חמש שניות להוצאת חוץ או בעיטת שוער
"השופטים יתחילו ספירה לאחור בת חמש שניות עם יד מורמת. אם כדור החוץ אינו במשחק בסוף הספירה לאחור, תינתן זריקת חוץ לשחקני היריבה. אם לא בוצעה בעיטת שוער בסוף הספירה לאחור, תינתן בעיטת קרן לשחקני הקבוצה הירבה", כך לשון החוק. ההיגיון ברור ומבורך, מניעת בזבוז זמן. הניסיון לפצות על בזבוז הזמן בתוספת זמן אמיתית גרם לפעמים להארכת מחציות ב-14 דקות במונדיאל בקאטר, ובפיפ"א החליטו להילחם בתופעה עצמה.
בזבוזי זמן של שוערים הפכו למכה. בתום מונדיאל 1990 נכנס האיסור על שוער להרים כדור שנמסר לאחור ברגל לאחר טורניר משמים. עד לשינוי קבע התקנון כי לשוער שש שניות לשחרר את הכדור. מעשית, העונש היחיד היה כרטיס צהוב, וההפרה נאכפה רק לעיתים נדירות. ההחלטה על קרן ליריבה אחרי הפרה מהווה עונש קשה יחסית. היא אמורה לעשות את העובדה. בתחילה דובר על שמונה שניות אבל הוחלט בסופו של דבר על חמש שניות ממש כמו הוצאת החוץ.
החמרת פרוטוקול החילופים
לשון החוק: "לשחקנים יש 10 שניות לעזוב את המגרש לאחר הצגת לוח החילופים. על השחקנים לעזוב את המגרש בנקודה הקרובה ביותר האפשרית. אם השחקן המוחלף אינו עוזב את המגרש תוך 10 שניות, המחליף יהיה רשאי להיכנס רק בעצירת המשחק הראשונה לאחר שחלפה דקה מחידוש המשחק והשופט נותן לו את האישור. יוצאים מן הכלל: פציעות, חשש הקשור לבטיחות ואבטחה". היציאה של שחקן מוחלף מהמקום הקרוב ביותר ולא מאמצע המגרש שיפרה את בזבוזי הזמן, אבל לא מספיק. ההחמרה הזאת מבורכת, ושחקנים מן הסתם יעדיפו לא לבזבז עוד חמש שניות ואז שקבוצתם תהיה בחיסרון שחקן לפחות דקה.
טיפול רפואי ויציאה מחוץ לגבולות המגרש
לשון החוק: "שחקן שדה חייב לעזוב את המגרש לדקה אחת לאחר חידוש המשחק אם צוות רפואי נכנס למגרש לטפל בו. יוצאים מן הכלל: פציעות שוער, התנגשויות בין שוער לשחקן, התנגשויות בין חברי קבוצה הדורשים טיפול, פציעה חמורה (פגיעות ראש וזעזוע מוח), או כאשר השחקן הפצוע עומד לבצע פנדל". גם כאן מנסה פיפ"א להילחם בבזבוזי זמן. היא מקווה למנוע התחזויות ודרמות מפציעות שלא קרו רק כדי למשוך זמן בטיפול לא יקרו כי אלה יישאירו את הקבוצה בחיסרון מספרי.
פציעת שוער
לשון החוק: "אם שוער מקבל טיפול על המגרש, שחקנים משתי הקבוצות לא יורשו לעזוב את המגרש ל-'פסק זמן' לא רשמי עם המאמנים". בניגוד לשחקן שאפשר לטפל בו מחוץ למגרש, טיפול בשוער ודרש עצירה של המשחק. זה גרם לא פעם להתגודדויות וירידה לספסלים כדי לקבל הוראות בזמן הזה, המטרה למנוע את הדבר ולחדש את המשחק מהר ככל שאפשר.
איסור על נטישת המגרש
לשון החוק: "שחקנים שעוזבים את המגרש במחאה על החלטת שופט יקבלו כרטיס אדום. הכלל יחול גם על כל בעל תפקיד בקבוצה שקורא לשחקנים לעזוב את מגרש המשחק במחאה. קבוצה שגרמה להפסקת משחק עקב נטישתו תפסיד את המשחק". בפיפ"א החליטו לנסח את החוק מחדש לאחר האירועים בגמר אליפות אפריקה, אז נטשו שחקני סנגל את המגרש בגלל החלטה השופט. הם חזרו לדשא וניצחו במשחק, אבל חודשיים לאחר מכן שללה מהם ההתאחדות האפריקאית את התואר. סנגל עתרה לקא"ס (בית הדין לבוררות ספורט), והמקרה עדיין בדיונים.
איסור על כיסוי הפה
לשון החוק: "שחקן שמכסה את פיו בידו, בזרועו או בחולצתו במצבי עימות יקבל כרטיס אדום". התקנה נולדה לאחר משחק ליגת האלופות בעונה החולפת בין בנפיקה ליסבון לריאל מדריד, אז ג'יאנלוקה פרסטיאני מבנפיקה כיסה את פיו וקילל את ויניסיוס קללות גזעניות. פרסטיאני הושעה משישה משחקים. התקנה לא כוללת כל כיסוי פה. "שחקנים שמכסים את פיהם במהלך שיחה חברית עם שחקני קבוצתם או יריבים לא יוענשו". מהנוסח לא ברור איך קובעים מהו עימות או שיחה חברית. אפשר לדמיין איך שחקןניגש ליריב במתינות ונחמדות ומקלל אותו תחת הכיסוי, או להגיד דברים קשים לחבר לקבוצה. מי יקבע, האם זו תהיה מילה נגד מילה אחרי המשחק.
הרחבת סמכות ה-VAR
שמונה שנים אחרי הכנסתו במונדיאל ברוסיה שיפוט המסך מורחב. מעבר לארבעת המקרים הרגילים של אישור/ביטול שער, אישור/ביטול פנדל, הענקת כרטיס אדום וטעות בזיהוי מורחק, השימוש במערכת מורחב לזיהוי צהוב שני שגוי, שינוי החלטה שגויה על קרן, והתערבות כאשר יש עבירה לפני חידוש משחק.
הפסקות שתייה
פיפ"א העניקה אפשרות לפרש את החוק בצורה רחבה יותר. סעיף 7 של חוקת הכדורגל מדבר על אפשרות של "הפסקת שתייה" (עד דקה) או "הפסקה להתקררות" (בין דקה לשלוש דקות, בה גם שותים וגם מאפשרים מנוחה קצרה לעזור לגוף להתקרר) לפי תנאי מזג אוויר ופרוטוקול של עומס חום. אבל השינוי במונדיאל יעניק לפיפ"א אפשרות לערוך הפסקה בת שלוש דקות באמצע מחצית, סביב הדקה ה-22, כביכול לשתייה. ההפסקות עשויות להתרחש גם באיצטדיון ממוזג, כך שבפועל מדובר בהפסקת פרסומת לטלוויזיה ועל האמריקניזציה של המשחק.
