הו, הא, מי זה בא? קווים לדמותו של בני גנץ, שביום בהיר במיוחד יכול לראות עצמו מתמקם בבית ראש הממשלה ברח' בלפור ירושלים
קחו את בנימין נתניהו, תפשיטו אותו מרוב תכונותיו ותלבישו עליו קווי אופי הפוכים. קיבלתם את בני גנץ. הרמטכ"ל ה-20 את בנימין נתניהו, תפשיטו אותו מרוב תכונותיו ותלבישו עליו קווי אופי הפוכים. קיבלתם את בני גנץ. הרמטכ"ל ה-20 בניגוד למטאורים קודמים דוגמת אהוד ברק או נתניהו, גנץ מעולם לא סומן כמי שמיועד לגדולות, מעולם לא הדגים שאפתנות ואף פעם לא הותיר רושם מיוחד. אבל הוא המשיך להתקדם, בצירופי מקרים פלאיים ונסיבות מוזרות, בתוספת כמות אדירה של מזל. את אותו המזל, כותב בן כספית ב'אל מוניטור', הוא לקח איתו גם למסע הפוליטי שהפך אותו, תשעה חודשים בלבד אחרי שנכנס לג'ונגל הפוליטי, למי שקורא כעת תיגר אמיתי על כס ראש הממשלה בישראל, ולמי שסיכוייו להרכיב בקרוב משלה טובים לא פחות מסיכוייו של בנימין נתניהו.
המדינה צריכה עכשיו דבר פשוט", אמר גנץ בראיונות לפני הבחירות. "צריך לרפא את הפצע הפנימי, צריך לאחות את הקרעים, צריך להרגיע את העם, וצריך לעשות את כל זה בלי לפגוע בביטחון או בכלכלה". גנץ, לתפיסתו, הוא האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון למילוי המשימה הזו. הוא אדם רגוע שאינו מייצר יצרים אפלים כנתניהו. הוא לא שנוא ולא שונא, גם לא מול מתנגדיו הפוליטיים. בניגוד ליאיר לפיד, הוא גם לא מושך אש מכיוון החרדים. היותו סוג של מועמד "פרווה" הופכת בסיטואציה הנוכחית ליתרון מובהק.
תוצאות הבחירות האחרונות מראות שהציבור הישראלי מאס במידת מה בשיסוי הפנימי, בהסתה, ובעיקר בגידופים ובספינים שחוללה המכונה הפוליטית של נתניהו כלפי כל מי שלא התיישר איתה. יותר מרבע מיליון ישראלים נטשו את הימין בבחירות הללו, יחסית לבחירות שנערכו כמה חודשים קודם באפריל. נתניהו ולווייניו איבדו 11 מנדטים. הבוחרים הביטו בגנץ המאופק, המשעמם, הלא-רהוט ולא מהוקצע, והעדיפו אותו על פני האלטרנטיבה המבריקה והרעילה ששמה נתניהו. זה הסיפור.
גנץ היה רמטכ"ל בינוני. כזה שלא מותיר חותם, אבל עושה את העבודה. דרכו לצמרת הייתה רצופת ניסים ונפלאות ונסיבות שבכל פעם איפשרו את קידומו הלאה, כנגד רוב הסיכויים. מעבר לכך, מישמכיר אותו מקרוב מעיד שהוא איש נבון, איכותי ובעיקר רגוע. הוא נטול אובססיה, רגשי נחיתות או תסביכים, כמו רבים מקודמיו. להיפך: מכיוון שהוא גבוה, יפה תואר ומצליח, התרגל גנץ לאורך רוב חייו להצליח בקלות. הוא מאלה שלא מזיעים או נלחמים בשיניים ובציפורניים כדי להתקדם. הדברים קרו לו בקלות יחסית. שיאה של התופעה הזו הוביל למינויו לרמטכ"ל.
גנץ היה סגן רמטכ"ל שכלל לא נלקח בחשבון כרמטכ"ל עתידי. לאחר שיואב גלנט מונה לתפקיד באוגוסט 2010, השתחרר גנץ מאוכזב מצה"ל. אלא שאז בוטל מינויו של גלנט על ידי הממשלה באופן חסר תקדים, בעקבות פרשת הקרקעות שבה הסתבך. גם כאן, נדרש מסלול מכשולים בטרם הגיעו רה"מ נתניהו ושר הביטחון ברק לגנץ: הם ניסו אצל גדי איזנקוט, שלא היה בשל, עברו דרך אלוף מכהן נוסף ובסוף, בלית ברירה, הגיעו לגנץ.
ההחלטה ההיא, שנאכפה בנסיבות מוזרות, הפכה את גנץ למה שהוא היום: הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, שיכול להיות ראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל. הוא הוביל את צה"ל למבצע "צוק איתן" בעזה [2014] ולמהפך בתפיסת ההפעלה וההיערכות האסטרטגית בעקבות האביב הערבי וקריסת הצבא הסורי. המבצע, למרות הביקורת הקטלנית שספג מכל עבר, שיקם את ההרתעה הישראלית בדרום והביא לשקט של יותר משלוש שנים בתחום הרקטות מרצועת עזה. למרבה הפרדוקס, אם אכן ישביע גנץ בחודשים הקרובים את ממשלתו, עזה תהיה הבעיה הבוערת ביותר שתונח על שולחנו.
את צעדיו הראשונים בפוליטיקה החל גנץ לפני רק פחות משנה. בתחילה שקל לקבל מנתניהו תפקיד: שר הביטחון אחרי פרישת ליברמן, שר החינוך או אפילו שגריר בוושינגטון. הוא שימש בעבר בתפקיד נספח צה"ל בבירת ארה"ב ונהנה מקשרים מצוינים עם הצמרת הביטחונית האמריקאית ועם המילייה הוושינגטונית. בינתיים, התברר שהוא פופולרי בציבור. הישראלים נטו חיבה לרמטכ"ל הגבוה ויפה התואר שלהם, ושמו הוביל באופן קבוע את רשימת האלטרנטיבות לנתניהו.
גנץ התלבט ארוכות לפני שהחליט לקפוץ למים המסוכנים של הפוליטיקה הישראלית אך לבסוף הקים את מפלגת "חוסן לישראל" [דצמבר 2018], התאחד עם משה (בוגי) יעלון ובדקה ה-90 ממש הצליח להגשים את המהלך הגדול: איחוד עם יש עתיד של יאיר לפיד וחיבור עם ה"אס" הפופולרי גבי אשכנזי. שלושה רמטכ"לים לשעבר, אחד מהם גם שר ביטחון, פלוס יאיר לפיד, נגד הדרקון הפוליטי המכונה בנימין נתניהו.
עכשיו גנץ יצטרך לגייס את השועלים הפוליטיים החדים ביותר ולהפגין ביצועים ועצבים יציבים כדי לצלוח את החודשים המותחים שמצפים לו, בדרך להרכבת ממשלה. אם ניתן להסתמך על ניסיון העבר, אולי גם הפעם ישחק לו המזל, או הנסיבות, וטובים סיכוייו להיכנס לקראת סוף השנה האזרחית למעון הממלכתי של ראש ממשלת ישראל ברחוב בלפור בירושלים.
