המחזאית-שחקנית שנית כתר-שוורץ מאירה בהצגה החדשה שלה זרקור על סיפורה האישי כילדה תימניה בתקופת ראשית הקמת המדינה וחיפושיה אחרי אחותה האבודה, תוך שהיא משלבת את סיפור ההגירה שלה מתל אביב ללוס אנג'לס • המחזה Daughter of The Wicked יועלה מ-4 במרץ עד ה-10 באפריל בתיאטרון אודיסי בלוס אנג'לס • אסור להחמיץ
המחזה "בתו של הרשע"- Daughter of The Wicked – מספר את סיפורה של שנית כתר שוורץ, שחוזרת למולדתה בחיפוש אחר אחותה הנעדרת (חטופי תימן). היא מביטה על חייה כילדה יהודיה-תימניה במדינת ישראל, שהייתה עוד בחיתוליה. שנית מוקירה כבוד מיוחד לאביה, הרב המיסטי המקובל, כשהיא משלימה עם עברה הסוער. המחזה מבוסס על סיפור אמיתי.
אישיותה הכובשת של שנית, ההומור המדבק והיופי שלה, ביחד עם סיפור חייה מעורר ההשראה, ישאירו אותכם מרותקים. שנית לוקחת את הקהל למסע מטלטל ומחברת אותו רגשית לסיפורה האישי ולעברה של מדינת ישראל. הקהל עוקב אחריה כשהיא מנווטת את מערכת היחסים שלה עם אביה הרב, כשהיא מחפשת את האמת על אחותה שנעלמה לאחר לידתה.
דרך סגנונה המיוחד של שנית נכיר את כוחה, את כאב האובדן, את הנחישות וההתמדה, היציאה מהבית לעצמאות ובניית חייה – והשיבה הביתה. כך חווה הקהל את מאבקו של העם היהודי להקמת מדינת ישראל.
"רציתי להציג במחזה Daughter of The Wickedגוונים תרבותיים שונים", אומרת המחזאית והשחקנית, "זהו סיפורם של מהגרים שאנשים רבים יתחברו אליו – תמצית הרוח שהביאה את כולנו ליבשת הזו ומגדירה אותה בצורה היפה ביותר. אני רוצה להגיע למי שאולי הופלו לרעה בגלל צבע עורם ושעלולים לחשוב ש'להיות כהה זה נחות'", היא מסבירה."אני מקווה שהקהל יצפה בהצגה שלי והיא תיתן לו אומץ להתגבר על הקשיים ולהשלים עם העבר שלו, כפי שאני השלמתי עם שלי. אני מקווה שהם יבינו את המסר של מה המשמעות להיות חופשיים ומה הם האתגרים העומדים בפני כולנו בשמירה על החופש הזה".
"אדם וחווה גורשו מגן עדן בגלל התפוח, ואני מצאתי את גן העדן שלי בזכותו"
היו אלה שנות החמישים, תקופת הצנע, הלך הרוח בארץ היה, שכולם שווים ועובדים יחד למען פיתוח מדינת ישראל. אבל האמת הייתה הרבה פחות אידאלית ושנית חוותה על בשרה תחושה של קיפוח והרגשה, שהייתה מעוגנת במציאות, שאחרים ראו בה ובעדה התימנית אנשים פחותי ערך.
בבית הספר לא רצו לשחק איתה כי הייתה שחומת עור. המעברה והחיים בצריף היו מלאי קשיים והמעבר לשיכונים מלאי הפשע היה אפילו גרוע יותר. שם הגנאי שלה היה "שוורצה" (שחורה), וכמה אירוני שלימים היא התחתנה עם גבר אשכנזי ששם משפחתו שוורץ.
לא פלא אם כן שבגיל 18 עבדה שנית בקיבוץ בקטיף תפוחים, חסכה כסף, וכשמשפחה מהולנד הזמינה אותה לאירופה, היא לא חשבה פעמיים, עלתה על אונייה ונופפה לשלום לאימא שלה, בידיעה ברורה שלישראל היא לא חוזרת.
"רציתי להמציא את עצמי מחדש," מספרת שנית, "להיות אהובה ומוערכת ולא לחיות את החיים שההורים שלי חיו וייעדו לי. ניתקתי רגשות, משפחה וסיפורים מהעבר. לא רציתי להמשיך לסבול את הבושה שהורי חוו בישראל. הייתי חופשיה להיות מי שאני רוצה. הייתי אורחת חדשה בעולם הגדול.
"אחרי כמה חודשים בהולנד עברתי ללונדון, וידעתי שאני הולכת ללמוד משחק. זה היה החלום שלי מגיל צעיר. הספרים שקראתי כל חיי פיתחו את דמיוני, הרחיבו את הגבולות שלי והעצימו את חלומותיי. הם נתנו לי השראה ואומץ. תארי לעצמך מה זה לילדה בת 18 לעבור למדינה חדשה בלי שפה, בלי כסף, בלי משפחה או חברים. אבל גם בלי פחדים. תמיד האמנתי בעצמי".
הקהילה היהודית המקומית התלהבה ממנה, בחורה אקזוטית ויפיפייה מארץ ישראל. פעם ראשונה בחייה, ששנית הרגישה מיוחדת. "ניסו לשדך לי כמה גברים, אבל אני רק רציתי לטרוף את העולם, ובלאו הכי הייתי עדיין ילדה בכל הנוגע לגברים. לא רציתי להתחתן, בטח לא עם גברים מבוגרים ממני, אבל יאמר לזכותם של אותם גברים שהם לימדו אותי תרבות וגינונים.
"התשוקה למשחק בערה בי והתרכזתי בלימודים ובהופעות, ואחרי כמה חודשים עברתי לניו יורק, עיר התפוח הגדול. הוריי השמרנים לא קיבלו את זה שאני עומדת במרכז הבמה. הם רצו שאהיה מורה או אחות אבל אני לא נכנעתי. עבדתי כמלצרית ומארחת, ולא היה לי הרבה כסף, אבל הייתי מסופקת והרגשתי שאני מגשימה את היעוד שלי. לעמוד על הבמה ולשחק, היה עבורי התגשמות כל חלומותיי. למדתי אצל גדולי מורי המשחק בעולם, השתתפתי ב-25 הצגות, ואפילו הוזמנתי לשחק בישראל. ההצגה "כולם עם כולם" בכיכובו של אברמל'ה מור הייתה שלאגר, אבל ידעתי שאני לא נשארת. רגע לפני שעליתי למטוס הפעם ללוס אנג'לס, נתן לי אבי עוד ספר שכתב, "נחש נחושת" ואמר: "זה ישמור עליך."
"עברתי לעיר שהשמש תמיד זורחת בה והמשכתי ללכת לאודישנים נוספים, כאן פגשתי את סם שוורץ. הוקסמתי מהאמביציות שלו, התאהבתי בו, התחתנו והבאנו לעולם את בתנו הבכורה אלקסיס. התחלנו מאפס, שנינו ביחד נגד העולם וידענו שנצליח בגדול.
"לאחר שסם ואני ניסינו להיכנס להריון שני ולא הצלחנו תקופה ארוכה, החלטנו לאמץ תינוקת. אני חתכתי ללילי את חבל הטבור והיא הבת האסיאתית, היהודייה והיפה שלי.
"פתאום נדלק לי בראש רעיון, או יותר נכון, ידיעה ברורה, תקראי לזה תחושת בטן, הרגשתי שאולי אחותי שנעלמה מבית החולים מיד אחרי לידתה עדיין בחיים וזוג חשוך-ילדים אימץ אותה, ואז התחילו הכעסים שבתוכי לבעבע, הטחתי באבי שהוא מעולם לא ניסה למצוא את אחותי, והוא מצידו ענה לי, "לא היה זמן לחיים, אז בטח שלא היה זמן להתעסק במתים".
"עדיין לא היה לי דחף לצאת לחפש אותה, כי חיי היו מלאים. אני ובעלי סם בנינו את עצמנו: גידול הבנות, רכישת בתים, קניית יצירות אמנות וקידום העסק שלנו שהוא סוכנות אמנים. לא נחתי לרגע, הייתי עסוקה במשך שנים ביצירה ובעשייה.
"ואל תחשבי שכל עולמי מתרכז בחומר, להפך, אני צרכנית של תרבות, לא מפסיקה לקרוא ולחקור, בדיוק כמו אבא שלי, אבל יותר מאוזנת, מצד אחד עסוקה ברוח, אבל גם מעשית. אני נהנית מהחיים שיצרתי בשתי ידיי אבל לעולם לא שוכחת מאיפה באתי. מוצאת את הזמן והאיזון להחזיר לחברה. אני בהודיה שאני בצד הנותן. במשך שנים אנחנו מעורבים עם גופים של תרבות וצדקה. השחקנית פטרישה ארקט ואני דואגות להאכיל אלפי ילדים בכל חודש בהאיטי.
"זוכרת את הספר "נחש הנחושת" שאבי כתב ונתן לי? קראתי אותו והתמוגגתי. תמיד ידעתי כמה מיוחד וחכם הוא, אבל הופעתו המוזרה וסגנון דיבורו העתיק הרחיקו בינינו. כעת ידעתי שאני חייבת להוציא את הספר לאור. שכל העולם ידע כמה משכיל ובעל ידע היה אבי. רציתי שאנשים יתחברו לחוכמת הקבלה דרכו. וכך, באחד מביקורי בישראל, אחרי שערכתי וארגנתי בעצמי את כתב היד, הוצאתי אותו לאור. לא אשכח שלקחתי את אבי בבגדיו הבלויים למלון יוקרתי בירושלים, והוא, אדם שכמעט ולא יצא מהצריף הרעוע שלו בערד, התמלא פליאה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שלא נתתי לו מספיק.
"כל השנים אמא שלי אמרה לי שהוא בחר לחיות כך, ובאמת האמנתי לזה. תחושת הסיפוק עם הוצאת ספרו של אבי בעודו בחיים אבא שלי היה אדם של אור, תמיד נתן עצה טובה לאחרים, קמע או ברכה. זאת הייתה ההזמנות שלי לתת לו בחזרה.
"כל השנים ביקרתי את אימי ודאגתי שהיא חיה בטוב. ביום שקניתי לה מזגן חדש היא אמרה לי, "את כמו חתול, אפשר לזרוק אותך בכל מקום ואת תצליחי להסתדר. אני מאוד גאה בך ובהישגים שלך."
"זה היה ביקור מרגש ומלא אמוציות. כמו סגירת מעגל. אחרי כל השנים שלא הייתי בישראל, שעזבתי את הוריי ואחיי, למען חיים טובים יותר באמריקה, קיבלתי אישור ומילה טובה, שבחרתי בדרך הנכונה. שאני בת אהובה וטוב עשיתי, כשהלכתי אחרי הלב שלי.
"לאחר מותו של אבי, בשבעה, נתתי את ספרו במתנה לכל האורחים, ביניהם אנשים מכובדים, רבנים ואנשי רוח. הם ניגשו אלי ואמרו לי שלא ידעו ולא קלטו את החוכמה שאבי נשא עמו, ורק עתה הם הבינו שהוא היה בעצם מקובל, אדם קדוש.
אבא נתן לי את האומץ להיות האדם שאני היום
"במשך שנים, למעשה מהרגע שעזבתי את הארץ, שמרתי על מרחק מהעבר שלי. אפילו בעלי הנפלא, לא ידע לפרטי פרטים כמה קשה הייתה ילדותי. התביישתי, זאת האמת, ורק בשנים האחרונות התחלתי לספר את הסיפור שלי. חברותיי היו מופתעות. הרי עברי הוא ההפך הגמור מחיי הקסומים היום. לספר את האמת, לפרטיה, גרם לי להבין כמה אני מחוברת וקשורה לארץ ישראל.
"בהצגה יש משפט חזק שאני אומרת, "ארצי, אני אוהבת אותך, ארצי, אני אסלח לך אם את תסלחי לי על שנטשתי אותך, על שעזבתי אותך, כדי להציל את עצמי ולחיות". ישראל היא הבית, העבר והשורשים שלי. "להיוולד חופשיה בצריף במולדתי, נתן לי את האומץ להיות מי שאני היום."
שנית: "הבנות גדלו ועזבו את הבית, התחתנו וממשיכות לחיות את המסורת היהודית. פתאום הקן ריק והגוזליות שלי עפו להן, אחת לניו יורק והשנייה ללונדון. החלל והזמן שהתפנו, גרמו לי לחשוב על חיי. הרגשתי שזה הזמן שלי עכשיו. ליצור, לחזור למקורות ובעיקר לממש את הייעוד שלי. ידעתי שעלי לחזור לבמה. לממש את התשוקה, הכישרון והאש שבוערת בי, אבל הפעם לא לשחק תפקיד של אישה אחרת, אלא את תפקיד חיי.
"החלטתי לחזור למקורות ולשורשים כשאני בתפקיד המספרת והמציגה. כתבתי את ההצגה, בליווי קאוצ'רים ידועים, וטסתי במיוחד לישראל, להיפגש עם המחזאי הישראלי המצליח אילן חצור, שעזר לי להנגיש את הקומדיה לכאב. השחקן הענק שלמה בראבא שידך בינינו, ואני מודה לו על כך מאוד. למדתי מאילן הרבה ובמיוחד איך לתבלן את ההצגה בטעמים של ישראל.
"דרך כתיבת המחזה התחברו כל חלקיי עברי. החיים בישראל, אחותי שנעלמה, הספר של אבי, הצלחתי, התשוקה והכישרון למשחק.
"אני מרגישה נפלא שכולם יודעים עכשיו מי אני ומאיפה באתי. החתיכה האחרונה בפאזל של חיי הושלמה וכולם יודעים, ובעיקר אני, מי זאת שנית.
"אני אדם מורכב, והפתיחות הזאת הוסיפה לאישיות שלי עוד נדבך. אני יודעת שאבי מסתכל עלי מהשמיים, ומתגאה במי שאני היום.
"מה-4 במרץ ועד ה 10 באפריל תעלה ההצגה לקהל הרחב, בתיאטרון אודיסי בלוס אנג'לס, ומשם אני ממשיכה לניו יורק לסגור מעגל, ולאחר כל כך הרבה שנים, אעמוד שוב על הבמות שם, היכן שהכל התחיל".
Direct Ticket Purchase Link
