הסיפור על אילן, נציג סוכנות דוגמניות, שהתמחה "לדוג" ילדות יפות ברחוב, בקניון ובכל מקום בו הסתובבו עם הוריהן, ולמסור כרטיס ביקור לידי ההורים
בתם של עופרה וסמי היתה יפהפיה. ילדה בגיל העשרה, גבוהת קומה וחטובה, עיניים ירוקות, גדולות ושיער בלונדיני ארוך וגולש כמשי. כשפרסו הוריה את תמונותיה על שולחני, קשה היה שלא להתרשם מיופייה המדהים. אמנם רק בת 15, אבל אין ספק שעתיד מזהיר צפוי לה.
נראה שגם אילן קלט זאת. אילן היה נציג של סוכנות דוגמניות. חלק מעבודתו היה "לדוג" את הילדות היפות הללו ברחוב, בקניונים, ובכל מקום בו הסתובבו הבנות עם הוריהן, והוא דאג למסור כרטיס ביקור לידיהם של ההורים. האמהות הן אלו שבד"כ שהביאו את הבנות לסוכנות בה עבד, ומשם הדרך להתפרנס מכך הייתה קצרה. בתחילה ביקש מההורים לעשות "בוק" – מין אלבום עם תמונות גדולות של הילדה ב"פוזיציות" של אישה בגיל ה-20, אחר כך לרכוש סט איפור מקצועי ועוד ועוד ועוד…
כשעופרה והילדה פגשו באילן היה זה ביום כיף שערכו בפארק מים שבאזורנו, קשה היה לפספס את הילדה הבלונדינית הגבוהה עם בגד הים המינימלי ואילן בהחלט שם ליבו לכך. כשנתן לאמה את כרטיס הביקור של הסוכנות, התפלל כנראה כי יפהפייה תגיע למשרד, וכשזו הגיעה כעבור ארבעה ימים, קשה היה לו שלא לזכור אותה כשהמתינה עם עופרה בחדר ההמתנה של הסוכנות. לאחר שיחת היכרות עם יפהפיה אחרת שהצליחה במתק שפתיים לשכנע את עופרה, חתמה האם על טופס גדול עם שורות קטנות ורבות והוזמנה למחרת עם צ'קים לצורך צילום ה"בוק" של הילדה. למחרת החתימה ולאחר שספרה אי אלו צ'קים אצל מנהלת הסוכנות, נכנסה עופרה עם הילדה לחדר גדול וצבעוני, שם
צילמו את היפהפיה מכל כיוון ובכל זווית אפשרית.
עברו שבועיים ימים ועופרה וסמי הגיעו עם הילדה אל הסוכנות, לראות את ה"בוק". זה כמובן היה יפה, אבל משהו באנשים שניהלו את המקום לא נראה לסמי, וכשהילדה שוחחה עם אילן בצד החדר, לחש סמי על אוזנה של עופרה, לא נראה לי המקום, לא נראה לי". עברו שלושה חודשים והילדה הספיקה להצטלם למספר מגזינים ועיתונים. אפילו בתוכנית טלוויזיה ידועה שימשה כתפאורה, ואת חצי מההשקעה כבר החזירו ההורים, אבל לסמי משהו עדיין לא נראה. הכתובת הייתה אילן. זה שמר על קשר הדוק עם הילדה. בתחילה קשר טלפוני מצדו, אחר כך סמי שם לב שהילדה היא זו שמתקשרת אליו, השיחות הפכו ארוכות וסמי לא אהב את זה. עופרה לא חשדה במאום.
עברו שישה חודשים נוספים מאז. היפהפיה זומנה לתוכנית טלוויזיה מקומית ולאחריה לתוכנית ארצית, ובכולם קטפה שבחים. גם החוזים עליהם חתמו הוריה הניבו לא מעט כסף , ואף אחד לא דיבר על ההשקעה. כולם כבר דיברו על ה"מיליונים" שעושה הילדה, למרות שעוד היו רחוקים מכך. בכל התוכניות והראיונות והכתבות תמך בילדה אילן. הקשר ביניהם התהדק. לעיתים אפילו קלטה עופרה מבטים של אהבה ביניהם, אבל העדיפה שלא לשתף בכך את סמי. אבל סמי לא היה טיפש ולא האמין שתינוקות באים עם חסידה, ולכן כשקירבתו של אילן לבתו עברה כל גבול, סיפר לשותפו למוסך שבבעלותם. זה, רפי שמו, שפעם ביצעתי עבורו מספר חקירות כשהתגרש מאשתו, שלח את סמי אלי, ואני המלצתי לו על מעקב בן מספר ימים שבו נתהה על קנקנו של אילן ועל טיב הקשר בין הילדה לבינו. עופרה שהגיעה עם סמי למשרדי סירבה למהלך, אבל בלחץ בעלה נאותה להסכים וכולם הסכימו עם כולם.
ביום חמישי הראשון שלאחר פגישתנו התמקם צוות המעקב תחת ביתה של הילדה. אילן הגיע ב-9 בערב לאסוף אותה עם מכונית ספורט אדומה בת 10 שנים, אבל העיקר… ספורט, ועוד יותר… אדומה. צוות המעקב שלי שהורכב הפעם משני עוקבים שנראו בני 20 וקצת הגיעו עם אילן לביתו. כשזה נכנס עם היפהפיה לתוך הבית, המתינו תחילה. כשעברה חצי שעה התחילו לחפש כמנהגם תצפית מקומית. את זו המושלמת תפסו מול ביתו של אילן, על גג
אחד הבניינים, שם נשכבו לתצפית עם מצלמות פתוחות.
עברו 10 דקות בלבד וקיבלתי טלפון בהול, "המניאק מתמזמז עם הילדה…". עוד לא הספקתי להגיב, והגיע המשך, "הם מתפשטים". המצלמה תיעדה את אילן מפשיט את הילדה לאט לאט, נוגע בה לאט לאט, ומקיים אתה יחסי מין לאט לאט, והכל בגלל שבדירה השכורה בה התגורר הקומה רביעית היו חסרים מספר שלבים בתריסים של חדר השינה. העוקבים תיעדו את כל המשגל, הצילום היה מעולה, ועכשיו נותר להמתין להתפתחויות. אילן והילדה נכנסו לרכב כעבור שעתיים לערך. השעון הראה כמעט חצות
והשניים הגיעו למועדון ריקודים תל אביבי ידוע.
כשנכנסו פנימה נתקלו העוקבים בשומרי סף, שכל שידעו לומר היה לא! ושוב – לא! נאלצתי להשתמש בשירותיו של חברי משכבר הימים, קוב, בליין ידוע שטילפן לבעל המקום ותוך חמש דקות היו שני עוקביי בפנים יחד עם האביזרים הסמויים שקיבלו "הכשר" מצוות שומרי הסף,שהפעם כל מה שאמרו היה, בסדר! ושוב – בסדר!.
אילן והילדה רקדו בפנים. הילדה השתוללה ואילן קרץ מידי פעם למכר כזה ואחר, תוך שהוא משקיף בזווית העין בילדה המפותחת והיפה שרקדה לצידו.
מה שעוד עשה אילן, הי לדאוג לילדה מדי פעם לכוס שתייה צבעונית, שהכילה אלכוהול בכמות קטנה. קטנה, קטנה, אבל "דופקת ראש", העוקבים שלי תיעדו את הברמן כשהוא מוזג מהוודקה לתוך הכוס שהובלה אחר כבוד לילדה, דרך אילן, כמובן. הילדה רקדה ורקדה, והייתה מסטולית לחלוטין. בשלב מסויים נכנס אילן לשירותים. אחד מעוקביי נכנס אחריו. אילן רכן מעל השיש המזוהם, שקית ניילון לבנה יצאה מכיס הג'ינס שלו, ומה שבתוכה סודר על השיש. אילן התעלם מהבחור עם הפאוץ' שהשתין עם הגב אליו והסניף את מנת הקוקאין במהירות. המצלמה שבתוך הפאוץ' שלמותני העוקב שלי תיעדה הכל. ישבתי בביתי מקבל דיווח ומתפעל בכל פעם מחדש, לאיש לא היו גבולות. גם בעל קטינה, גם הישקה אותה
באלכוהול וגם השתמש בקוקאין. עכשיו כבר הייתי עצבני. עוקביי קיבלו הנחייה לתעד כל פעולה של מר אילן, וכך עשו. אילן והילדה רקדו והשתוללו, התמזמזו והתנשקו, שתו וישבו ובקיצור השתוללו. סמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר העלה אילן את הילדה לביתה, אחרי לילה סוער וקצת "מופרע", שבמקרה או לא במקרה תועד כולו במצלמות עוקביי.
למחרת המעקב ישבו עופרה וסמי במשרדי. תחילה הקדמתי וסיפרתי על מאורעות ליל אמש, בהמשך עברנו לחדר הסמוך, שם צפו בני הזוג במאורעות ערב/ליל אמש.
בקטע שבו אילן והילדה השתגלו, סמי לא עמד בכך ויצא מהחדר. עופרה סיננה – "בן זונה אחד" ומחתה את דמעותיה. בהמשך הראיתי להורים איך הבחור הנחמד מהסוכנות משקה את הילדה לשכרה שוב ושוב ואיך הוא שואף קוקאין לאפו בשירותים המצחינים של המועדון ולקינוח, את אשר לא קלטו העובדים בזמן המעקב, אלא רק למחרת בבוקר, בעת העברת הקלטות, את הכדור הקטן שדחף אילן לכוס המשקה של הילדה, רק הוא ואלוהים ידעו מה הכיל, נגד כאב ראש זה בטח לא היה. סמי איים להרוג את הבן זונה, עופרה נלחצה מכך. לאחר שיחת הבהרה ארוכה, ישבנו
שלושתנו בחדרי וחשבנו על המהלכים הבאים.
בבוקר התקשרתי לסוכנות. הצגתי עצמי כמי שמעוניין בשרות הסוכנות ליצור תשדיר פרסום למשרדי. "כן, למשרד חקירות", אמרתי, כששאלה אותי המנהלת לפשר הבקשה. למחרת הגיעה מנהלת הסוכנות למשרדי, הולכתי אותה אחר כבוד לחדר הצפייה. היא לא התנגדה שאראה לה מה שביקשתי. משהו שקשור אלייך, אמרתי, ולחצתי על הקלטת. עברו 20 דקות של צפייה בקלטת. מנהלת הסוכנות לא האמינה למראה עיניה. ביקשתי ממנה להזמין אלי בדחיפות את בעל הסוכנות. עברה שעה ומחצה ונכנס גבר נאה למשרדי, "נעים מאוד", אמר, "אני בעליה של הסוכנות". הראיתי לו את קלטת הוידיאו הארוכה, הוא עצמו לא האמין למראה עיניו. שתינו אספרסו ארוך במשרדי וסגרנו כי אילן יעזוב את הסוכנות עוד באותו יום, "מסיבות של צמצומים", ביקשתי, שלא לעורר חשד יתר כשתבוא על אילן המכה השנייה.
בזמן שאני הייתי עם בעל הסוכנות, היו סמי ועופרה אצל ידיד ותיק שלהם, קצין משטרה בכיר באזור מגוריהם. עברו שעתיים-שלוש, ואילן נעצר.
לאחר שצפה בקלטת הודה בכל סעיפי האישום, בעילת קטינה, הפרת אמונים, שימוש בסמים קשים, ועוד ועוד, למשל, נהיגה בשלילה… הבחור הסתבך כהוגן.
עברו חודשים נוספים והילדה המפורסמת הלכה ונעלמה מהמרקע. לאט אבל בטוח, התנאי לכך היה הסכמה מלאה שלה בכתב, במשרדי. בתמורה הבטחתי לא להעביר את הקלטת לערוצי הטלוויזיה המקומית: "יש לזה דרישה", אמרתי, "הם יהיו מוכנים לשלם הרבה…", והיא חתמה ובשקט.
עם סמי ועופרה אני עדיין חבר…
