עכשיו, אחרי שנתיים של עשייה בשבט ובקהילה, של ניסיון ולמידה אינסופית, אני יכולה לומר בלב שלם שאני מרגישה פה בבית * יעל רום, מרכזת שבט חן, נפרדת מהחניכים, המדריכים וההורים וכבר מחכה להם בחוף תל אביב
קהילה יקרה, משפחות שבט חן, חניכים, שכב"ג, ועד הורים, אז…… איך מתחילים?
בעוד כמה שבועות אעלה על טיסה ואסיים את הפרק בחיי שנקרא שליחות, אחזור לארץ ואצא לדרך חדשה.
כשישבתי עם עצמי לפני כמה ימים להתחיל לכתוב, היה לי קשה למצוא את המילים.איך מוצאים מאיפה להתחיל? איך מסכמים תקופה של שנתיים שהיו שונות מכל מה שהכרתי לפני, שנתיים שהיו בהן הכל מהכל.אז אתחיל בהתחלה: אני מרגישה שהגעתי לכאן לפני שניה, ממש כמה ימים אחרי השחרור מהצבא.נחתתי בלוס אנג'לס ואז הגיעו המון ציפיות ושאלות. מה זה צופים באמריקה ואיך תהיה העבודה? איך זה להתרחק ולחיות כל כך רחוק מהמשפחה והחברים? איך זה לחיות לבד בכלל? איך זה להגיע למקום חדש ולא להכיר בו אף אחד? להתחיל ולבנות את עצמך מאפס.עכשיו, אחרי שנתיים של עשייה בשבט ובקהילה, של ניסיון ולמידה אינסופית, אני יכולה לומר בלב שלם שאני מרגישה פה בבית.
שליחות זה הרבה מעבר לסתם עבודה בצופים… ומהרגע שהגעתי לשבט גרמתם לי להבין שהדבר החשוב כאן זה החיבור האישי והאנושי, הרבה יותר מהפעולות, מסדרים, ישיבות, מחנות, הקשר עם הילדים והקהילה הוא שחשוב והוא המפתח להצלחה.
אם הייתי צריכה לסכם את השנתיים האלה במילה אחת – זכיתי. זכיתי להיכנס לשבט הכי צבעוני ואנרגטי בהנהגה, עם האנרגיות הכי טובות! שבט חן!שבט שבכל יום ראשון מחבר בין אותן משפחות ישראליות וערכים ישראלים.מאות ילדים ובני נוער ישראלים שבוחרים להיות חלק מהמקום הזה ולהשקיע את הזמן שלהם.גיליתי ילדים מדהימים שלוקחים אחריות, שיודעים המון על ישראל וסקרנים תמיד לדעת.
המסע הזה לא היה כמו שחשבתי; הדרך הייתה מלאה בעליות, ירידות, זזה לה ימינה ושמאלה.דרך עם הרבה הפתעות בדרך והפתעה אחת גדולה בשם קורונה. אבל אני שמחה להגיד שגם השנה הזאת, למרות ועם כל האתגר שבה – הייתה שנה משמעותית וטובה למי שבחר לבוא ולהגיע.
אלו היו שנתיים בהן הכנסתי לחיים שלי המון אנשים חדשים, כל אחד עם הסיפור שלו והדרך שלו. משפחות שהכניסו אותי אליהן כאילו אני בת בית, משפחות שאני מרגישה איתן הכי בנוח בעולם, ארוחות שישי, תה של אחר הצהריים או על האש בכל הזדמנות.
תודה לכם משפחות וחניכים, שלקחתם ואתם עדיין לוקחים חלק בדבר המדהים הזה שנקרא שבט חן. תודה לכם ההורים שאתם בוחרים לתת לילדים את המסגרת והחוויה הישראלית כאן באמריקה, תודה לכל הקהילה על החיבוק שקיבלתי מהרגע הראשון, תודה לכל המשפחות שאי פעם אירחו אותי או סתם דאגו לשלומי ונתנו לי להרגיש בבית במקום הכי רחוק מהבית, תודה לוועד ההורים על התמיכה והחיבוק האינסופי, על הדרך המשותפת שעברנו ביחד בהובלה של השבט.תודה לחגית שהקשר שלנו רק הלך והתעצם עם הזמן והייתי הבת הנוספת שלה כשכל הילדים בישראל.תודה לרום וטל, הצוות הבוגר, שנותנים מעצמם מכל הלב ונכונים לעזור תמיד. תודה למרכזים הצעירים על כל השעות על גבי שעות של ישיבות ועבודה בלתי פוסקת שאתם עושים בלי לצפות יותר מידי לתמורה. תודה לשכב"ג – הראשג"דים, המדריכים והפעילים שהם הלב של כל המקום הזה, בלי ההשקעה התמידית שלכם כל הכיף הזה לא היה קורה.
ותודה גם לעצמי על האומץ שהיה לי לצאת למסע הזה ולחוויה הזאת שזכיתי בה לכל החיים.
בנימת סיום, אאחל מכל הלב בהצלחה לשמיניסטים שלנו שיוצאי לדרך החדשה, בין אם בארץ או כאן. צה"ל, קולג', מכינה או IDC .
שכב"ג וחניכים – תמשיכו לקחת את השבט למקום הכי חיובי וטוב שיכול להיות! לא בטוחה מתי אני אעכל שכל החוויה הזו נגמרת (או שהיא בכלל קרתה). מחכה לראות את כולם בחוף בתל אביב. אוהבת את כולכם ותשמרו על קשר.
יעל רום , מרכזת שבט 2019-2021