יעל אקשטיין עומדת בראש הקרן לידידות ומגייסת 125 מיליון דולר בשנה למען פרויקטים בישראל • שנה אחרי מות אביה, הרב יחיאל אקשטיין ז"ל, היא מדברת על מורשתו: "זה היה פרויקט חייו, עכשיו מה שבחזית זה העבודה שעושים"
לא מזמן צולמה יעל אקשטיין, נשיאת הקרן לידידות, לסרט דוקומנטרי על נוצרים אוהבי ישראל. באחד מימי הצילום התלווה אליה צלם כשהביאה לגן את בנה הקטן. "כשהגננת הבינה שמדובר בסרט על העבודה שלי, היא ממש הופתעה ואמרה לי, 'בכלל לא ידעתי שאת עובדת'", מספרת אקשטיין ופורצת בצחוק.
אקשטיין (36) עומדת בשנתיים האחרונות בראש אחד הארגונים הפילנתרופיים הגדולים ביותר בישראל, שתקציבו השנתי – 125 מיליון דולר – מקורו בתרומות של נוצרים אוונגליסטים מרחבי העולם. על קירות משרדה בירושלים תמונות גדולות שלה עם דמויות כמו שמעון פרס וניקי היילי, אבל בניגוד מוחלט לקודמה בתפקיד, אביה, הרב יחיאל אקשטיין ז"ל, היא משתדלת להימנע מלהיות הפנים של הקרן.
בשבוע שעבר מלאה שנה למותו של אביה. "אחרי שהוא נפטר, הגעתי להחלטה שזה בסדר שאהיה מוכרת בארה"ב, בכל מה שקשור לתורמים ולגיוס כספים, אבל בישראל אני לא רוצה להיות חשופה", אומרת יעל אקשטיין. "דוברי האנגלית בארץ מכירים אותי יותר, לעמוד הפייסבוק שלי נחשפים שני מיליון איש. אבל בקרב דוברי העברית זה אחרת. אנחנו עוברים ממצב שבו הקרן לידידות היתה קודם כל הרב יחיאל אקשטיין למצב חדש, שבו זו עמותת הקרן לידידות, שהיא אמנם לזכרו של הרב אקשטיין, אבל מה שניצב בחזית הוא העבודה הטובה שאנחנו עושים. בדיוק כמו שיד ושם או עמותת עלם ממותגים קודם כל בזכות העשייה שלהם, ולאו דווקא בזכות האדם המסוים שהקים אותם או שעומד בראשם.
"היתה לי הזכות ללמוד גם מהדברים המדהימים שאבא שלי עשה וגם מהטעויות הגדולות שלו, ומה שראיתי בבירור זה שלא קל ולא בריא להיות דמות ציבורית. אני רוצה להמשיך להגיע לגן בפיג'מה, בלי איפור, לגדל את הילדים שלי בשקט ולהתווכח במכולת עם מי שארצה בלי להתבייש".
"אבא שלי אמר שבשיקגו הוא הרגיש כמו קולומבוס שגילה את אמריקה. הוא גילה שיש נוצרים שאוהבים את ישראל. הם לא רוצים להמיר את דתם של היהודים או לשנות אותם, אלא רק להתפלל, לעזור ולאהוב את היהודים ואת המדינה. הוא קלט שיש לישראל מאות מיליוני חברים נוצרים, רובם אוונגליסטים. רק בסין יש 80 מיליון נוצרים אוונגליסטים, בקוריאה הדרומית 60 מיליון, וגם בדרום אמריקה יש עשרות מיליונים.מ אז ועד היום, הנוצרים האוונגליסטים הם חלק אדיר מפרויקט העלייה של הקרן, שבמסגרתו עולים לישראל 5,400 יהודים בכל שנה, מיותר מ־30 מדינות, בהן אוקראינה, צרפת, ברזיל, ארגנטינה ובלרוס".
עלייה בודדה לארץ
בשנת 2000 עלה הרב אקשטיין לישראל, בגפו. זמן קצר לפני כן התגרש מאשתו, שלמרות זהותה הציונית לא נסחפה כמוהו אחרי פרויקט חייו, ובמיוחד לא אחר הרצון לעלות לישראל, ונותרה לחיות עם בנותיהם בארה"ב. "אני רציתי להיות וטרינרית. לא היה שום תכנון שאצטרף אליו ואעבוד איתו. יותר מכל, לא באמת ידעתי ולא הבנתי בדיוק את הפעילות שלו. מכיוון שהיה כל כך שנוי במחלוקת, הוא ניתק את זה מאיתנו".
בשנת 2002, כשהיא בת 18, פגשה יעל בניו יורק את עמיחי פרקש, יליד בני ברק, שבגיל 6 עבר עם משפחתו לניו יורק. אחרי שלוש שנים יחד הם התחתנו ועלו לישראל.
"לעמיחי היה ברור שהוא יחזור לחיות בארץ. אני הרגשתי שמציבים אותי בפני בחירה בין אמא שלי לאבא שלי. אחרי החתונה הבנתי שזה מה שנכון בשבילי, ורק כשהגעתי לישראל הבנתי יותר מה עושה הקרן לידידות והחלטתי שאני רוצה להיות חלק מזה.
"האוונגליסטים חזרו לשורשים התנ"כיים שלהם. כדי להבין את הברית החדשה, הם לומדים את הברית הישנה, שממנה הם שואבים את האהבה לעם ישראל, בהתבסס על ההבטחה שאלוהים נתן לאברהם, בספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ג': 'ואברכה מברכיך, ומקללך אאֹר, ונברכו בך כל משפחֹת האדמה'. לתרום לישראל ולתמוך בישראל ובעם היהודי זו הדרך שלהם להיות טובים עם אלוהים.
"אפשר להגיד בביטחון מלא, אחרי 35 שנה של פעילות, שכל התורמים שלנו יודעים שאנחנו לא מתעסקים בהמרה, כי אנחנו מתנגדים לכך התנגדות נחרצת, כמובן. העובדה שאנחנו עדיין ארגון כל כך גדול וחזק מוכיחה שהם לא חותרים להמיר את דתנו".
"הזמן הנכון הגיע"
היא נוסעת בכל יום מפרדס חנה לשכונת תלפיות שבירושלים ברכבת או באוטובוס, ואת הדרך חזרה עושה לרוב במונית. על הבית וגידול ארבעת הילדים (מאורה בת ה־13, ליעם בן ה־11, ספיר בת ה־8 ושימי בן ה־6) אחראי עמיחי. "יש לי בן זוג מדהים. אני נוסעת לחו"ל למטרות עבודה ולא צריכה להשאיר דפים עם הוראות והנחיות ותוכניות ומספרי טלפונים. כלום. הוא מלמד ולומד תורה, אבל קיבלנו החלטה שהמשפחה באחריותו ושהוא זה שמגדל את הילדים, ולא מטפלות. הוא עוזר לי להצליח, וזה לא מובן מאליו".
"רק אחרי ההלוויה הבנתי שזהו, אני לבד בסיפור. אמנם נבחרתי שנה קודם לנשיאה, ואמנם הוא אמר לי תמיד שאני יותר מוכשרת ממנו, ואני לא הסכמתי איתו, אבל ידעתי שמעכשיו הוא לא יכול עוד לעזור ולייעץ לי. עד יומו האחרון הוא היה הגיבור של הסיפור כולו, ואנחנו למדנו ממנו והלכנו בעקבותיו. מייד כשקמתי מהשבעה נסעתי למשרד בירושלים. החלטתי שאת כל הרגשות והזיכרונות שלי ממנו אני מכניסה לקפסולות וחושבת רק על מה שטוב לעמותה הזאת. בשלוש השנים לפני מותו עבדנו צמוד יותר מאי פעם, ואני הייתי חוליית התיווך בינו לבין כל מי שעבד איתו. אני רציתי להוביל שינויים גדולים, והוא היה אומר לי, 'את צודקת, אבל עכשיו לא הזמן'. כשהוא מת הבנתי שזה הסימן שלו שהזמן הנכון הגיע. עכשיו התחלנו להתנהל כמו שאמורה להתנהל חברה עם תקציב שנתי של 125 מיליון דולר".
"המטרה – הדור הבא"
אבא שלך נפטר בתחושה שכבר מקבלים אותו?
"אני חושבת שכן. כשהתחיל לגייס כספים בהיקפים גדולים מאוד, זה גרם להמוני עמותות וארגונים לפנות אליו בבקשה לשתף פעולה ולקבל סיוע בתקציבים. היתה התלבטות גדולה מצד רבנים אם הם יכולים לקחת את הכסף, כי מקורו בנוצרים. היתה תקופה שבה הפכנו לנשק פוליטי, ורבנים היו מתנגחים זה בזה סביב שיתוף הפעולה איתנו.
"רבנים גדולים, שתמכנו מאוד בפעילות שלהם, התנערו מאיתנו כלפי חוץ, כי היריבים הפוליטיים שלהם השתמשו בעובדה שהם משתפים פעולה עם נוצרים אוונגליסטים. קדוש אמיתי לא נעזר בנוצרים. מאחורי הקלעים הם המשיכו להיות בקשר איתנו והיו מתקשרים אל אבא שלי כמעט בכל יום. התמיכה נעשתה בשקט, מתחת לשולחן. בלי לפרסם שמקור הכסף בקרן לידידות. בהמשך, הסיוע שלנו הפך גלוי וחלק מהמיינסטרים, אבל הביקורת עדיין קיימת. יש רבנים שמתנגדים להקרן לידידות.
"אבא שלי תמיד אמר למבקרים: 'תראו לי יהודי אחד, שבגלל הפעילות שלנו המיר את דתו לנצרות אוונגליסטית. אתם לא רוצים את הסיוע הזה? זכותכם. אז אל תשתמשו במקלטים, במכונות ה־MRI, בסלי המזון. אני אמשיך בפעילות שלי'. הוא תמיד הדגיש שלא הכסף הוא מטרת העל, אלא הקשר האסטרטגי. זה השלב הכי משמעותי במה שיצר, והוא הספיק לחוות רק את תחילתו לפני שנפטר. שגרירות ארה"ב עברה לירושלים בזכות הלחץ של הנוצרים האוונגליסטים, כנ"ל ההכרה ברמת הגולן.
"יותר משני מיליון תיירים נוצרים באים לישראל בכל שנה, מתוך 4.2 מיליון תיירים. אלה תיירים שלא מבטלים טיסות בגלל קטיושות ואיומים ביטחוניים. רבים מהמשקיעים הגדולים בישראל הם נוצרים. כותבי הכתבות האוהדות ביותר כלפי ישראל הם נוצרים. ומנגד, הקולות הביקורתיים ביותר נשמעים גם מצד גורמים ביהדות ארה"ב.
"טראמפ נבחר לנשיא ארה"ב בזכות המצביעים האוונגליסטים, שהציפייה הברורה שלהם ממנו היא סיוע לישראל ועמידה לצידה. הם כוח פוליטי עצום. המטרה שלי עכשיו היא הדור הבא. אני רוצה שגם הדור הצעיר שלהם ימשיך את התמיכה, את ההבנה ואת החיבור העמוק שיצרנו, במיוחד לנוכח התפוררות הזיקה לישראל בקרב הדור הצעיר ביהדות ארה"ב.
"את הקמפוסים של האוניברסיטאות הגדולות בארה"ב איבדנו. הסנטימנט לישראל השתנה לרעה, וקבוצות ה־BDS דומיננטיות מאוד. עכשיו גם הסמינרים והקולג'ים הופכים למטרה. קו השכנוע של הארגונים הפרו־פלשתיניים הוא שנוצרים צריכים להתנגד לישראל בגלל מה שנעשה לפלשתינים, ושאם ישו היה מגיע לישראל, הוא היה נעצר במחסומים.
"כשמתחיל להיות לנו מובן מאליו שיש נוצרים רבים שתומכים בישראל, זה השלב הקריטי לשמר את התמיכה שלהם ולהשקיע בדור הבא שלהם. יש בארה"ב יותר מ־500 קולג'ים וסמינרים נוצריים, שאנחנו פועלים בהם. עשינו מחקר כדי לבדוק אם תוכניות הלימודים שלהם כוללות את ישראל, וגילינו שלא.
"לכן נכנסנו לשם, אל תוך תוכניות הלימודים, כדי לחזק את החיבור לשורשים התנ"כיים ואת האהבה והתמיכה לעם היהודי ולישראל. יש הרבה מאוד עבודה, עד כדי כך שדברים מסוימים שאני רוצה לעשות יחכו לגלגול הבא. תמיד חשוב לשמור תוכניות לגלגול הבא, אם יתרחש".
ומה תעשי אז?
"פרויקט של תיירות רוחנית לישראל. יהודים מכל רחבי צפון אמריקה ואירופה יגיעו לישראל ויספגו את הרוחניות כאן. יש בישראל מהפכה יהודית רוחנית, שאפשר למנף. פרויקטים תיירותיים כאלה יכולים לכלול לימודי יהדות רוחניים במדבר מלווים בצום, בפסטיבלים של שירה יהודית, בריקודים אקסטטיים ובשיעורי תורה, שבהם תתורגם החוכמה העתיקה שביהדות ליומיום שלנו. לא צריך להגיע לשום מקום בעולם כדי לקבל שיעורים רוחניים. השורש הרוחני של כל דת וכל זרם דתי מגיע מהיהדות".
