במלאת שמונה שנים למותו של מנחם זילברמן: מאיפה אתם מכירים אותו? * הכוכב של "חדווה ושמוליק", המחבר של "מוישה אורג'נדה", הסטנדאפיסט ב"ערב בלי אשתי" ומדריך הטיולים הנערץ של ישראלים בקליפורניה * מחווה נוסטלגית לאיש המצחיק-עצוב ביותר בלוס אנג'לס
הזמן נוקף, השעון מתקתק וכבר חלפו עברו שמונה שנים מאז מנחם זילברמן יקירינו השיב את נשמתו המשעשעת והקסומה אל בוראו, לדאבת ליבם של משפחתו וחבריו הנאמנים מה'פרלמנט' של שדרות מלרוז – ולרננת חבריו המנוחים שנטשו לא מזמן לטובת ספסל בפרלמנט של מעלה.
קשה לתאר את הסידרה הטלוויזיונית הראשונה בישראל, "חדוה ושלומיק", ללא מנחם זילברמן. אבל האמת היא שהתפקיד הוצע לגדי יגיל יבדל"א , אלא שזה האחרון דרש סכומים מוגזמים עבור הערוץ הראשון והיחיד ולכן פנו כברירת מחדל למנחם, שהסכים להופיע עבור חופן בוטנים. אולי מתוך איזה חוש היסטורי כמוס שהפך אותו לסלבריטי הראשון בטלוויזיה העברית הראשונה (מלבד חיים יבין).
ראיינתי בשעתו את זילברמן, והיה לי כל כך מתאים לזמזם את שיר הנושא של "חדוה ושלומיק", "אני לבד בעיר זרה, כאילו אין לי כבר ברירה", אותו שרה בפסקול מ-1971, מירי אלוני, הבלונדינית שנגדמה לאחרונה והסולנית האלמותית של להקת הנח"ל. בשביל זילברמן, ההצלחה הפנומנלית של הסידרה, לא בישרה על פריצת דרך; להיפך, זה היה סוף הדרך. מספרת לי אביגיל בתו:
"יש שמועה כזאת, שבשביל להיות סטנדאפיסט טוב, צריך להתחיל מילדות קשה. אני לא יודעת אם זה נכון לגבי כולם אבל, זה בהחלט נכון לגבי אבא שלי. הוא היה אומר: ״אני איש טראגי, אבל הצופים החראות צוחקים״. ילד רזה וירוק (כך היה מתאר את עצמו), שנזרק בין פנימיות וחוטף מכות בכל הזדמנות, מגלה יום אחד שאם הוא מצליח להצחיק שניה לפני האגרוף – כל המתח מתפרק והוא ניצל. קומדיה הייתה כלי ההישרדות היחיד בידיו. כך נולד קומיקאי.
חוץ מלהיות אבא שלי, מנחם גדל להיות שחקן – בוגר "בית-צבי", זמר- בוגר "להקת הנח״ל", תסריטאי, במאי, מפיק, קופירייטר בקמפיינים גדולים חשובים. מנחם עשה דברים גדולים כמו למשל, את קמפיין הבחירות של הליכוד בראשות מנחם בגין, במהפך של שנת 1977. הוא הופיע באינספור הצגות, סרטים, תוכניות טלוויזיה ורדיו, היה גם עיתונאי, מדריך תיירים, שף, אפילו קפטן של יאכטה, איתה חצה את האוקיינוס. אם אני נאלצת לסכם אדם וקריירה ענקיים כאלה, ניכר שמנחם היה שותף ומשפיע בכל התחנות החשובות בבידור הישראלי: חדווה ושלומיק, להקת הנח״ל, גבעת חלפון, להקת כוורת, זהו זה, יתוש בראש' ועוד.
"הוא היה חלוץ של תרבות ורבים מחשיבים אותו כאבי הנונסנס בישראל (אנשים כמו יואב קוטנר, למשל) והוא הראשון שהביא את הסטנדאפ לישראל בשנות השבעים. הוא גם היה כוכב הטלוויזיה הראשון בישראל ששיחק בתפקיד שלומיק ב-'חדווה ושלומיק'. ממש כזה, שעדת מעריצות רודפת אחריו ברחוב ותולשת לו את הבגדים. אז, אתם זוכרים את מנחם מפה ומשם אך כנראה שאתם לא יודעים עד כמה לשונו המושחזת הגיעה לכל פינה בבידור הישראלי במהלך שנות הקריירה שלו ואת גודל חשיבותו והשפעתו״.
איך זה קרה שדווקא מנחם זילברמן קיבל תפקיד ראשי ב"חדווה ושמוליק"?
אביגיל: "באותה תקופה, הכוכב הכי גדול היה גדי יגיל ואותו ייעדו לתפקיד 'שלומיק'. כיאה לכוכב גדול, הוא דרש מההפקה שכר גבוה. בהפקה החליטו לעשות לו תרגיל ולערוך אודישנים מפוברקים לתפקיד שלו, כדי להלחיץ אותו במשא ומתן. מנחם הוזמן לאודישן והרשים מאד את הבוחנים ויותר מכך, כששאלו אותו מה בנוגע לכסף, ענה להם: 'אין לי הרבה, אב מה שיש לי אני מוכן לשלם'…. התפקיד היה שלו. הסדרה הייתה להצלחה מטאורית, עם לא פחות ממאה אחוזי רייטינג! אמנם, לא הייתה כל תחרות והסדרה שודרה בערוץ היחידי שהיה אז ובכל זאת, כל עם ישראל ישב לראות פעם בשבוע ועוד פעם, בשידור החוזר.
"כשמנחם היה הולך ברחוב באותה התקופה, מעריצות ומעריצים היו רודפים אחריו בצרחות, קורעים ממנו את הבגדים, כאילו היה חבר בלהקת 'הביטלס'. במקרים אחרים, היה מקבל על הראש: 'שלומיק, תתבייש! להתייחס לאשתך בצורה כזאת? חרפה!'. המשחק של מנחם היה לא צפוי לאותו זמן: מינימליסטי, טבעי, לא-משוחק, מתאים למדיום הטלוויזיוני. בחירה מאד לא מובנת מאליה לאותה התקופה ובמיוחד, לשחקן שהוכשר ושיחק רק על במה, עד לאותו רגע. האמינות הזו הפכה את מנחם לשלומיק ואת שלומיק למנחם ולא היה ניתן להפריד ביניהם. משום כך, כשנגמרה הסדרה, בעודו הכוכב הגדול ביותר בישראל, מנחם לא הצליח לקבל עוד עבודה בתחום.
״מנחם, שירת בלהקת הנח״ל יחד עם שלום חנוך, ששי קשת, מוטי פליישר, שולה חן, מירי אלוני ועוד. ניתן לראותו בקליפים שצולמו ולשמוע את קולו בגרסאות המקוריות של להיטי להקת הנח״ל: בשמלה אדומה, קרנבל בנח״ל, מחר, משה משה, ארבע אחרי הצהריים, היה לי נער, אילו ציפורים, ואלס להגנת הצומח, סרנדה לעדה ועוד שירים מכוננים. הוא היה ידוע לשמצה בפאנצ׳ים הלא-מתוסרטים שלו, כפי שמספרים חברי הלהקה. למשל, בשיר ״מחר״, בסוף השיר כל חבר להקה, היה אומר משפט כמו ״מחר תזרח השמש״, ״מחר יהיה יום יפה״, ״מחר נלך לשפת הים״ ומנחם, היה צריך להגיד ״מחר יהיה יום שבת״ אבל במקום הוא אמר: ״מכר את הרהיטים וירד לארגנטינה״. כל הנוכחים, בקהל ועל הבמה, צחקו כמו מטורפים ומנחם זכה בקנס וריתוק לבסיס.
מערכת היחסים של מנחם עם אסי דיין התחילה עוד כשהיה כוכב ב'חדווה ושלומיק'. אסי מספר ש״העריץ אותו כמו ילד קטן״. בהמשך, הפכו לקולגות ומנחם השתתף בשניים מסרטיו הגדולים ביותר: ״גבעת חלפון אינה עונה״ ו״שלאגר״, סרטי פולחן שכמעט אין ישראלי שלא ראה. אסי סיפר שלא פעם, שמנחם אלתר את השורות של עצמו ולעיתים, בדיחות נוספות. ניצה שאול מספרת שבצילומי הסצנה בה מנחם באוהל עם מיקי קם, הוא כל כך הצחיק אותם עד שאסי קשר מגבת סביב פיו כדי שצחוקו לא ישמע בהקלטה ואת גברי ואותה הוציאו מהאוהל והם נאלצו לראות את יתר הסצנה מהחלון…
ב״שלאגר״, מנחם שיחק סטודנט לראיית חשבון משמים שפוקסמן (ישראל פוליאקוב), מנסה לשדך לבתו דינה (עופרה חזה). כשדינה שרה את הלהיט ״בא לי לצעוק אני פרחה״, היא למעשה, שרה את זה למנחם. ב״שלאגר״, מנחם גם שימש כעוזר במאי , עזר בגיוס המימון להפקת הסרט ואף תרם את ביתו בתל-אביב לצורך הצילומים.
אם ראיתם טלוויזיה ושמעתם רדיו בשנות התשעים, נתקלתם לא מעט בדמותו של זילברמן שבשלב זה עוצבה עם כובע ומגפי בוקרים, משקפיים, זקן, שיער קלוע בצמה ולרוב, גם כרס. מנחם הנחה תכניות בידור רבות ("משחקי קיץ, קרוב רחוק" ועוד), השתתף באינספור תוכניות אירוח ושעשועונים, הגיש פינות קבועות, היה חלק מפאנלים קבועים ויצר והפיק מספר פורמטים משלו ("בלי כפפות, שעשעועית" ועוד), הוא היה פיינליסט קבוע בתוכנית ״יתוש בראש״ שהייתה אז, מתוכניות הבידור המצליחות ביותר בישראל.
אביגיל: "הערכה גסה אומרת, שמופעי הסטנד-אפ השונים של מנחם עלו על במה כ-1500 פעמים כשהמצליח ביותר, ״ערב בלי אשתי״, עלה יותר מ-600 פעמים. אם לאדם הממוצע נדרש אומץ רב כדי לעלות על במה אז, תארו לעצמכם את האומץ להיות הראשון. בשנות השבעים מנחם עלה לראשונה עם מופע סטנד-אפ בישראל, כשעוד לא היה קיים בכלל דבר כזה. מהזווית שלי, לראות את אבא שלי עומד על במה לבד, בלי תפאורה, בלי שחקנים נוספים ומצליח להביא מאות אנשים לרמות צחוק של צרחות, בכי, חנק ובגדול, אובדן צלם אנוש, היה הדבר המרשים ביותר. גם ראיתי מאחורי הקלעים את העבודה הרבה, המקצועיות וההשקעה הנפשית שנדרשה ממנו לצורך כך ולכן בעיני, מכל תפקידיו השונים, תפקיד הסטנדאפיסט היה הגדול מכולם.
"מנחם היה גם אבא שלי, כך שאני יכולה לספר על מנחם שלא הכרתם. בילדותי, בשנות התשעים, אבא הופיע בלילות. בימים, הוא עבד מהבית, מבלה איתנו, הילדים ומבשל את כל ארוחות הצהריים, הערב ואפילו סנדוויצ'ים לבית-הספר. הוא היה שף חובב ולעיתים קרובות, אירח בביתנו במכמורת כ-30-20 אנשים ומבשל לכולם. בוקר טיפוסי היה מתחיל בטלפון מתסריטאי או בדרן שצריך בדיחה. מנחם, עוד במיטה בלי המשקפיים, שולף את הפאנץ׳ המדויק וחוזר לישון. כך הרוויח את היומית, חצי מתוך שינה. אחר כך כשהתעורר, היה יורד ממיטת המים ישר לתוך מגפי הקאובוי שלו, מרביץ שני אספרסו כפול ומבשל עד ההופעה בערב."
איפה תופתעו לגלות שהיה?
זילברמן היה סולן להקת כוורת בתחילת דרכה עד שעזב לארה״ב ובמקומו נכנס גידי גוב. שנתיים אחר כך, כשפרצה מלחמת יום-כיפור, הוא חזר לישראל כדי להתגייס למילואים במסגרתם, הופיעו יחד מול חיילים, עם מערכונים ושירים שכתבו. מנחם היה שותף בכתיבת ״אופרת פוגי״ וכתב מספר להיטים כמו ״המגפיים של ברוך״, ״ככה היא באמצע״, ״אוכל ת׳צפורניים״ וגם המערכון "הסיפור המחריד על הילד מברזיל", ביחד עם חברי הלהקה וניתן אף לשמוע את קולו במספר מערכונים באלבומים של כוורת.
מנחם גם השתתף בעונה הראשונה והשנייה של ״זהו זה״ והייתה לו פינה קבועה בשם ״מפלצת הקולנוע״. גם היה בצוות הכתיבה בעונות האלה. הסיבה שאתם לא יודעים את זה היא שבשל מצוקת תקציב, נאלצו להקליט את העונות הבאות על הקלטות של העונות הראשונות וכך, נותר מעט מאד זכר מהן. זילברמן גם ביים וכתב את סרט הקומדיה ״אחד באפריל״, בהשתתפות ספי ריבלין וציפי שביט, פארודיה על סרטי המתיחות שהיו אז פופולריים במיוחד. לאורך השנים, תפס הסרט מעמד של סרט פולחן והוא מוקרן בטלוויזיה באופן קבוע ביום העצמאות (ולא ב-1 באפריל, משום מה).
מנחם עומד מאחורי מערכונים ובדיחות שהפכו לקאלט, בראשם המערכון ״טיול שבת״ או בשמו היותר מוכר, ״מוישה והאורנג׳דה״, שבוצע על ידי דודו טופז והיה לאחד המערכונים הידועים ביותר בשנות ה-80. המערכון הפך את המופע של דודו, ״פליטת פה״, לתוכנית הבידור המצליחה ביותר בארץ. דוגמה נוספת היא סדרת הפרסומות למפעל הפייס שהגיש ספי ריבלין, שהייתה ללהיט. זילברמן, שימש לאורך השנים ככותב לבדרנים ולמנחים הגדולים ביותר בישראל. "כמה חבל, שעל בדיחות לא מקבלים תמלוגים, אחרת היינו משפחה עשירה…" אומרת אביגיל.
יש עוד המון מה לספר על הקריירה של מנחם, שנדמה שבאמת הצליח להשתחל לכל חלקה טובה בתרבות הישראלית. אחד המבקרים קרא לו פעם "קוץ בתחת של המדינה" אבל, לאורך כל הקריירה שלו הוא היה מושפע מהתרבות האמריקאית וייבא ארצה רעיונות חדשניים שגילה בה, כמו הסטנד-אפ-קומדי.
***
בשנת 2002, חזר מנחם לגור בלוס-אנג׳לס, העיר שתמיד כל כך אהב. מכאן, המשיך להופיע בהצגות תיאטרון, לכתוב ואף לערוך את ״ידיעות אמריקה״, עיתון החוף המערבי של ידיעות אחרונות וגם שיחק בכמה סרטים. הוא חי בלוס-אנג׳לס את שנותיו האחרונות ואף נקבר כאן בבית קברות יהודי, לצד כוכבים וקומיקאים יהודים אחרים כמו לורל והארדי (השמן והרזה). הוריו, ילדיו ובני משפחה נוספים היגרו גם הם היגרו לארה״ב.
מנחם כינה את קליפורניה: "הארץ המובטחת" ואולי ההוכחה הגדולה ביותר לאהבתו היא העובדה שהגיג האחרון שלו היה כמדריך תיירים ישראלים בקליפורניה. כשהיו מגיעים לוניס-ביץ׳ הוא היה אומר לתיירים – ״כשהייתי קטן, תמיד אמרו לי- ׳אם כל אחד יעשה מה שהוא רוצה, מה יהיה אז?׳ והנה, פה כל אחד עושה מה שהוא רוצה וזה נהדר.״
