הפרשן הפוליטי הבכיר של ״וושינגטון פוסט״, צ׳ארלס קראוטהאמר, הלך לעולמו ביום שישי שעבר בגיל 68 לאחר מאבק במחלת הסרטן. ההודעה על מותו נמסרה מהעיתון שבו כתב מ-1984 ומרשת ״פוקס ניוז״ שהעסיקה אותו. הוא הותיר אחריו אישה ובן.
קראוטהאמר, בן להורים יהודים-דתיים שהיגרו מאירופה לניו יורק ומשם למונטריאול, קנדה, הודיע בתחילת החודש כי נותרו לו שבועות ספורים לחיות. ״חיי היו מלאים ואין בי חרטות. עצוב לי ללכת, אך אני עוזב בידיעה שחיי היו בדיוק מה שרציתי״, כתב
בטורו הקבוע.
קראוטהאמר, פסיכיאטר במקצועו, סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת הרווארד למרות שהיה משותק מצווארו ומטה בעקבות תאונה בבריכה, בשנה הראשונה ללימודיו. בתחילת שנות ה-70 אחד ממחקריו הציג פריצת דרך בחקר ההפרעה הדו-קוטבית, אך בסוף שנות העשור הצטרף למטה הבחירות של ג׳ימי קרטר וכתב את נאומיו של סגנו וולטר מונדייל. הוא זכה בפרס הפוליצר היוקרתי ב-1987 בשל טורי הפרשנות החדים שלו, ועל אף שהזדהה כתומך המפלגה הדמוקרטית בצעירותו, הפך לאחד הקולות המשפיעים בקרב הרפובליקנים. ספרו ״Things That Matter״ הפך לרב מכר וניצב בצמרת הרשימה של הניו יורק טייימס. להלן מבחר ציטוטים מהספר והמורשת שלו:
מקבל את זה נכון
״החלטתי להיות סופר כדי שאוכל לכתוב על פוליטיקה, כי חשבתי שזה הדבר הכי חשוב שאפשר לשלב בו את עצמך. בסופו של דבר, כל הדברים היפים והאלגנטיים בחיים, הדברים שחשובים לי, הדברים שמשנים, תלויים במעורבות פוליטית. כי בחברות שבהן הם טועים, כל השאר נהרס, כל השאר מפולס״.
הייחודיות של אמריקה
״אמריקה היא המדינה היחידה שנוסדה על רעיון. המדינה היחידה שאינה מבוססת על גזע או אפילו על היסטוריה משותפת. היא מבוססת על רעיון והרעיון הוא חירות. זו כנראה התופעה הנדירה ביותר בהיסטוריה הפוליטית של העולם; זה לא קרה מעולם. ולא רק שזה קרה, זה גם עבד. אנחנו המדינה המשגשגת ביותר, החזקה והמשפיעה ביותר על פני כדור הארץ, עם המערכת הזאת, שהמציאו הגאונים הפוליטיים הגדולים ביותר כנראה בהיסטוריה האנושית״.
לכו לאן שהאירוע תופס אתכם.
״בצעירותי הייתי בעד חברה ליברלית גדולה. חשבתי שאנחנו צריכים לעזור לעניים, אנחנו צריכים לתת להם את כל הכסף שאנחנו יכולים. ואז, הראיות החלו לזרום פנימה. עדויות כיצד תוכניות גדולות אלה, תוכניות העוני, תוכניות הרווחה – הכל החמיר את המצב. לא היה לי אינטרס במאבק הזה. הייתי מוכן ללכת לאן שיובילו הראיות. כרופא הוכשרתי לראיות אמפיריות. אם הטיפול הורג את המטופלים שלך, אתה מפסיק את הטיפול״.
בזכות הכתיבה והמילים
״המחזאי טום סטופארד אמר פעם שהסיבה שהוא כותב היא כי כל פעם שאתה שם כמה מילים ביחד בסדר הנכון – אתה יכול לתת לעולם דחיפה. ולפעמים אני מסוגל לעשות את זה״.
איך לשכנע אחרים
״אתה לא רוצה לדבר בסגנון גבוה, עם הפשטות מגוחכות שאף אחד לא מבין. רק תנסו לעשות דברים פשוטים וברורים. הדבר היחיד שאני מנסה לעשות כאשר אני רוצה לשכנע מישהו הוא לא להתחיל עם ההנחות שלי, כי אם אני עושה כך, אנחנו לא הולכים לשום מקום. אתה צריך להבין במה האדם האחר מאמין, ולאחר מכן לנסות לצייר קו ממה שהם מאמינים לתוך מה שאתה מאמין על ידי הצגתם ברצף הגיוני. אבל אתה חייב להוביל אותם יחד, ואתה צריך להבהיר את זה בראש שלך מההתחלה, או שאתה לעולם לא תגיע למחוז חפצך״.
חשיבות המבנה
״כשאתה כותב משהו – טור, מסה – אם יש לך את המבנה הנכון, הכל קל. אתה מקבל את המבנה הלא נכון, אתה לעולם לא תקבל את זה נכון. אתה תבלה שעות לפלס את הדרך שלך דרך עשבים עם מאצ׳טה ואתה לא תוכל להימלט מן הביצה״.
אינדיווידואלים יוצרים הבדל
״בניתוחים ההיסטוריים המתוחכמים שלנו, אנחנו נוטים לייחס המון חשיבות לזרמים הגדולים האלה, לאידיאולוגיות פוליטיות מסוימות, או לשינויים חברתיים כמו תיעוש או לצמיחה של זכויות נשים וכל זה. אבל זה חסר את המובן מאליו – יש בדרך כלל אדם שהשפיע על הדברים בצורה שכל הכוחות הבסיסיים לא יכול להסביר. בהיסטוריה האמריקאית, וושינגטון, לינקולן, רוזוולט, רייגן כולם בולטים כמגדלור. זוהי דרך להביט בהיסטוריה שהיא פחות מופשטת, והיא מכירה יותר באדם״.
אמונה
״האמונה היא משהו שיש או אין; האדם לא בונה אותה. הדבר היחיד שאני מאמין הוא זה שלכל הדעות האפשריות יש אלוהים, אבל אתאיזם הוא לפחות מתקבל על הדעת. הרעיון שאין שום משמעות או תכלית או מוצא – שהיקום הוא כפי שהיה תמיד, הוא עבורי לחלוטין בלתי מתקבל על הדעת מסיבות של פיזיקה, מלבד האמונה. כי אם אתה מבין את הסיבה הראשונה, ואם אתה אתאיסט, אתה מקבל סתירה לוגית״.
