לדניס פרגר יש מיליוני מאזינים ומיליארד צפיות בשנה בקליפים הקצרים שלו ושל אחרים מסדרת PRAGER-U * שני שליש מהצופים ע״י צעירים מתחת לגיל 35 * הסופר והוגה הדעות מלוס אנג'לס הוא חביב הנוצרים, אהוב ע"י יהודים קונסרבטיביים ומנסה בכל כוחו והשפעתו למנוע את שקיעתה של אמריקה * בלדה ללוחם
״אני אדם שמח (בחלקי), אפילו כתבתי ספר על Happiness. אני חי באושר עם אשתי וילדיי". כשהאדם שאומר זאת הוא אחד מהוגי הדעות המפורסמים ביותר בארה״ב, וספרו הוא רב מכר – יש לכך משנה תוקף.
לדניס פרגר מיליוני מאזינים ברחבי ארה״ב, ומדי שנה צופים בקליפים הקצרים שלו ושל אחרים מסדרת ״פרגר יו״ (אוניברסיטת פרגר) מיליארד פעמים. שני שליש ממיליארד הצפיות השנתיות מתבצעים ע״י אנשים מתחת לגיל 35.
דניס פרגר הוא יהודי מאמין, דובר עברית (ורוסית), והוא מספר שבחייו הוא נמנע להישבע שבועות ולנדור נדרים. הוא פשוט לא מאמין בכך. יישבע, לא יקיים, יצטרך להתענות או לבקש סליחה. שבועה אחת יוצאת דופן מכלל זה, כך הוא מספר, ואותה נדר עת היה בחופי נורמנדי, שם הקריבו כל כך הרבה חיילים את חייהם כשהם מזנקים מול אש התופת של האויב והביאו לשיחרור אירופה ולסיום מלחמת העולם השנייה. הגיל הממוצע של אותם חיילים במותם היה 22.
פרגר, נפעם, נרגש והמום אמר לעצמו: איש לא מבקש ממני להסתער מול מקלעי הנאצים או למות למען ארצי. אני אחיה את חיי למען החירות ולמען אמריקה. אני אחיה את חיי כלוחם, כי אחרת, כל אותם חיילים שנתנו את חייהם עשו זאת לשווא. הבטיח – ועושה ללא לאות.
פרגר מסביר למאזיניו: ״מטרת החיים אינה לשחק אותה בזהירות, ללא סיכונים. עכשיו זה הזמן, ועלינו מוטלת המטלה. ייתכן מאוד אפילו שבקרוב הכל יהיה מאוחר מדי. לא בחרתי את הזמן בו אני חי, ועלי לעמוד איתן ולהילחם". הוא מוסיף שכמו שהוא אדם שמח שמאמין בשמחת ומהות החיים, כך הוא גם אדם ריאלי, הרואה, מבין ומפנים את שקורה סביבו.
אצל דניס פרגר אנשים מתחלקים לשלוש קבוצות: הלוחמים, אלו שעוזרים ללוחמים והקבוצה הגדולה ביותר – אלו שלא עושים דבר. אין ספק שהוא רואה עצמו כחלק מהקומץ הראשון, והוא כל הזמן מדרבן את עצמו שלמרות ״הצלחותיו״ – המרשימות בכל קנה מידה – הוא אינו עושה מספיק, שעליו לעשות עוד ועוד. אולי (גם) על כך נאמר בפרקי אבות, פרק ב' משנה טז: ״הוא היה אומר, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין לבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך. ודע, מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.״
פרגר עושה את מלאכתו של האלוהים, ונאמן הוא שישולם לו שכר פעולתו. ולמרות ששכר רב הוא מקבל בעולם זה, שכר גדול עוד יותר ממתין לו לעתיד לבוא.
דניס והנוצרים
פרגר היה אורחו לשעה של פסטור מקומי בדרום קליפורניה. מדי שנה פרגר הוא אורח הכבוד והדובר הראשי בכנס נוצרים שמטרתו לדרבן פסטורים להיות מעורבים בפוליטיקה – הן לוודא שאנשיהם (העדר שלהם, כיוון שהם מושווים לרועים) מצביעים לפי ערכי יסוד של ספר הספרים הנצחי ואמונתם, והן לעודד אותם לרוץ לבחירות בעצמם. הנוצרים מכבדים את היהודי שבא בקרבם, ולא שוכחים הם שאלוהיהם, משיחם ועצם מהותם גם הוא היה … יהודי.
כל מי שמאמין באלוהים צריך לציית, למלא את מצוות האלוהים. זהו פירוש ״אמונה״ לפי התנ״ך (להבדיל מהברית החדשה). וכאן פונה פרגר לנוצרים ואומר, שאמונתם צריכה להתרגם למעשים, למלחמת מגן על ערכיהם ומדינתם, המדינה היחידה המושתת על יסודות יהודים-נוצרים (קרי על התנ״ך והברית החדשה); היא ארה״ב.
זוהי במפורש קריאה לקרב, ופרגר מספר שבשל ההצלחה המסחררת של האוניברסיטה הווירטואלית שלו (אותם קטעי וידאו קצרים), נכתב עליו בעמודים הראשונים של הניו יורק טיימס, הלוס אנג׳לס טיימס והאתרים המובילים באינטרנט. ככל שהצלחתו גדלה יותר, ויותר ויותר אנשים בכל רחבי העולם צופים בו, כך גם מפח נפשם, והם מורטים את שערותיהם ולא מבינים הכיצד הוא לא הפיק קטעים על הנשיא טראמפ (כי אז ניתן לתקוף אותו על כך).
הסיבה פשוטה, מסביר פרגר: אני מתייחס לנושאים, ושם הכל ברור ממש כמו בספר בראשית עת אלוהים ברא את השמים ואת הארץ. כל שאלוהים עשה מהלך הבריאה, עד שהגיע לאדם ולחוה, היה להבדיל – הבדלות חדות וברורות – ועתה נעשה ניסיון לטשטש את הגבולות, למחוק אותם. לא עוד ״גבר ואשה״ או נישואים בין גבר לבין אישה, כי אם מיש-מש שלא היה ולא נברא כמוהו. אין צורך לערב את הנשיא, כי העמדות ברורות לכל, ואין הנשיא אחראי לערבובית יסודות עולם. נהפוך הוא, מסתבר שדוקא הוא מנסה להשליט סדר באותו תוהו ובוהו.
פרגר חוזר פעם אחר פעם, כמו תופר-אומן המשחיל חוט בבד, והבד לא מרגיש זאת, היד כה איתנה ועדינה בו זמנית. ״עמוד איתן. אם אתה מאמין (באלוהים), צא והילחם. זו שעת קריאה, ויתכן שאפילו זה כמעט מאוחר מדי. אל תשב בחיבוק ידים, המטלה על כולנו, כך גם האחריות לגורלנו, לגורל ארה״ב ולגורל העולם.״
כך שוזר פרגר את המסר ועונה לשאלה אחר שאלה. הפסטורים (רבנים) נוצרים יושבים על קצות מושביהם, מרותקים, שכן זה הוא יהודי, יצור מוזר, מרתק, וראו עד כמה הוא מצליח.
פרגר מסכם את דבריו: ״השרדותה של המדינה תלויה בנוצרים בארה״ב.״ לא פחות ולא יותר.
נראה לי שהנוצרים נמשכים אליו גם בגלל שהוא נראה אחד מהם, לבן, גבוה, שיער שיבה, חכם, ובלי ספק מרבה לעשן סיגרים (אנחנו היהודים אוכלים, הם הנוצרים שותים), בקיצור, מה שנקרא בארה״ב ווספי (ראשי תיבות של לבן, אנגלו-סקסון, פרוטסטנטי). התדהמה שהוא בעצם יהודי מכה בהם, אך עד מהרה הם מתאפסים, מתיישרים ומתעלמים מהבעיה הזמנית (יהדותו של פרגר).
פרגר מוכן להתייצב בכל מקום בו הוא נדרש – בין אם זה ערב לתורמים של ארגון Stand With Us, ערב עם מאות רבות של פסטורים נוצרים או שיחת צהרים עם פסטור שלכנסייתו הגיעו בסוף השבוע החולף עשרים ושישה אלף אנשים (זה סדר גודל הכנסיות כאן) והשבוע – ארבעת אלפים אנשים. כך גם הוא טס לבריסל, לבקשתה של נוצריה הפועלת למען ישראל, ורק עצם האירוע גרם למארחים מהפרלמנט האירופאי לא לחזור בהם כי אם להבין שנשקפת סכנה ממשית לחייהם ולרוגע חייהם אם יעזו לעשות זאת פעם נוספת; לא עוד.
אומרים לו הנוצרים: ״אתה הגיבור שלנו. אתה היהודי שאנחנו אוהבים ביותר". פרגר מחייך ועונה, ״אני היהודי השני הכי חביב עליכם. ישו היה יהודי!״
יצור מוזר
יצור מוזר הוא דניס פרגר, שכן מרבית יהדות ארה״ב זנחה זה מזמן את יהדותה והפכה לעובדת אליל הליברליות. מתקנים הם עולם, יהודי אמריקה, כנראה במטרה להוכיח לעולם שהם ״בסדר״ שלא כדאי להתנכל להם, שהם ״אחד משלנו,״ שנאמנותם לארה״ב ולא לישראל, שהם ״אמריקאים״ ולעזאזל כל השאר.
זהו תסביך מאוד יהודי, של צורך עז לרצות את הזולת, לבטל את עצמך, לנסות להיות יותר צודק מהאפיפיור. כך יוצא שהיהודי נקלה בעיני הכלל, כמו כלב המכשכש זנבו כל הזמן ומנסה לרדוף אחריו (אחרי הזנב). כלב שוטה, כלב טיפש, כלב שמזלזלים בו, אך הוא לא מבין, עסוק הוא מדי, חג הוא סביב זנבו בניסיון נואש לנשוך אותו.
פרגר נשאל על כך: מדוע יהודי ארה״ב תומכים בשמאל (ובשמאל הרדיקלי) הרוצה להשמידם, מדוע הם כה ששים להצטרף, להיות חלק משונאיהם?
הוא עונה שדווקא אותם יהודים-בשם צריכים לדעת ולהבין יותר מכל אחד אחר עד כמה שבירה ועדינה היא האנושות, איך ניתן בשניות לעבור מבטהובן לאושוויץ, כפי שקרה לאחיהם באירופה. רגע אחד אותם יהודים הזדהו עם גרמניה, הארץ הנאורה ביותר באותו זמן, וברגע אחריו הם נשלחו למותם יחד עם ילדיהם, וכל הילדים היהודים נרצחו, מיליון וחצי ילדים.
פרגר מסביר שהיהודים עזבו את יהדותם ואימצו לעצמו חילוניות והם נמצאים במשבר חריף. ילדיהם ללא ערכים, מרוחקים מהיהדות ומישראל, ולמרות כל מאמציו הנושאים פרי, למרות שהוא מצליח להגיע, לגעת ולהשפיע על אנשים צעירים במספרים אדירים, הוא מרגיש שאינו עושה מספיק, שעוד המלאכה מרובה והזמן אוזל מבין הידיים. אולי בשל כך, דניס פרגר משקיע עתותיו בכתיבה: ״הארות והערות על התורה, התנ״ך הרציונלי״, וכבר סיים שניים מתוך חמשת חומשי תורה.
המסר של דניס פרגר צריך להישמע לא רק על ידי הנוצרים תומכי ישראל כי אם גם על ידי אוהביה מבפנים. לשנות את דרכינו לא נשנה, אך גם לא נוכל להגיד ״לא ידענו, לא תיארנו לעצמנו".
