אוסנת (מישל) שבתאי בילתה עם המשפחה שלושה שבועות משכרים בעיר העברית הראשונה, במהלכם העלתה (רק) ארבעה פאונדס • איך היא עשתה את זה?
אחרי שלושה שבועות חופשה בעיר ללא הפסקה הגעתי למסקנה שבשבילי – חופשת קיץ הכי טובה בעולם זה בתל אביב גם השנה, כמו בכל שנה בקיץ, ארזנו את המזוודות והילדים וטסנו לישראל לחופשת הקיץ השנתית שלנו. אלא מה, הפעם לא הלכנו להתארח אצל המשפחה. במקום זאת החלטנו שאנחנו משכירים דירה בתל אביב, על רחוב הירקון, במרחק הליכה מהים.
לא שחס וחלילה כבר לא טוב לנו אצל המשפחה, פשוט רצינו לחוות את ״מדינת תל אביב״. וכן, העיר המדהימה הזאת היא בהחלט ״עיר ללא
הפסקה״, מדינה משל עצמה.
ים, טיילת, אוכל ברמה קולינרית היסטרית, בילויים, מוזיקה בעברית, משפחה, חברים, שוק באמצע הלילה וכמובן כושר – וואו!
שתבינו, זה לא שלפני זה לא הגענו לתל אביב בכלל; אבל יש הבדל ענק בין לחיות בתל אביב לבין לצאת לבלות בה. מה שהדהים אותי בעיקר היתה העובדה שלא משנה באיזה שעה ביום או בלילה כל המסעדות, ברים, מועדונים וסתם הרחובות מלאים באנשים כאילו אף אחד לא ישן
או עובד בעיר הזאת.
אז בשלושה שבועות של שיכרון חושים אכלנו אוכל ברמה עולמית, שילוב של טעמים היסטרי (תיכף אספר איך העובדה הזאת השתלבה עם אורח החיים הבריא שאני דובקת בו). השתכשכנו בים, כל יום כל היום, רבצנו על הכיסאות בחוף, עשינו הליכות, התמודדנו עם טילים של מטקות, שחינו בין מדוזות ואכלנו קרטיבים (ושני ארטיקים שוקו בננה – אמא איזה היסטרי – אין על שוקו בננה!)
בלילות יצאנו לרקוד (שנים שלא רקדנו), אפילו עלינו על הכסאות ושרנו בקולי קולות עם עומר אדם, עדן בן זקן והשאר. וגולת הכותרת – לא הוצאנו את הרכב מהחניה. התנהלנו בעיקר ברגל , על הסקוטר (bird), ומדי פעם נעזרנו בשירותי Gett taxi.
חזרנו השבוע הביתה. אני עם ארבע פאונדס אקסטרה שטויות אני לא דואגת, עד שבוע הבא אני מאדה אותם מהגוף שלי בלי בעיה). אז איך קרה הנס הזה שעליתי רק ארבעה פאונדס בהתחשב באוכל ההיסטרי והקינוחים שאכלתי? פשוט מאוד כמו תמיד סוד המשחק זה באלאנס.
במשך כל היום הקפדתי לשמור על תזונה נקיה (סלט קצוץ עם טחינה בלי לחם – ארוחת צהריים קבועה). על ארוחת הבוקר הקפדתי לדלג ולהמשיך את הצום של הלילה. שתיתי מלא מים (לפחות שלושה ליטר ביום). במיצים וקולות למיניהם אני לא נוגעת (נגמלתי מדיאט קולה לפני שבע שנים). אלכוהול אף פעם לא דיבר אלי וגם אף פעם לא הייתי צריכה כוסית כדאי לתפוס ראש ולהיות שטותית וכייפית (אני רעשנית באופן טבעי…).
הקפדתי על אימונים, ריצות על הטיילת (מהדולפנריום עד הנמל וחזרה לגורדון) ונרשמתי לג'ים של הילטון המלון היה מול הדירה השכורה). נכון, האימונים לא היו כמו האימונים בבית אבל הקפדתי לעשות אותם אפילו
אם הם חצי קלאץ.
בלילות, כשאכלנו במסעדות שף, עדיין הזמנתי סלטים ודגים (אני כבר ארבע שנים לא אוכלת עוף ובשר) אבל גם נהניתי (במידה- מילת מפתח) מלחם נפלא, קינוחים שבא לבכות מרוב שהם טעימים ופה ושם ביסים מפיצה חלומית, רבע פלאפל, אבטיח בים וכנאפה חם בשוק. אחרי הכל אני בחופשה ואוכל הוא חלק מאוד עיקרי מההנאה…
עכשיו יש לי עשרה ימים לחזור לשיגרה, להעלים את הארבעה פאונד ולהתכונן לסמינר בן שלושה שבועות בו אני הולכת ללמוד איך ללמד ולהעביר סמינרים של שיטת ה NLP.
כן קריעת תחת, לימודים שלושה שבועות כל יום מעשר בבוקר עד שמונה בלילה, מבחן אחד ענק ושני פרזנטציות לפני קהל אבל הכל בסדר. איך אומרים: המטרה מקדשת האמצעים…
שיהיה לי בהצלחה ולכם הקוראים – המשך קיץ קסום!
