התמיכה של ארה"ב והמינוי לנטפליקס עדיין לא הופכים את הישראלים לאזרחי כל העולם • שיח הזהויות הטרנדי לא מבלבל את עירית לינור: הסיפור של אמריקה הוא ייחודי לה, לא קשור אליה
מסכן העם היהודי.מצד אחד, היהדות היא הדת המשפיעה ביותר בעולם. על אדניה נוסדו שתי הדתות המונותיאיסטיות הגדולות – הנצרות ואחר כך האסלאם. ועל אדני הנצרות צמחה התרבות המערבית כולה, שהזניקה את האנושות כולה לא רק לשגשוג חומרי אלא גם לקִדמה טכנולוגית ולערכי חופש ושוויון מופלגים כל כך. ובכל זאת היהודים היו מיעוט נרדף לאורך רוב ההיסטוריה שלו, היו קורבן להשמדת עם שאין שנייה לה, ועד היום יימצא מי שיאשים אותם בכל תחלואי העולם.
ומסכנים הישראלים. הם חיים במדינה קטנה בואכה קטנטונת. מקום 98 בעולם מבחינת מספר תושביה, מקום 153 מבחינת השטח, אבל במדד הפיתוח האנושי – מקום 22 בעולם. ממש כאילו היתה רבע מעצמה. כמו כן, ישראל היא הכוכבת הבלתי מעורערת של גינויים באו"ם, ממש כאילו היינו סין בחזקת פקיסטן מבחינת רשעותנו. אין להתפלא על כך שהפער בין היותנו קטנים מאוד, ועם זאת מוצלחים ובולטים מאוד, יצר אצלנו שילוב ייחודי של מגלומניה ותסביך נחיתות. אלה שתי תכונות שלא קל לחיות עם שתיהן בו בזמן, ולכן נפש יהודי ונפש ישראלי מנסה לעיתים להיאחז באיזה אילן גבוה כדי להרגיש פחות קטנה, פחות בולטת. כמו כולם. ייחודנו כעם מפריע לנו להיות אזרחי העולם.
דרך אחת ליישב את הסתירה הפנימית הגועשת הזו היא לשאת עיניים מיתממות לתקרה ולומר: "אני מיוחד? חלילה! אנטישמיות? נגדי? בדיה! אני בסך הכל חלק ממערך בינלאומי של כובשים ונכבשים, מדכאים ומנוצלים כמו שאמר סבא שלי קרל מרקס. אל תסתכלו על הלאום שלי, כי מי אני אם לא עוד מולקולה בגוף הגלובלי, רק עם אף קצת ארוך ותנ"ך".
אין להתפלא על כך שאבי המרקסיזם, אותה שיטה רעיונית נתעבת, שממיינת את בני האדם לא על פי לאום, תרבות ודת אלא על פי מעמד כלכלי, היה אחד משלנו: קרל מרקס. אני מניחה שיהודי זה קץ באנטישמיות סביבו, וניסה להציב מול עוינות על רקע דתי ולאומי מבנה שיוציא את היהדות מהמשוואה, בתקווה שבעולם ללא מדינות וללא זהות דתית ולאומית יואיל העולם בטובו להרפות מעם הספר ולמצוא לעצמו קורבנות אחרים. העשירים.
כשיטה מדינית, כלכלית ותרבותית,נכשל המרקסיזם ובנו הנתעב לא פחות, הקומוניזם, כישלון חרוץ ומדמם. יחד איתם נכשל גם ניסיונם של רבים וטובים ממרקס לבער את האנטישמיות. זו שימרה את צורתה המוכרת של שנאת יהודים ומשקמה מדינת ישראל נוספה לאנטישמיות הוותיקה גם שנאת ישראל. ביטויה הנפוץ הוא התעניינות חסרת מידה במעשיה של ישראל, התערבות בלתי פוסקת בענייניה הפנימיים וכמובן שרשרת הגינויים במוסדות הבינלאומיים.
יש יהודים וישראלים שמבינים בצער שככה זה. נגזר על יהודים לסבול מאנטישמיות, בין שבגולה ובין שבארצם שלהם. הם מבינים שזו המציאות, ועם מציאות צריך להתמודד בכלים האמיתיים שניתנו בידינו: לנהל את המדינה שלנו במלוא העצמאות שאנחנו יכולים לייצר בעצמנו, יחד עם תמיכה הכרחית מהמעצמה הדמוקרטית היחידה – ארה"ב. ישראלים צנועים אלה לא מתפתים לחשוב שעלינו לבדוק את עצמנו בכלים האנטישמיים שמפנה כלפינו העולם, ומצד שני לא מתבלבלים לחשוב שעובדת היותנו תלויים בתמיכה אמריקנית ובמינוי לנטפליקס הופכת אותנו לפרבר של מיניאפוליס.
העניין הרב שהישראלים מגלים באמריקה לא נובע אך ורק מחשיבותה. לנו יש קשר מיוחד איתה, ולכן גם אנחנו עסוקים במהומות שהתעוררו אחרי רצח ג'ורג' פלויד השחור על ידי שוטר לבן. בארה"ב נמצאת הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם, אחרי ישראל. ארה"ב היא אחד היעדים התיירותיים המועדפים על ישראלים, למרות המרחק ומחיר כרטיסי הטיסה. אנחנו רואים סדרות אמריקאיות, סרטים אמריקאיים, מקבלים דיווחים על כל ציוץ איכותי של דונלד טראמפ. איך ייתכן שלא נחשוב שאנחנו פיסת אמריקה?
ואם איתרע מזלנו והרביצו בנו יותר מדי שיח זהויות (מרקסיזם), תודעה מעמדית (מרקסיזם) ואוכלוסיות מוחלשות לעומת אליטות דכאניות (מרקסיזם) – נחפש גם אנחנו את השחורים המדוכאים שלנו ואף נמצא אותם: הערבים! נעשה הכל, כדי לא להישאר לבד בעולם עם הנרטיב שלנו. וכיצד נתמודד עם ההשמדה, הרדיפה וההשפלה שספגנו מידי הנאצים? נחפש בעצמנו סממנים נאציים. נהפוך את הציונות לקולוניאליזם ולכיבוש. יש מי שמעדיף להציב את עצמו בעמדת הרשע המוחלט, מאשר להשלים עם עובדת חולשתו.
סיפורו של עם ישראלותחייתו במולדתו אחרי שנות רדיפה מחוצה לה, הוא אמנם על גבול הנס – אם לא הרבה מעבר לו – אבל הבה נודה על האמת: אנחנו עם קטן מאוד שחי על כברת אדמה קטנה מאוד. העובדה שאנחנו קמים בבוקר ונוסעים לעבודה היא חתיכת הישג מבחינתנו. ומאז שזכינו לעצמאות לא מניחים לנו ליהנות אפילו מההישג הזה. כיצד נוכל ליישב את היותנו מנויים לנטפליקס עם החד־פעמיות של הסיפור הישראלי, שעם כל גדולתו הוא גם כל כך גלמוד, כל כך לא בינלאומי, כל כך לא גלובלי. אפילו את התנ"ך שכתבו אבותינו צריך לתרגם לשאר השפות. שהרי מי בעולם דובר עברית חוץ מאיתנו?
ערי ארה"ב בוערות בגלל סיפור שהוא כל-כולו אמריקאי. הוא מתבסס על היסטוריית העבדות האמריקאית, על היסטוריה של האפליה הגזעית האמריקאית, על פוליטיקה שמתנהלת שנים בנושא מצב השחורים בארה"ב. זה הסיפור שלהם. לעולם לא נחייה אותו. אנחנו לא חלק ממנו. הסכסוך הישראלי־ערבי הוא לא סכסוך גזעי. והוא לא קשור לזהויות ולא לצבע עור ובטח לא למדכאים ולמדוכאים.
הסיפור שלנו הוא סיפורו של העם היהודי. הוא אמנם קטן, רק אנחנו מכירים אותו ובעיקר רק אנחנו חיים אותו. אבל לפחות הוא שלנו.
