הוא ידוע בעיר כנהג החברה'מן, בעלי חברת "גלקסי לימוזין" המנייד את הקהילה הישראלית וההוליוודית כבר יותר משני עשורים * אבל שום דבר לא הכין את ניסים אלאלוף לתאונה בסופה נאלצו הרופאים לקטוע את כף ידו * בראיון חשוף הוא מספר על הרגעים הדרמטיים אחרי התאונה ועל התובנות שצבר במהלך תהליך השיקום הסיזיפי
ניסים אלאלוף הוא דמות מוכרת ופופולרית באל-איי בקרב הקהילה הישראלית וההוליוודית. הוא נולד בבאר שבע וחווה ילדות מדברית נהדרת. בצבא הוא היה טנקיסט קרבי ומיד לאחר הצבא החליט להגשים את חלומו ולהגיע לקריית המלאכים והקולנוע. בתחילת הדרך הוא עבד בתעשיית ההובלות המקומית ואחרי כמה שנות אגירת כספים הוא הקים עסק עצמאי של הסעות והפך למוביל הלאומי של הסטארים והסלבס בעיר.
הסיפור האישי של ניסים השתנה לאחרונה כתוצאה מתאונת דרכים קשה, שהובילה לקטיעת כף ידו.בזמן התהליך השיקומי המורכב, הוא התמקד לדבריו בתהליך הפוליטי בארץ. הוא חווה בעצמו את חוסר היציבות בעולם, וזיהה את הצורך בקיום קשרים בין מדינות חברות. ניסים מאמין שהעתיד של ישראל תלוי ביכולת לשמור על קשרים עולמיים חזקים וביציבות פנימית. ניסים יושב מולי בכורסת מנהלים צנועה בביתו בנורת' הוליווד ומחזיק בידו הגדומה ומספר את סיפור חייו שעל פניו נסוך עצב מובן:
ניסים: "נולדתי בארץ. אבי היה איש צבא עד שיצא לפנסיה ואמי, הייתה עקרת בית. הייתה לי ילדות יפה מאוד, עם זיכרונות מאד מדבריים כי אני מבאר שבע. ההורים שלי עלו ממרוקו, משפחה מאד נורמטיבית.
"התגייסתי לצה"ל כמו כל החברים שלי והתנדבתי לחיל השריון. הייתי נהג של מרכבה 2 ולאחר הצבא, חסכתי 5,000 דולר והגעתי לאל.איי. זה היה בשנת 1994. הגעתי בעצם, בעקבות רעידת האדמה. אמרו אז שאל.איי 'שבורה לחתיכות', שיש כאן הרבה עבודה ושמשלמים הרבה כסף על מנת לבנות את העיר בחזרה. התחלתי לעבוד בחברת הובלות ועשיתי יופי של הכנסה..
"אחרי שנתיים, הבאתי גם את אשתי סיוון לאל.איי. בתור זוג צעיר באל.איי, היה לאשתי מאוד קשה עם הנסיעות הארוכות שלי והיא הציבה לי אולטימטום: או שאעזוב את העבודה או שהיא חוזרת לישראל. אז עברתי לתפקיד נוח יותר בתור נהג בשירות רכבים. בהתחלה, עבדתי בחברה ישראלית בשם 'בלאק אנד ווייט' ולאחר מכן עבדתי בחברת 'קרנבל'. לאחר זמן מה החלטתי לעשות מעשה, קניתי רכב 'לינקולן טאון-קאר' והתחלתי לעבוד עצמאית בשנת 99'".
איך הצלחת לפתח את העסק החדש?
"היו בחברת ההובלות הרבה ישראלים והתחברתי איתם. נהגתי לצאת למועדונים של ישראלים כדי להכיר ולהתחבר למפורסמים, התערבבתי עם הרבה קבוצות של ישראלים נהגי לימוזינות, שהם היו מעורבים בעבודה עם מפורסמים ולאט לאט הם הכניסו אותי לעבודות עם חברות הפקה הוליוודיות. תמיד הצגתי את עצמי וביקשתי שיבקשו אותי קבוע ולאט לאט, המפורסם הזה רצה אותי והבמאי ההוא ביקש אותי. יום אחד קיבלתי טלפון מבחור בשם דניאל בלאט ז"ל שהיה הבמאי של הסדרה "קולומבו". דניאל אמר שהוא מאוד אוהב אותי והולך לעשות שלושה סרטים השנה ורוצה שאני אעשה לו את כל ההסעות וההובלות. זה נתן לי דחיפה עצומה".
הצלחת תוך זמן קצר יחסית לצבור הרבה לקוחות.
"כעצמאי עליתי מיד על דרך המלך. עבדתי מנורת'-הוליווד. מהר מאוד פרצתי קדימה. ברגע שכולם שמעו שפתחתי חברה, כולם רצו לתת לי עבודה, לא היססו כי ידעו מי אני, מה אני ואיזו סוג עבודה אני נותן, הייתי מאוד פופולרי ואחרי חצי שנה קניתי עוד רכב ולאחר עוד שנה, עוד רכב ולאחר שלוש שנים היו לי כבר 12 מכוניות.
התחברתי ללקוחות חשובים מהר מאוד כי אני אדם מאוד חברמן. מספר חברות ישראליות עזרו לי כאן עם האנגלית כי לא ידעתי את השפה. הבנתי מהן שהן מבינות את העניינים אז החלפנו מספרים ובמשך תקופה הן עזרו לי להתאקלם. הכרתי את עצמי לאנשים. הייתה לי הזדמנות להיכנס לעולם הקולנוע ומאז, דניאל בלאט הכיר אותי לבמאים שונים ולכל התעשייה ההוליוודית וזה היה עדיף מלנסוע על הקו של שדה התעופה הלוך וחזור כל היום".
איך זה לעבוד עם האולפנים, המפיקים וסלבס?
"המפיקים הפיצו את שמי והפקות שונות שמעו עלי. עם הזמן היו פונים אלי ישירות..
אני מאוד גאה ושמח על ההזדמנות שניתנה לי וניתנת כל יום. עד היום אני עובד עם אותם האנשים מנטפליקס, הולו, האחים וורנר, יוניברסל ועוד. אני גם עובד עם כמה ניצבים ב-"מארוול",
"כשאני מסיע, אני משתדל לא לבלבל להם את המוח כי יש קוד-לימוזינה: אם הלקוח לא מתחיל שיחה איתך, אתה לא מדבר כי אולי הוא פשוט לא רוצה לתקשר עם אף אחד כרגע.
"בשנות ה-90' היה מאד פופולרי שיש חלון בין הנהג לנוסע. היום זה כמעט לא קיים כי כל הלימוזינות עוברות ל-SUV.
ספר לי בבקשה על התאונה שעברת.
"מאז שהגעתי ללוס אנג'לס אני מתעסק בטרקטורונים ורכבי שטח ובשנה האחרונה, התחלתי להתעסק חזק בג'יפי שטח ויש לי רכב Can-Am. וכך, בכל שבוע כמעט כבר שנה, יוצאים לטיול במקום אחר: מקסיקו, מוהבי-דזרט ועוד. אנחנו חבורה ישראלית, 10-12 אנשים. ביום התאונה, עשינו טיול מאוד גדול ונסענו כ-80 מייל בשטח ובאיזשהו שלב, רצינו לעצור לארוחת צהריים בשטח.
"תוך כדי נסיעה, השמש סינוורה אותי, הרמתי את היד להסתיר את השמש וכשהחזרתי את היד להגה, היה פתאום בור גדול באמצע הכביש שנוצר מהגשם ופספסתי לראות את זה מרחוק. כדי לא להיכנס אליו, לחצתי חזק על הגז, ב'פול גז', כדי לעבור את הבור ונתקע לי הגלגל האחורי בבור, הפך את הרכב וגרם לרכב להתגלגל ארבע פעמים. הייתי חגור עם קסדה אבל, בזמן שאתה מתגלגל יש לך כל מני אינסטינקטים כמו לשלוח את הרגליים לרצפה, להחזיק את הגב ובגלגול הרביעי, איכשהו היד שלי עפה החוצה מהרכב וכשהכלי התהפך, הוא מעך לי את היד".
מה הרגשת בדקות הכל כך קריטיות האלו?
"הייתי בהכרה, עליתי במכשיר הקשר ביקשתי עזרה והגיעו אלי מהר. החבר'ה כיבו לי את הרכב, עזרו לי להשתחרר מהחגורה, הוציאו אותי מהרכב וראיתי שהנזק גדול אז, ביקשתי לקרוא ל-911. היה דימום, ירד לי דם והחבר'ה עשו לי חוסם עורקים, עד שהאמבולנס הגיע, לקח כמעט שעה ועד שהגעתי לבית החולים, כבר נהיה נמק באצבעות, לא הייתה זרימת דם ולא הגיע דם לאצבעות.
"עשו לי בדיקה מקיפה בבית חולים אבל לא ידעו איך לטפל, ניסו לשלוח אותי לבי"ח המטפל בידיים אבל אף בית חולים לא רצה להתעסק עם נזק כל כך חמור. הרופא, שהיה מאוד נחמד, אמר לאשתי שבמקומה, הוא היה משחרר אותי מבית החולים הזה ונוסע איתי למומחה כף יד ב'סידר סיני'.
"בשעה 1:00 בלילה, הגענו לבי"ח סידר סיני אבל עד שניתחו אותי וטיפלו בי, כף היד כבר הייתה גמורה והדבר הכי טוב היה פשוט להוריד אותה. כיום, היד שלי קטועה מפרק כף היד ומטה. מבחינה שיקומית, צריך לחכות כ-7 חודשים עד שנה ואז אפשר לדבר על פרוטזה. ראיתי כל מיני ידיים (פרוטזות) ומה שטוב אצלי זה שרק פרק כף היד נפגע וכל העצבים, הגידים והשרירים, עדיין קיימים ואפשר להשתיל לי חוטי חשמל ולחבר לי תושבת ליד, עליה תהיה יד שיכולה לזוז בעזרת חשמל שהמוח משדר והיד בעצם, עובדת כיד רגילה. תהיה לי יד ביונית".
איך אפשר לנהוג בתנאים החדשים?
"זה לא קל. אני לא יכול כרגע לעבוד, אני מאוד מאוד מוגבל. יש כאב שנקרא "פנטום", זה כאב בכף היד אבל אין כף יד. היד כואבת לי מהיום הראשון וכבר עבר חודש. אצבעות וכף היד כואבות לי ברמות שאין לתאר ואין כף יד. יש עצבים ולכן המוח מבין שהאצבעות לא זזות אז הוא שולח חשמל. זה יכאב עד שהמוח יבין שאין לי בכלל אצבעות.
"אני מסתכל על היד כל הזמן, עושה לה מסאג' ומשתדל להפנים שאין כף יד. המוח חייב לעכל את זה. זה לא קל אבל היה יכול להיות הרבה יותר גרוע"
הבנתי שיצא לך לחקור בזמן השיקום את מה שקורה בארץ, בארה"ב ובעולם?
"בנושא המלחמה, אני אגיד לך את האמת. אני מאוד ליברלי וחושב שצריך שכולם יבינו שמדינת ישראל תלויה בכל כך הרבה מדינות שכשמפנים את האצבע אל ביבי נתניהו, זה ממש לא פייר. בישראל חושבים שביבי הוא איזה 'מנהיג שכונה' שיכול לעשות מה שהוא רוצה אבל זה לא עובד ככה ועם ישראל לא מבין שלהיכנס לעזה ולעשות פעולות, אנחנו מאוד רוצים אבל אנחנו תלויים באמריקה, אנגליה, צרפת ועוד מדינות הנותנות לנו נשקים וכסף. אם אנחנו לא נשמע בקול המדינות הללו ולא נעשה כדבריהן, יש להן את ה"אס" והן יכולות לפגוע בנו בכל התחומים- כלכלה, נשק, חברה ועוד. אם המדינות הללו לא יהיו שם בשבילנו אז, סוריה, ירדן ומצרים, יכנסו בנו ויגמרו לנו את הצורה, ישלחו אותנו לים.
"עם ישראל לא מבין את זה, עם ישראל רוצה לשחרר את החטופים ואני לגמרי מבין את זה אבל צריך להבין שזה לא כזה פשוט. אני מאמין שיש פה מהלך לסלק את ביבי מהממשלה ואף אחד לא לקח בחשבון שזה ייקח כל כך הרבה חיי אדם. לדעתי הבגידה הייתה מבפנים. אין שום סיכוי בעולם שצה"ל ייתן לדבר כזה לקרות אחרי 76 שנה ששומרים על המדינה ואנחנו יודעים על כל זבוב שיושב על הגדר. אין מצב שהייתה פה 'פאשלה'. מישהו דאג שהפאשלה הזו תיקרה ומישהו דאג שהמחבלים הללו יכנסו אבל לא לקח בחשבון שהמחיר יהיה כזה כבד.
"עם ישראל צריך להבין שבלי המדינות הגדולות, הוא לא שווה כלום. עם ישראל חושב שלמדינת ישראל יש נשק ותחמושת לכל החיים אבל זה ממש לא נכון. ראית מה קרה במלחמת לבנון השנייה, לא היו נשקים ולא היו אנשים. עם ישראל לא זוכר את הדברים האלה, הבעיה בישראל היא ששוכחים מהר.
"אנחנו עדיין בזמן מלחמה, סע לתל אביב ואתה חושב שזו מדינה בתוך מדינה אחרת, אנשים מבלים, מטיילים, חיים.
סייעה בהכנת הכתבה: ניצן כגן