כאשר אנו חווים הצלחה והדברים מסתדרים לנו, האגו יזקוף זאת לזכותנו. לעומת זאת, כאשר משהו לא מתנהל כשורה בחיינו, נחוש כעוסים ונאשים אחרים (או את עצמנו) * יש עצה
הדעה הרווחת בקרב רבים, היא כי האגו עוזר לנו להצליח ולהתמודד עם אתגרי החיים. חכמת הקבלה מלמדת את ההיפך – האגו הוא אחד מהכוחות השליליים הפועלים נגדנו,אשר גורמים לסיפוק לטווח הקצר ולכאב גדול אח"כ.
לא פעם שמענו את האמרה המפורסמת המלמדת אותנו כי מעשים הרבה יותר חזקים מדיבורים. אם הדבר נכון, מדוע אנחנו כל כך אוהבים להרגיש פופולאריים? או לקבל הערכה מאנשים אפילו על דברים שלא באמת עשינו לאגו שלנו, יש ישות משל עצמו?
כאשר יש הערכה להצלחות בכל תחומי החיים, האגו יבקש לקבל גם הערכה וכבוד עוד לפני שהצלחנו.אדם אשר מצליח מאוד בתחום מסוים, נניח, קריירה צבאית מפוארת, האגו שלו יאמר לו שהוא יצליח בכל שאר התחומים אפילו בכאלו שהוא לא מבין בהם כלום. אמביציה, לעומת זאת, גורמת לאנשים ללמוד ולהשתפר על מנת להצליח.
אדם אשר מונע מאמביציה, יחפש יותר את העשייה והנתינה בתחום העיסוק שלו, לעומת אדם אשר מונע מאגו ,אשר יחפש בד"כ את התואר וההכרה של אחריֿ
ללמוד דברים שאנו לא יודעים
אי אפשר ללמוד משהו שאנו כבר יודעים. רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) למד רוב חייו את חכמת הקבלה העמוקה, וכאשר הגיע לסוף ימיו, אמר לתלמידיו, שהוא יודע בוודאות שהוא לא יודע כלום. האגו שלנו אומר שאנו כבר חכמים ויודעים מספיק מכדי ללמוד משהו חדש, ולכן אנחנו מפספסים כל כך הרבה הזדמנויות. אחת הדרכים לשנות זאת, היא פשוט לראות את עצמנו כתלמידים שלא מפסיקים ללמוד.
דרך נוספת, היא להזכיר לעצמנו שתמיד יש מישהו שהוא טוב מאיתנו. לדוגמא, אפשר לחשוב על מנכ"ל מצליח, שהביא תוצאות מדהימות לחברה שבה הוא עובד, ויחד עם זאת ממשיך לעבוד עם מנטור אישי יותר מוכשר ממנו, על מנת לגדול ולהשתפר.
מחקרים שונים מראים, כי כאשר האדם עוזר לאחרים, והופך להיות כמורה למתחיליםבתחום ההתמחות שלו, הוא יוכל להתנהל עם פחות אגו והרבה יותר ענווה. לדוגמא: שחקן כדורסל מפורסם, אשר מלמד שחקנים חדשים, יהיה יותר בענווה משחקן מפורסם אחר.כאשר אנו מלמדים אנשים אחרים, אנו יכולים לראות קשת רחבה של רמות, ובכך להזכיר לעצמנו, כמה יש לנו עוד ללמוד. התחילו לעזור וללמד מתחילים, וראו איך האגו שלכם מתאזן!!
כאשר אנו חווים הצלחה והדברים מסתדרים לנו, האגו יזקוף זאת לזכותנו, ובד"כ תחושת החשיבות העצמית שלנו, הולכת וגדלה. לעומת זאת, כאשר משהו לא מתנהל כשורה בחיינו, בד"כ אנו נחוש כעוסים ונאשים אחרים (או את עצמנו).
הזוהר מסביר שגם חשיבות עצמית מנופחת, וגם הלקאה עצמית מוגזמת ( "אני לא שווה כלום") הם סימנים לכך שהאגו שלכם תפש פיקוד. הרצון היחידי של הנשמה, זה החיבור לאור הבורא, ואילו לאגו יש כל הזמן אג‘נדה. מטבעו של האגו להיות עצבני כשהאג‘נדה לא נענית, ולהיות שאנן ושבע רצון כשהיא מתמלאת. בשני המקרים, הדבר יכול להוביל לחסימת האור בחיינו.
הכעס הוא שלוחה של האגו
״כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה״ זוהר פרשת פינחס.
ספר הזוהר מלמד אותנו, שכל עבירה גורמת לחשיכה ומשפיעה על אחד מהאיברים בגוף האדם( עבירה באה מהמילה להעביר, אדם מעביר את האור של הקדושה שהיה לו, למערכת של הטומאה והחושך). אדם שמשתמש בפיו בצורה שלילית פוגם בפיו, אדם שמשתמש בעיניים שלו בצורה שלילית פוגם בעיניו וכו.
ישנה רק עבירה אחת אשר פוגמת בכל איברי הגוף בבת אחת: הכעס. הכעס מבטא אגו בלתי נשלט ומראה איפה המודעות של האדם נמצאת באמת. יכול להיות אדם שהוא טוב ונדיב, ועוזר לכולם, אבל בשעת כעס הוא מאבד את הכל. מדוע? מכיוון שלא באנו לעולם להיות אנשים טובים, אלא ללמוד איך להתגבר ולשנות את הטבע האנוכי שלנו לטבע של נתינה! כאשר האדם כועס, אפילו אם זה למטרה טובה, הוא בעצם שם את עצמו במרכז ושוכח שהאור של הבורא שלח לו את המקרה כדי להשתנות.
יכול להיות אדם שכועס מאוד כשהוא רואה מקרה של חוסר צדק, אבל שם בדיוק עליו לזכור שגם לחוסר צדק יש סיבה ושזאת רק הזמנות בשבילו להתגבר על הכעס. ספר הזוהר מציין מיקרים בהם האדם כועס ומשליך חפצים מידיו בזמן הכעס, שאז נאחזים בו כוחות שליליים והוא מאבד את כל האור שהיה לו. לכן כאשר אתם כועסים,זיכרו שאפשר לפתור הכל בדרכי נועם, ואם תחליטו לא להגיב בכלל.. האור של הבורא יעשה הכל בשבילכם, בזמן הנכון בדרך שהכי תטיב עמכם.
אשת חיל מי ימצא (שלמה המלך)
שלמה המלך כתב את השיר אשת חיל המוכר לכולנו על השכינה אך הקדיש אותו לשרה אמנו. שרה מתה בגיל 127 שנה. בתורה כתוב מאה שנה (ביחיד), עשרים שנה (ביחיד), אולם שבע שנים (ברבים). פירוש אחד מלמד כי שרה הייתה בת 127, נראתה כבת 20 ,אך הייתה לה מודעות טהורה כשל ילדה בת 7. הזוהר מסביר, כי המספר הקטן הוא בעל המשמעות הרבה ביותר. הסוד של כך הוא: פחות אגו – יותר אדם, כלומר יותר חיבור לאור הבורא.
חודש כסליו שמח ומלא בברכות לכולנו!
