מה יש במיאמי שמושך אליה ישראלים מכל רחבי ארצות הברית ובמיוחד מלוס אנג'לס? למה ממליצים עליה ישראלים ש"ירדו" מאל-איי לפלורידה? מה אתם צריכים לדעת על פיסת גן העדן החדשה לישראלים ?
מיאמי היא המרכז התרבותי והכלכלי החשוב ביותר של מדינת פלורידה בארצות הברית, אבל ישראלים עדיין לא הפנימו את הערך המוסף שלה. כך למשל הושקו רק לאחרונה טיסות למיאמי בקו ישיר מנתב"ג והיא עדיין הרבה פחות מבוקשת בהשוואה לניו יורק, לוס אנג'לס ולאס וגאס.
אבל האמת היא שלמיאמי יש ערך מוסף ואסור לבזבז רגע לפני שעוברים אליה; זאת לפי העדויות שאספנו לאחרונה מישראלים בעיר. זוהי ככל הנראה פיסת גן העדן האחרונה בארצות הברית, ולא רק בגלל החופים הלבנים והאוקיינוס הכחול.
מיאמי מעניקה את השילוב המושלם בין עלות ותועלת בין חופש אישי והזדמנויות כלכליות. האווירה במיאמי לא דומה לשום דבר אחר בארצות הברית. 60% מתושבי מיאמי הם זרים שלא נולדו במדינה (לעומת 37% בניו יורק, שנחשבת ל"עיר המהגרים"). עם זאת, היא עדיין הרבה פחות עמוסה בהשוואה לערים אחרות ולכן שומרת על אותנטיות ראויה להערכה.
מיאמי מתאפיינת ברב-תרבותיות ויש בה המון ישראלים לצד אוכלוסייה אפרו-אמריקאית גדולה ובעיקר אוכלוסייה לטינית-קובנית. זה בא לידי ביטוי בעיצוב של הבתים, במוזיקה ברחובות ובדוכני המזון והמסעדות. מיאמי תנחית אתכם בגן עדן טרופי שמזכיר את תל אביב בקיץ. ישראלים שאוהבים את ארצות הברית אבל נמאס להם מערים אחרות חייבים להגיע למיאמי. לרגל חג הפסח תשפ"ב ראיינו ישראלים בולטים במיאמי שחיו בלוס אנג'לס, וזה מה שיש להם להעיד:
איציק בנימיני: "כמו באל-איי, הישראלים מעורבים בבנייה ונדל"ן"
אשתי ואני הגענו ב-2005 לחופשה מאל-איי. הזמנו קרוז ממיאמי, שהייתה תמיד בירת הקרוזים. לפה היו מגיעים כל הקרוזים, מכל רחבי העולם. התחלנו להתאהב בעיר הזו, ומצאנו עסקאות נדל"ן מעניינות. התחלנו להכיר אנשים, ראינו שהחיים טובים ומזג האוויר לא רע, יש אפשרויות בילויים וגם מחיר המחייה היה זול יותר מאל-איי ובכלל – שמח פה.
באותה תקופה, מיאמי עוד הייתה "עיר תיירות עונתית", כל השנה היו נוהרים לכאן אלפי תושבי ארה"ב וכן תיירים, מכל העולם. עם הזמן, מיאמי הפכה לעיר שעובדת מסביב לשעון, היא כבר לא עיר "עונתית", מגיעים לכאן תושבים חדשים החיים ועובדים כאן כל השנה. מקנדה, מכל רחבי פלורידה , שיקגו, ניו יורק, בוסטון, לוס אנג'לס וישראל. מה מספר הישראלים שחיים במיאמי? קשה לדעת במדויק אבל אני יודע שהמספרים מאד גבוהים. מיאמי עלתה על המפה, כולם מתעניינים בה, היא הפכה לבירת הקריפטו של העולם, יש היום אפילו מטבע דיגיטלי של עיריית מיאמי. כולם רוצים לחוות את מיאמי. יש כאן חברה ישראלית גדולה שמתעסקת בקריפטו. הביקוש כל כך גדול שיש מצוקה של משרדים, עד כדי כך שהמחירים המריאו לשמיים באזורים מבוקשים במיאמי.
"לעומת החיים בלוס אנג'לס, מיאמי היא עיר הומה. היא כבר לא כפר, כפי שאולי ניתן לזכור אותה. יש פקקי תנועה ועוד בעיות מוכרות לעיר שההמונים מבקשים להגיע אליה. מיאמי מדהימה, אתה בכל יום רואה בנין חדש, שומע על פרויקטים שנבנים שזה לא יאמן. חברות בנייה מכל העולם נמצאות פה.
"כמו באל-איי, ישראלים רבים מעורבים בבנייה ונדל"ן. אציין, את מוטי לוי, קבלן גדול מאוד לשיפוץ בניינים. יש את מייקל דזר שהוא כבר מעל ומעבר, בנה את המגדלים של טראמפ ועוד הרבה בניינים מרשימים שניתן שם להעלות את המכונית שלך במעלית ולהחנות אותה ממש על-יד הדירה שלך. את זה מבצע רובוט שעושה את כל העבודה, מחנה לך את הרכב בכניסה של הדירה.
"לא מזמן, הייתי במוזיאון המכוניות של מייקל באורלנדו. מישהו ששכר את המקום עשה יריד מכירות למכוניות. מייקל נתן לו למכור את הרכב שהשתתף בסרט "מקס הזועם". רכב שחור, מגעיל כזה, שהשתתף בסרט. נוכחתי במכירה ולא תאמין, הם הגיעו להצעה של מיליון ו-800 אלף דולר על הרכב המגעיל הזה ומייקל לא הסכים למכור במחיר כל כך נמוך…
השכונה בה יש הכי הרבה ישראלים היא הוליווד, אני חושב. בהוליווד יש ראש עיר, בן של ישראלי, ג'וש לוי, שדובר עברית כמוך וכמוני והוא בשנות ה-30 שלו. בחור נהדר. הייתי אצל הוריו בבית והם עושים הבדלה, קידוש, ממש ישראלים, לגמרי.
"זוגתי עוסקת בנדל"ן, היא תותחית בתחום! מגיעים אליה מכל העולם, מבקשים ממנה פרויקטים והיא נותנת להם: אדמות, בתים, דירות. היא ממש כוכבת פה.
"במיאמי, לישראלים יש המון כוח, גם בזכות הפרלמנט שהקמנו פה, יש עוד ארגון נוסף שנקרא "רעות" והוא חזק מאוד. אפילו הפדרציה פתחה מחלקה ישראלית מיוחדת.
לישראלים יש רמת ביטחון גבוה. היום, הישראלים שמבקרים ב JCC, המתחם היהודי של מיאמי, הוא שמור על ידי חברת ביטחון ישראלית. זה הקשר בין הישראלים לקהילה היהודית. הקהילה היהודית גדולה פה, את יום כיפור ממש מרגישים פה. באזור שאני גר בו, אין כנסייה אחת או מסגד אחד אבל, ישנם קרוב ל-14 בתי כנסת.
"דוגמא נוספת: בבניין שלי, אני עולה במדרגות לשם הספורט. ספרתי אלפי פעמים וראיתי, שיש 295 דירות סה"כ ומתוכן, 205 מזוזות על הדלתות, כולל גברת גולדברג, שגרה על ידי ולה, אין מזוזה. אתה שומע כל הזמן עברית בבניין, כל הזמן יש תנועה של ישראלים. המון ישראלים אצלנו בבניין, גם מבוגרות, סבתות, אנשים שהגיעו מאל-איי, המון. לגבי הפרלמנט הישראלי – היה פיצול בזמן החירום של הקורונה. לאט לאט, אנחנו מתאחדים שוב.
"יש כאן ישראלים מעניינים מאוד, שעשו גדולות בתפוצה, כמו: רענן כץ, חיים כצמן, מייקל דזר, ארנון גולן וכמובן, ג'וש לוי, ראש עיריית הוליווד, פלורידה.
חי וקנין: "החברים מסתובבים חופשי, הולכים לים, יותר פתוח פה"
"עברנו למיאמי באוגוסט 2020, באמצע הקורונה. גרנו באל-איי מ-1979 ועד יולי 2020. הסיבות שעברתי מאל-איי למיאמי היא העובדה שיש המון הומלסים ברחובות, המון תנועה של מכוניות ענקיות, "טנקים", על הכבישים. ניסינו לעבור למספר בתים ברחבי אל-איי אבל, בסופו של דבר, ראינו שבמיאמי יותר טוב. החברים מסתובבים חופשי, הולכים לים, יותר פתוח פה והחלטנו, לעבור.
באל-איי, יש מקסימום פרנויה. באחד הביקורים שלנו באל.איי, אשתי יצאה מהמלון להליכת ג'וגינג, ללא מסכה. מגיעה זקנה על ידה, מתחילה לצעוק עליה שתחבוש מסכה. הזקנה קיללה את אשתי ואמרה לה: "את משוגעת". זו המנטליות של אל-איי. יש פשע רב באל.איי, שומעים בחדשות יום-יום ומרגישים את זה. למשל, שדדו חבר שלי: הוציאו אותו מהרכב ולקחו לו את השעון מהיד. ממש מפחיד, עלולים לירות בך, אתה צריך לחשוב פעמיים כשאתה עובר בכביש. אלה דברים לא נורמלים, אנשים צופים ולא עושים כלום, רק מצלמים בוידאו ולא אכפת להם אם יירו בך, אף אחד לא קם לעזור.
"מבחינת עסקים, עכשיו זה זמן מצוין במיאמי. למיאמי היו תקופות של עליות ומורדות לאורך שנים אבל כעת זה מקום מדהים מבחינה עסקית. הרבה אנשים מגיעים למיאמי כי הבינו שכדאי להם לעבוד בניו יורק אבל לחיות במיאמי. ברמת העיקרון, אני גר בעיקר במיאמי אבל גם באל-איי כיוון שיש לי שם עסקים. מבחינת משפחה, לאשתי יש חברים רבים במיאמי והיא מתאקלמת יפה, היא מאוד נהנית. גם הילדים מאד נהנים מהים, יש להם את בית הספר שלהם, יש לנו דירה עם בריכה למטה, מזג האוויר מעולה. יש לילדים הרבה חברים מברזיל, ונצואלה ועוד מקומות שמגיעים מהם למיאמי. אנחנו מסתדרים מעולה ואוהבים את המקומות בהם אנחנו חיים; גם את אל-איי אבל בעיקר את מיאמי".
שרה דגן: מיצינו את אל-איי, עשינו מעשה חכם מאוד"
"משפחתי ואני עברנו מלוס אנג'לס למיאמי, ב-2020 , עוד לפני הקורונה. באל-איי גרנו כ-19 שנים, עסקנו בבנייה וקואצ'ינג. מה שגרם לנו לעזוב הוא השינוי שרצינו לערוך בחיינו. מיצינו את אל-איי. לדעתי עשינו מעשה חכם מאוד. אנחנו עוסקים במה שעבדנו קודם, לא היה קשה להתאקלם על אף שבעלי נמצא על הקו בין מיאמי לקליפורניה. יש לנו 4 ילדים, הם מתאקלמים מעולה. הם מאוד אוהבים אבל גם מתגעגעים לחברים בקליפורניה. למרות זאת, הם לא רוצים לחזור לגור בקליפורניה. מבחינת איכות החיים, אני חושבת שבגלל נהירת הישראלים למיאמי, המחירים עלו פה משמעותית מאז שהגענו, זה כבר לא כמו שהיה, כשהגענו לפני שנתיים. היום, אין הבדל בעלויות המחייה בין אל-איי ומיאמי. ישראלים אוהבים לחיות טוב. אני התמקמתי מעולה והכל טוב אבל בהשוואה למה שהיה לפני שנתיים, היום שחברות מתקשרות אליי להתייעץ, אני אומרת להן שלא יצפו להבדל משמעותי בעלויות המחייה. ההבדל הוא אולי בחופש, מבחינתי. יותר פתוח כאן, במיאמי.
"החופש פה הוא החופש לבחור, למשל בבתי הספר, בחירה עצמאית. גם בגלל החיסונים, כל אחד שיעשה מה שטוב לו. זה מה שלקחו מאיתנו בקליפורניה וזה נורא בעיני. מבחינת הביטחון, בקליפורניה, חברות שלי הולכות ללא ביטחון ברחוב, מורידות תכשיטים ודואגות שלא יעקבו אחריהן.
"באל-איי גרנו בוואלי. גם פה יש המון אזורים ישראליים אבל הם שונים מאד מאל-איי. הקהילה פה יותר מפוזרת, לא מאוחדת. מה שיוצר קהילות אלה בתי הכנסת השונים, אז אתה צריך למצוא בית כנסת כדי למצוא את המקום שלך. בלוס אנג'לס יש יותר קהילתיות, מה שפה אין. כשאני יורדת פה לסופרמרקט, יש לי הרגשה טובה ואני חשה ביטחון. אנחנו מתכננים להישאר כאן, ואחרי שעזבתי את קליפורניה, בה גרתי כ-19 שנים, אי אפשר לדעת בוודאות שלא נעזוב גם כאן. אני חושבת שהקורונה גם די שינתה את הכול אצל כולם והאווירה היא לחזור חזרה לישראל (צוחקת). אם לא היו לי ארבעה ילדים, אולי הייתי כבר חוזרת לישראל. הביתה, לגבעת שמואל…"
תמיר גדליה: "היו לי שלושה רעיונות: לעבור לטקסס, לנשוויל או למיאמי
"במקור אני מרמת גן, בוגר תואר כלכלה-חשבונאות באוניברסיטה העברית. לאל-איי עברתי ב-2017. באל- איי הייתה לי חברת הפקות, עשיתי פרסומות וסרטים. החברה עדיין קיימת אבל כבר לא בבעלותי. אני בן 34, יש לי גם אח שגר באל.איי, עובד בבנייה.
"בישראל, עבדתי במשרד האוצר ובשלב מסוים החלטתי שאני רוצה להגשים את החלום שלי ולעשות סרט. לכן עברתי לאל.איי, הקמתי חברה. היה לנו סרט ששמו "הפיל שבחדר", אני המפיק הראשי. הסרט נמצא היום גם ב"אמאזון פריים" וב-"רוקו", סרט באורך מלא. עבדתי עליו שנתיים שלוש. גם הפקתי פרסומות. לחברה קוראים "Absolution film".
"התחתנתי פה, במיאמי, לפני מספר חודשים, הכרנו במיאמי. אשתי יהודיה אמריקאית, מניו ג'רזי. בעיסוקה היא חוקרת פרטית. מה שגרם לי לעבור למיאמי, אני חייב לומר שעוד לפני תקופת הקורונה, היו לי בעיות והשגות עם ולגבי ההתנהלות של הדברים הקשורים בקליפורניה ועוד יותר ספציפית, באל-איי. הייתה תקופה ש"בלעתי את הצפרדע", חשבתי ש"אח שלי כאן, אני אבליג…", העשייה שלי הייתה באל-איי, אז, שתקתי. אמרתי "אחזיק חזק ויהיה בסדר". בסופו של דבר, הייתה לי בעיה רצינית עם אנשים, חלקם ישראלים וחלקם לא, לא הצלחתי להסתדר איתם.
"כשהגיעה הקורונה, לא ידעו כמה זמן זה יימשך ומה יהיה, חשבתי שזה יימשך כמה שבועות או חודשים וזה הלך ונמשך. הרגשתי שמה שקורה בקליפורניה ואל.איי, הוא תהליך של תקוות שווא ובסוף, הקורונה עדיין משתוללת. ראיתי את התהליכים שקורים, בתעשייה ובהוליווד, שינויי קריטריונים ומלא תהפוכות, בעיקר פוליטיות.
"היו לי שלושה רעיונות בראש: לעבור לטקסס, לנשוויל או למיאמי. ההתלבטות הייתה קשה, נסעתי לבדוק את טקסס. לא האמנתי מה אני רואה שם: פתאום גלון דלק בדולר וחצי. ראיתי שנחמד שם ואמרתי לעצמי שזה אחלה מקום אבל, לא הייתה קהילה יהודית גדולה. אותו הדבר בנשוויל.
"כשהגעתי למיאמי הצטרפתי לקהילה היהודית המורכבת בעיקר מיהודי ניו יורק. אני זוכר שהגעתי לארוחת שבת במיאמי, ראיתי שהכול פתוח, ללא מסכות וכולם נהנים מהחיים, זה היה בינואר 2021. הכרתי אנשים, חלקם ישראלים, חלקם יהודים, ראיתי שיש קהילה. ראיתי מה טוב והחלטתי שאני אורז את החפצים שלי באל-איי ועובר למיאמי. בנוסף, אל-איי הייתה סגורה בשל הקורונה ומיאמי פתוחה לגמרי ולכן, ראיתי במיאמי אור זורח בקצה המנהרה.
"גם מבחינת התעשייה והעבודה, העבודה הייתה אז די מושבתת והתחלתי לסלוד מהתעשייה במובן מסוים ובשלב מסוים, הבנתי שמיאמי טובה לי. העברתי את עצמי. נסעתי עם כל החפצים שלי על הרכב, מסע של 8 ימים לערך. הגעתי למיאמי ושלושה ימים לאחר מכן, הכרתי את אשתי (היא טוענת, שזה היה משמיים, משהו שגרם לי לארוז את עצמי ולפגוש אותה. פגשתי אותה בלי תכנון ובלי כלום, בארוחת שישי).
"כשהגעתי לפלורידה לא הכרתי אף אחד פה. אפילו לא אחד. זה מפחיד, אתה מגיע למקום חדש ואתה לבד. אבל הייתה בי התלהבות וחשבתי מה אני אעשה בהמשך. לקחתי דירה ב-R B N B-, הלכתי לכל אירוע שיכולתי, בקהילה היהודית והישראלית בעיקר. בארוחת השישי שהלכתי אליה, הייתה האירוע הראשון שהשתתפתי בו, שם התחלתי להכיר אנשים. החלטתי שאני אעשה את מה שאני מתכנן כבר מספר שנים: להשקיע בנדל"ן, לקנות בית. חיפשתי דילים והצעות, עברתי הרבה תלאות כמו כל אדם שמתחיל בתחום הנדל"ן. הגעתי למוכרים ובסופו, מצאתי בית. קניתי אותו, שיפצתי והשכרתי. זה היה בית להשקעה.
"מאותו החודש שעשיתי את הפרויקט הזה, בתחילת דרכי במיאמי, ממש התאהבתי במקצוע הזה, בתחום של ההשקעות. אני אוהבת חופש כלכלי וראיתי שאני קונה בית, אני יכול להביא דייר שמשלם לי, פחות או יותר, את רוב משכנתא, וגם נותרת תשואה יפה. אני גם אוהב מספרים, חשבונאות, כלכלה. התחלתי לנתח את הדילים, להבין את השוק ובשלב מסוים,השקעתי בעוד בית, הכל במיאמי ובמקביל עזרתי לאנשים למצוא בתים או בתים משותפים להשקעה, בכל פלורידה.
"הפכתי את זה למקצוע. כיום אני מוצא דילים, יש לי חברה שנקראת "Off Market Deal Hunter", אני מוצא דילים במזומן של בתים שהם לא בשוק, בתים שצריכים שיפוץ או עבודה לפני שאפשר לגור בהם או להשכיר אותם וכך, אני מחבר גם את המשקיעים עם קבלנים ובונים, שיפוצניקים. איך אני מוצא את הדילים הללו? בהתחלה, זה היה הרבה דרך הרשת, דרך קשרים. אני בעצמי קניתי בית אז, יצא לי להכיר מתווכים ואנשים שיש להם ידע בעולם הנדל"ן, במיאמי.
"יש עוד כל מיני דרכים למצוא דילים. בעצם, אתה צריך למצוא בתים שהם במצב לא טוב, שהמוכר עצמו חייב מזומן דחוף ורוצה להיפטר מהנכס או, שהמוכרת גרה כיום במדינה אחרת והיא רק רוצה למכור את הנכס כדי לא להתחייב למדינה. באותו הזמן, יש משקיעים שרעבים לנכס הזה: זה בית שאי אפשר לגור בו, אי אפשר למכור אותו בשוק, הוא ממש במצב נוראי. הם רוצים לקחת את הבית, להשקיע כמה עשרות אלפי דולרים, להפוך אותו לבית חדש על מנת למכור אותו ברווח.
"לגבי הגעגוע לימי הקולנוע והצילום. אכן יש לי געגוע לדברים מסוימים אבל זה לא משהו שמטריד אותי. אני ממשיך בתחום הזה בקטנה. עשיתי לא מזמן צילום וידאו לתוכנית פולקלור, לתוכנית ראיונות. יש בי געגוע אבל אין לי געגוע להוליווד עצמה או לתעשייה. אני ממשיך ואמשיך עם התחום הזה, זה תחום שאני מאוד אוהב.
"לגבי ההשוואה בין אל-איי למיאמי: פה במיאמי, הדגש על החופש הוא יותר גדול. זה משהו שמאד חשוב וכולם אומרים זאת. יש מספר סיבות לחשיבות של החופש: מבחינת ערכים, חופש הוא ערך יקר. אנשים מגיעים לכאן בשביל חופש, אפשר להתעשר מכל דבר, אתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה, כל עוד אתה לא פוגע באחרים. אתה צריך רק לכבד את האחר ואף אחד לא נוגע בך. גם המיסים נוחים. באל-איי, יש מוטיבציה להצליח וכשאתה מדבר עם אנשים, אתה מרגיש שיש אינטרס באוויר, איך הוא יכול לקדם אותי, איך אני יכול לקדם אותו. יש לחץ כלכלי כל הזמן.
"במיאמי, יש יותר חופש, אתה לא חייב לאף אחד, השכירות יותר זולה, המחירים, הדלק, המזון. יש לחץ לעבוד ולהצליח אבל, יותר רגוע, יותר "צ'יל". פה יש סיבה להיות נחמד לאנשים. באל-איי, אתה צריך למלא אינטרס, כדי להוציא חיוך מבן-אדם, שם הכול מבוסס על חומריות. פה אתה חופשי, יותר אמיתי, יש לך הנאת החיים".
ג'ולי גולדן: "האנרגיה שלי צריכה להתפזר בעולם, לא רק באל-איי"
אחת מעמודות התווך החברתיות בקרב הקהילה הישראלית במיאמי היא הטיל הבין יבשתי ההיפרסוני, ג'ולי גולדן, והנה עדותה:
"עברתי מאל-איי למיאמי באופן הכי אותנטי: אני אישה, שהאנרגיה שלי, צריכה להתפזר בעולם. לא רק באל-איי, לא רק בפלורידה ולא רק בישראל. פניי מועדות לעוד מקומות ואני חושבת שהקורונה, היא זו שאפשרה לי לקום ולעשות את הצעד. אני לא חושבת שזה "אמיץ" אלא, אני מאמינה להישאר באותו המקום, זה דווקא אמיץ. ההבדל בין אומץ לטיפשות הוא מאד מאד קטן.
"באל-איי גרתי כ-15 שנים, עבדתי כמדריכת זומבה וריקוד וכמדריכת כושר. הייתה לי להקה אותה ניהלתי, ערכנו את כל האירועים ואת מופעי החימום לאירועים הגדולים כמו יום העצמאות ומופע סוכות. מלבד זאת, תחת שרביטים וכובעים אחרים, עשיתי גם את ההופעות המחצית של ה-NBA, פעמיים בשנה, בסטייפלס סנטר. זה לא היה ישראלי אבל לקחתי איתי המון בנות ישראליות, אימהות וילדות בנות 12+ והיינו רוקדות שם, על הפרקט. ממש נוכחות ישראלית.
"אני נשואה באושר לבעלי ויש לנו שלושה ילדים מעולים. בעלי עוסק בייעוץ ארגוני ויכול לעשות את זה מכל מקום בעולם. לגבי הילדים, הם התרגלו יפה. הרבה משפחות עברו לפה מכל מני מקומות, נפגשים עם אנשים שנמצאים פה מעל לשנה, זה קל להתחבר. בנוסף, הילדים ניזונים מההורים, מהאופטימיות שלהם, מהגישה שלהם, מהאנרגיה המיוחדת שלהם וגם מהפחדים שלהם. מהבחינה הזאת, עשינו בסדר. אוסיף, שיש כאן המון ישראלים שהגיעו מישראל לפני כחצי שנה, פחות או יותר, ואני שמה לב שאין להם שפה. אני מגיעה מאל-איי אז, יש לי שפה, גם לילדים. אבל, לאנשים שמגיעים מישראל ואין להם שפה, קשה יותר להתחבר. דוגמא מההורים, היא מאוד חשובה.
" מצאתי שלרשום את הילדים מיד לחוגים, זה מאוד עוזר. לא מספיק שיש להם את בית הספר, המורות, הקהילה, החברים. צריך לתת לילדים את המקום להוציא את האנרגיה ולרשום אותו לחוג הנכון. הילדים שלי, למשל, מאד ספורטיביים אז רשמתי אותם לחוגי ספורט, כמו כדורגל. אני מאוד גאה בבן שלי, אדם גולדן, בן 10, שהביא את הקבוצה שלו לגמר, במשחק הגדול, הוא קיבל את הכדור המיוחל בהפנינג הענק, מבין כל הילדים. אז, המקום הזה, שידעתי שאני יכולה לדחוף אותו לכדורגל וזה מה שירים אותו ויכירו אותו, כמו שהכירו באל-איי, הייתי בטוחה בו וזה מאוד חשוב.
לגבי הישראלים שמגיעים לכאן. אמנם, אני גרה במחוז אחר, ששוכן כחצי שעה ממיאמי עצמה אבל,יש המון ישראלים שגרים במיאמי או מגיעים לכאן. לפני ההגעה למיאמי, האימהות הישראליות חוקרות ובודקות, לאיזה בית ספר הכי טוב לשלוח את הילדים ואז המשפחה, בד"כ מתמקמת באזור של בית הספר שהאם בחרה. יש לנו כאן קבוצה של כל האימהות הישראליות, בחצי השנה האחרונה, הקבוצה גדלה בצורה משמעותית. מגיעות אלינו אימהות ישראליות, מכל העולם. אצלנו בקבוצה, המוטו הוא "אישה לאישה – מלכה". אנחנו עוזרות אחת לשנייה, ישנן אפילו נשים, אשר מצטרפות לקבוצה, בשל המחשבה והתוכנית על מעבר למיאמי. אנחנו קהילת נשים גדולה והרבה מאיתנו, כבר נמצאות כאן כך, שיש לנו את הידע והמידע הנחוץ למי שזקוקה אז, למה לא לעזור?
"מהבחינה החברתית, כשהגעתי לכאן, קנינו בית גדול מאוד ויפה אבל הוא היה מלא תיקנים ומיני חיות ורמשים. גם יש תנינים באזור. הייתי צריכה חיזוקים מהסביבה, הייתי בהלם. לכן הצעתי לקבוצת הנשים להתחיל מסורת של חגיגת ימי הולדת של כולן, מפגש חודשי בו נחגוג לאותן המלכות שחוגגות באותו החודש.
"המסורת החלה בספטמבר. אנחנו קבוצה של כ-90 נשים ובכל חודש, חוגגות ימי הולדת. מגיעות אלינו נשים מכל הסביבה כדי לחגוג. אנחנו עושות עוד אירועים ומפגשים, לעיתים אצל נשים כי הבתים שלהן גדולים והן יכולות לארח כמות גדולה של נשים. מפגש עם סקסולוגית, מסיבת פורים, ערב נשים מההיסטוריה וממש בקרוב, נעשה אירוע אצל חברה נוספת, חדשה בקבוצה – יריד שבו כל אחת מביאה דוגמאות מהעסק שלה, מה שהיא מוכרת, על מנת לעודד נשים לעסקים. מצאתי פה חברות אמת, יש פה אנשים מדהימים, בכל מובן המילה. אני מאוד נהנית מהקהילה פה.
"מבחינה כלכלית, הקורונה שינתה את הכל. אם פעם, אמרו לי שבפלורידה זול יותר, אני מצטערת אבל אין לי מושג על מה מדברים. מבחינת בילויים, מאוד יקר פה. כל מועדון או פאב במיאמי, יקרים ברמה היסטרית, בין 400-500 דולר מינימום לזוג. לפני מספר ימים, ישבתי עם מספר זוגות ואחת מהם הייתה שרה דגן ובן זוגה. במסעדה בה ישבנו, 3 זוגות, גבו מאיתנו, בסוף הערב, כ-1,232 דולר. החבר'ה מאל-איי, שהיו איתנו, היו בשוק.
"האם יש לנו תוכניות לזוז ולהמשיך הלאה? תמיד יש לי את החלום לזוז הלאה. יש לי חלום לסיים את חיי בתאילנד. לקחתי פעם את הילדים לטיול שם, והם מאוד אהבו".
