לס החליטו ללכת על האופציה השנייה – מייק ד'אנטוני. מאמן הניקס ופיניקס לשעבר, שיחליף בתפקיד את מייק בראון, חתם על חוזה ל-3 שנים במועדון, עם אופציה לשנה רביעית, תמורת 12 מיליון דולר; אבל את המטרה העיקרית הוא יצטרך לספק כבר העונה – לא פחות מאליפות.
מה מביא מייק ד'אנטוני לקבוצה? הוא מביא יחסים טובים עם דווייט האוארד וקובי בריאנט כעוזר המאמן של מייק ששבסקי של הקבוצה האולימפית. כי דבר אחד אי אפשר לקחת ממייק: בניגוד לפיל ג'קסון, הוא 'מאמן של שחקנים'. יש לו פרצוף של דוד טוב שעובד בקופת חולים, ולא הפרצוף המכוער והמאיים של פיל ג'קסון. ללכת לשתות בירה עם ד'אנטוני זה תענוג. ללכת לשתות בירה עם ג'קסון זו גזירה. היתה שמועה שלברון, דוויין, וכריס בוש יילכו כשיסתיים חוזיהם לאן שמייק ד'אנטוני יילך. לברון ודוויין כבר הגדירו את השמועה הזאת כ-"בדיחה".
השאלה הגדולה ביותר היא אם החתמתו תביא להחלטה של דווייט האוארד להישאר בקבוצה בתום העונה, כשיהפוך לשחקן חופשי. אני לא מבין את הטרוף הזה אחרי האווארד. להשתפר יותר הוא לא מסוגל, וזה הטוב ביותר שיש לו. והטוב הזה אינו מפחיד יותר.
השאלה הגדולה, ובאמת היחידה, היא אם הבאתו תהיה טובה לקובי, האווארד, וסטיב נאש. עד עתה סטיב נאש היה כשלון אחד גדול. האם מייק יצליח להפוך את הקערה על פיה ולהראות לנו סטיב נאש חדש, כזה שהיה לו בסאנס? אולי, אבל זה יהיה נאש מבוגר ב-5 שנים, ומתקרב לגיל 40. כאוהד מיאמי היט אותי נאש לא מפחיד כהוא זה – מייק ד'אנטוני או לא מייק ד'אנטוני. חוץ מזה, משנה מקום משנה מזל. היה לו את אמארה סטודמאייר בניקס, אותו אמארה שפרח תחת מייק בסאנס. אז מה פתאום קרה בניקס? איך זה שאותו אמארה שפרח תחת מייק בפיניקס כל כך פישל בתפוח הגדול? את התשובה כבר נתתי: משנה מקום משנה מזל!": אקלים אחר; חברי קבוצה אחרים; קהל אחר; סלים אחרים. הכל אחר. האם אותו גורל יהיה לסטיב נאש תחת מייק בלייקרס? לדעתי כן. ה-ROSTER של הלייקרס שונה לחלוטין מזה שהיה לסטיב בסאנס, כשסטיב הריץ את ההצגה. כאן בלייקרס יש מאסטרו אחר, ופסיכולוגית סטיב לא יכול להרגיש שהוא מריץ את השואו אפילו אם מייק יגיד לו שזה כך, ואפילו אם קובי יתן לו את שרביט מריץ הקבוצה בטכס מלכותי בהוליווד. זה לא יעזור: הלייקרס היא הקבוצה של קובי, ולא משנה מה יאמר מייק, ומה יאמר קובי עצמו.
מה היתה השיטה בפיניקס? לא משנה מי השחקן, בהזדמנות הראשונה "YOU TAKE THE SHOT". מסירות זה לאירופה – ומוזר שהמאמן 'האירופאי' ביותר בליגה זרק את משחק המסירות קיביני מאט. הטמפו היה לקחת זריקה תוך מקסימום 7 שניות, בהנחה שכמה שיותר זריקות יהיו במשחק – כך זה יהיה לטובת הסאנס. מייק ד'אנטוני לא רצה לנצח 75-90. הוא העדיף לנצח 112-115. הצרה היא שהלייקרס עם האווארד, פאו גאסול, קובי, סטיב בלייק, סטיב נאש, ושלום עולם תתפגר לפני שתישמע הצפירה לחצי.
מה עוד הראה כל הבלגן האחרון? שלהנהלת הלייקרס אין מושג מה היא רוצה. לפטר מאמן ב-NBA אחרי 5 משחקים זה כמו לפטר מאמן NFL אחרי משחק אחד. מייק בראון רק החל ליישם את ההגנה שהוא חפץ בלייקרס; ד'אנטוני – מנגד – לא שמע בחייון את המילה הגנה. הוא מאמן התקפה, נקודה. אם ההחתמה של ד'אנטוני תתברר ככשלון, כל אוהדי הלייקרס – ודדי ואלי לס בראשם – יעמדו חסרי אונים וחסרי מילים לענות לשאלות של דוקטור לס.
האם מייק יהווה לידה מחדש של סטיב? תיאורטית כן. מעשית – לא. אלא אם כן סטיב הוא פנומן שלא מהעולם הזה. אחרת רגליו לא יעמדו בקצב, ומחליפו סטיב בלייק עוד יותר איטי ממנו.אולי סשיונס – זה שהם זרקו לשרלוט – היה עומד בזה. טיי לאוסון או קמבה וולקר היו פורחים עם ד'אנטוני. סטיב נאש? רחמנות על הבנאדם, אלא אם כן ד'אנטוני הופך עורו ומכריח 'משחק חצי מגרש', הדבר הגרוע ביותר עבור קובי וסטיב נאש. גם הפיק-אנד-רול שעליו מייק עשה קריירה לא יעבוד עם האווארד שלא שווה חצי קליפת שום בכך. הם עוד ייבכו על ההבאה שלו ועל הבעיטה בתחת של אנדרו ביינום.
הלייקרס כבר נפגשו עם ג'קסון והציעו לו את המשרה, אבל המאמן הוותיק הציב מספר תנאים שכנראה לא התאימו למשפחת באס. בדובר הלייקרס אישר כי ההחלטה לבחור בד'אנתוני התקבלה פה אחד על ידי ההנהלה. עכשיו, מי שאימן בהצלחה את פיניקס במהלך העשור הקודם והוביל את אחת מקבוצות ההתקפה המענגות בהיסטוריה של המשחק, יחבור שוב לאיש שהריץ את ההתקפה ההיא, סטיב נאש. האחרון כבר אמר כי "כולם יודעים כמה אני אוהב את מייק. ברור שאם הוא יגיע לכאן זה יהיה נפלא עבורי, אבל אני חושב שזה יהיה נפלא עבור כל הקבוצה".
ד'אנתוני – שבעונה שעברה התפוטר מהניקס אחרי קצת יותר משלוש עונות וחצי מאכזבות – עבר לאחרונה ניתוח בברכו ועדיין לא כשיר לטוס, אבל זה יקרה כבר בימים הקרובים.
הכל או לא כלום
עושה רושם שהלייקרס ייענו לכל דרישה שד'אנטוני יציב בפניהם. קובי בריאנט והחברים זקוקים לו עתה יותר מתמיד, לאחר שיורשו מייק בראון פוטר בסוף השבוע שעבר בעקבות פתיחת העונה המגומגמת. הלייקרס, שתמיד דגלו בגישת "הכל או לא כלום", נמצאים השנה בלחץ גדול מן הרגיל, הודות להרכב הכוכבים המזדקן שהעמידו בקיץ: קובי בן ה-34 רמז שיפרוש בעוד שנתיים, סטיב נאש חגג לאחרונה 38 וגם פאו גאסול כבר בן 32. דוויט האוורד, עליו בונים כפרנצ'ייז פלייר הבא של המועדון, יהיה שחקן חופשי בקיץ הבא, והחלטתו האם להישאר בלוס אנג'לס תלויה רבות בהישגי העונה.
מאמנים בכל ענפי הספורט יודו כי הרגע בו הם שולפים את המזוודה מהבוידעם מתרחש בדרך כלל שניות אחרי שקיבלו גיבוי פומבי מההנהלה. ביום רביעי האחרון, אחרי שהלייקרס הפסידו ליוטה וירדו למאזן 4-1, סביר להניח שבאיזשהו חלק במוחו של מייק בראון כבר החלו לרוץ חישובי פיצויים. זה קרה לאחר שג'ים באס, בנו של הבעלים וסגן נשיא המועדון, אמר לתקשורת כי הג'וב של בראון אינו בסכנה.
"למרות שהתחלנו רע את העונה, זה לא אומר שנבצע שינוי מיידי", הצהיר באס, "אין לי שום בעיה עם מייק בראון. הוא עובד קשה מדי ויש לו ידע רב מדי מכדי שדברים יקרו ככה. אני לא מבין כדורסל כמוהו או כמו השחקנים. הם לא מתלוננים על השיטה שלו, כך שנצטרך להיות סבלניים. אני לא יודע אם יש מספר מסוים של הפסדים שיגרום לנו לעשות שינוי. ברור שאם נהיה במאזן 15-1 זה יגרום לנו ללחוץ על כפתור הפאניקה, אבל כרגע אנחנו בסדר גמור עם כל מה שקורה".
ביום שישי בערב כבר ראו כולם עד כמה הנהלת הלייקרס בסדר עם המצב. כפתור הפאניקה בהוליווד נלחץ מהר יותר מכל כפתור מקביל בליגה מאז התאחדו ה-NBA וה-ABA ב-1976, ובראון מצא עצמו בחוץ. בהצהרה מטעם המועדון נאמרו בשמו כל הדברים הנכונים – תודה לבעלים על ההזדמנות, בהצלחה לשחקנים ולקבוצה בהמשך – אבל ברור כי טעם הפרידה מריר. כשהיא מתרחשת חמישה משחקים בלבד בתוך העונה, זה לא יכול להיות אחרת.
אפשר להתווכח על הטיימינג – בכל זאת, הפיטורים המהירים בתולדות המועדון ומהמהירים בהיסטוריה מבחינת מספר משחקים מפתיחת העונה – אבל הלחץ של הלייקרס ברור למדי. ספק אם היה מועדון לחוץ יותר על ההווה, התמודדות על אליפות כאן ועכשיו, רגע לפני שדווייט הווארד מחליט אם להישאר בסביבה מעבר לעונה הנוכחית ולפני שקובי בראיינט וסטיב נאש חושפים עוד כמה שערות לבנות ומאבדים עוד חצי צעד.
לבראון היו לכאורה נסיבות מקלות; נאש שיחק בקושי משחק וחצי לפני שנפצע וגם הווארד ובראיינט לא כשירים לגמרי, אבל זמן וסבלנות הם לא מצרכים שמצויים בשפע בסטייפלס סנטר. בטח לא כרגע.
"אלה לא הלייקרס כפי שלמדנו להכיר אותם", טען ג'יי.איי אדנדה מ-ESPN, "יש תחושת דחיפות והכסף שישלמו על הפיטורים הללו כלל לא מהווה שיקול. הם רוצים להתמודד על האליפות העונה ואינם יכולים להרשות לעצמם לחשוב מעבר לכך. ברור שזה לא הוגן כלפי בראון, כי חייבים לתת הזדמנות ולראות מה נאש יכול לעשות בהתקפה ומה הווארד בריא יכול לעשות בהגנה, אבל זה המצב. הלייקרס פשוט הימרו על כל הקופה השנה".
דקות אחרי הפיטורים, מתברר שהרבה אנשים חשבו זמן רב כי הלייקרס הימרו על האיש הלא נכון שינשוף על הקוביות. "אני מרחם על בראון, הוא בחור נהדר, אבל איני חושב שהוא היה הבן אדם הנכון לתפקיד מלכתחילה", צייץ מג'יק ג'ונסון בטוויטר. את מג'יק אימן במשך שנים פט ריילי, דמות דומיננטית במיוחד על הקווים, ובשושלת הבאה היה זה פיל ג'קסון וההילה המיסטית שאפפה אותו ואת טבעותיו. "בראון פשוט לא התאים לתבנית של מאמני הלייקרס המצליחים", הגדיר זאת אדנדה.
פרינסטון ורואה החשבון
ואולי דווקא התבנית שניסה להנחיל בראון פשוט לא התאימה לחומר שהיה בידיו. הוא ניסה להטמ "התקפת פרינסטון", הנעת כדור קבוצתית שמבוססת על תנועה וחיתוכים, אבל גם כזו שדורשת תקופת הסתגלות. בשבועות האחרונים כבר היו דיווחים על רטינות בעצימות נמוכה מצד כמה שחקנים. "אני רוצה את רואה החשבון שלי מפרינסטון, לא את ההתקפה שלי משם", הגדיר זאת הפרשן צ'ארלס בארקלי, "זו התקפה שמוציאה את הכדור מהידיים של נאש והיא פוגעת בהווארד".
בנוסף, מי שהיה אמור להיות מאמן הגנה נכשל גם בכך, מה שגרם לכך שאפילו בראיינט – עוד אחד שהעניק לבראון גיבוי לאחרונה – כבר הודה שהוא מתוסכל אחרי ההפסד ביוטה. לא שמישהו היה צריך מלים: לקראת סיום המשחק הוא יצר להיט יוטיוב מבלי להתכוון אחרי שהמצלמה תפסה אותו מתבונן בבראון בתיעוב. כשנשאל לאחר מכן מה הסיבות לתסכולו, השיב בראיינט: "הן אינן כאלו שאני מעוניין לחלוק". כנראה שכבר לעולם לא יצטרך.
למרות מה שזכה לכינוי "מבט המוות", בראיינט הוא אינו הסיבה לכך שבראון מחוסר עבודה – אבל הוא בהחלט היה מסוגל להשפיע על זהות המאמן שייצא בקרוב ממעגל האבטלה. חמשת המשחקים הקרובים – כולם בבית, תנאי אופטימלי להתאוששות – יהוו מדד ליכולת של הלייקרס להתגבש תוך כדי תנועה. מייק בראון, בכל מקרה, כבר לא יזכה לראות את זה קורה מקרוב.