למעלה מ-700 מוזמנים מחוף אל חוף ומישראל השתתפו בכנס הארצי הראשון של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית (IAC) * הם האזינו לפוליטיקאים בכירים מהסנאט ומהכנסת, השמיעו את אשר על ליבם בקבוצות דיון שעסקו בחיים של הישראלים באמריקה, ובעיקר התחברו וגילו את הביחד שמייחד אותם, כגוף וקהילה משפיעה ואקטיבית בארץ הדוד סם * הארגון, שהוקם לפני שבע שנים בלוס אנג'לס, ביסס עצמו השבוע כ"אייפא"ק" של דוברי העברית באמריקה עם סניפים בערים המרכזיות ביבשת ותמיכה כספית ואדמינסטרטיבית בעשרות תוכניות, מיזמים ופרויקטים * המטרה: התגייסות מאסיבית למען ישראל בכל ימות השנה והנחלת הישראליות והערכים עליהם גדלו ההורים לדורות הבאים * משק כנפי ההיסטוריה – מוודלנד הילס עד למרגלות הבית הלבן * מאת גל שור (צילומים: שחר עזרן)
הרוני אמיד יגר לארה"ב לפני 12 שנה מתל אביב. כמו הרבה ישראלים הוא צבר כאן הון, מעמד והגשמה אישית של החלום האמריקאי בעסקי הנדל"ן והבנייה. אמיד השתקע בלאס וגאס, חווה את הטלטלות הפיננסיות של המשבר הכלכלי הגדול האחרון והתגבר עליהם, כמו שאנשי עסקים ישראליים ממולחים יודעים לעשות. בתו הבכורה, הוא מספר בגאווה, התגייסה בשנה האחרונה לצה"ל במסגרת גרעין "צבר" של תנועת הצופים. הבת השנייה, טינאייג'רית, לא בדיוק הולכת בתלם, מעדיפה חברה אמריקאית ומתלבטת בקשר לזהותה: ישראלית-אמריקאית או אמריקאית שנולדה להורים ישראלים?
אמיד, המגיע ללוס אנג'לס כמעט בכל סוף שבוע להתפנן על היאכטה שהוא מחזיק במרינה דל-ריי, הצטרף השנה לדירקטוריון ה-IAC של לאס וגאס, בראשו עומדת ד"ר מרים אדלסון. המחשבות והשאיפות על המשך החיים שלו ושל משפחתו באמריקה, מעבר לנוחות הכלכלית, הובילו אותו לעשות מעשה ולקחת חלק פעיל בארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית, שהודות לתרומה נדיבה של מרים ובעלה שלדון אדלסון קיים השבוע את הכנס הארצי הראשון במלון הילטון בוושינגטון די.סי, בהשתתפות למעלה מ-700 מוזמנים מארה"ב ומישראל.
הארגון, שהוקם רק לפני שבע שנים בלוס אנג'לס, הראה השבוע איך הייתה מדינת ישראל יכולה להיראות אם היא הייתה מתנהלת בסטנדרטים אמריקאים: דיונים מעמיקים ורבי משתתפים על אתגרים הרי גורל (כמו: "איך תיראה ישראל בשנת 2048", "הפנים המשתנות של הטרור העולמי" או "האנטישמיות החדשה ותנועת החרם על ישראל") בצד הצגת עשרות התוכניות, המיזמים והפרויקטים הישראלים-אמריקאים הנתמכים על ידו ברחבי היבשת; אירוח פוליטיקאים בכירים משתי המדינות בצד התעמקות בשאלות חברתיות ופסיכולוגיות כמו זהותנו ומהות חיינו כישראלים-אמריקאים; עמידה קפדנית בלוחות זמנים, ארגון ותיכנון מקדים למופת, תכנים עדכניים ואינטלקטואלים ותצוגות ויזואליות מקצועיות בצד ריקודים ספונטניים ו"יאללה בלאגן" בעת הופעת האורח של הטנור דויד ד'אור; מתן במה למפגשים בלתי אמצעיים על כוס קפה בין מאות ישראלים מכל קצוות היבשת בצד הדגשת האתגרים הקריטיים העומדים בפניהם בפאנלים, קבוצות דיון ואפשרות להיפגש פנים ופנים עם מקבלי ההחלטות וחורצי הגורלות, כאן ושם.
"השוק": פעילות בעברית מחוף לחוף
בין ההרצאות, הארוחות והדיונים בענייני השעה יכל המציץ לרגע להתרשם עמוקות מהפעילות העברית-ישראלית הרוחשת-שוצפת בארצות הברית של אמריקה, שה-IAC מתחבר אליה, מעודד אותה ומוכן לשאת שכם וכתף בפיתוחה ושיגשוגה.
ב"שוק" שהוצב בחזית אולם הארועים הגדול של מלון הילטון ניתן היה לפגוש בנציגות אנג'לוסית מורחבת וידועה כמו אורנה ונופר מ"מת"י", סיגל מ"סטנד ביי מי", ג'יני וקובי מ"קשת חיים", נציגי "ספריית פיג'מה" ועוד; בצד מגוון מיזמים ומוסדות שאינם מוכרים לחברי הקהילה הישראלית בלוס אנג'לס. בניו ג'רזי למשל, הוקם השנה בית ספר משלים ללימודי עברית וישראל בשם עמק, לגליאי גן חובה עד כיתה ט', וההרשמה מרשימה.
הפעילות ב"אורנג' קאונטי" של התפוח הגדול מתנהלת בשיתוף ה-JCC ואיה שכטר, מנהלת "המרכז הישראלי של מחוז ברגן בעיר מספרת שהפעילות כבר שוקקת כ-15 שנה, והתמיכה של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית מסייעת להבאת מאות משתתפים חדשים לפעילות.
בשיקאגו חיים, לפי הערכות, כמה עשרות אלפי ישראלים בתוך קהילה יהודית גדולה ואקטיבית. ברק גילור, צעיר לבוש היטב עם שני עגילים באוזן שמאל, הקים באחרונה את Club1948 – קבוצה דוברת עברית שמנסה לצקת תכנים ישראליים בחיי החברה של עיר הרוחות. "מירי שפר ושגיא בלשה הגיעו מלוס אנג'לס ונפגשנו", מספר גילור, יועץ לפיננסים והשקעות. "דיברנו על שיתופי פעולה בעתיד. שיקאגו היא עיר לא קלה לפעילות ישראלית; הם מפוזרים ולא מאוחדים. קיבלתי מה-IAC סיוע להפיק מופע של רמי קליינשטיין בקיץ האחרון. הגיעו 400 איש שזה מספר יפה. הכנס הזה מעולה מבחינתי: חילקתי 200 כרטיסי ביקור, יצרתי קשרים, קיבלתי רעיונות. ממש עשר".
גם בפילדלפיה מתגוררים כמה עשרות אלפי ישראלים. גלית אילוני מנהלת שם את "ישראלPHILLY", עמותה שנוסדה ב-2005 ומארגנת ארועים ותוכניות חינוכיות, תרבותיות וחברותיות לכל קבוצות הגיל הקשורים בישראל. "אנחנו מקדמים את עצנו באמצעות עלון אלקטרוני שבועי ובמדיות החברתיות", מספרת אלוני ומוסיפה שהארגון שלה משתדל גם להוות גשר בין הקהילה הישראטלית והיהודית במטרה לחזק ולשמר את הקשר עם מדינת ישראל.
בבוסטון פועלת כבר כמה שנים קבוצת "ביג" (Boston Israeli Group). התארגנות ספונטנית מהשטח שמערבת אוכלוסיה משכילה ואמידה, רובה בתחום האקדמיה וההיי-טק, בטיולים, ארועים חברתיים, חגים ופעילות אינטלאקטואלית (ההרצאה שתיערך השבוע תעסוק בנושא: איך להסביר על ישראל בצורה דיפלומטית…).
ובמיאמי, מתברר, פועל כבר שנים רבות "פרלמנט הריביירה". מפגשים שבועיים בבית קפה במיאמי ביץ' הפכו עם הזמן לרשת פעילות עניפה המארגנת ארועים, מסיבות, הופעות וחגים לקבוצות גיל שונות.
ובסן פרנסיסקו קיימת קבוצת תיאטרון ישראלית, "במה עברית", שהוקמה ב-2009 ע"י השחקנית, הבמאית וכותבת המחזות עופרה דניאל. האנסמבל כולל 12 שחקנים ישראלים-אמריקאים המתאמנים מדי שבוע בסטודיו למשחק ושוקדים על העלאת מחזות כמו "קברט חנוך לוין", "מומולוגים מהוואגינה" וערבי אימפרוביזציה שהוצגו בפני חברי הקהילה בפאלו אלטו, ברקלי וסיאטל. בסן פרנסיסקו גם מנהלת נטלי לנדסמן את פרויקט "משלנו" – קבוצת תמיכה בסטודנטים ישראלים-אמריקאים הלומדים בקמפוסים. כרגע נהנים מהתוכנית 30 סטודנטים בעלי תכונות מנהיגותיות, ובהמשך תוצע להם תקופת השתלמות ממונת בישראל בתחום בו הם לומדים.
בשוק במלון הילטון גם ניתנה חשיפה גדולה לתנועת הצופים בארה"ב. מאות מבוגרי התנועה מצטרפים מדי שנה לגרעין "צבר", ומתגייסים לצה"ל; ותנועת הנוער הגדולה בישראל מפעילה כיום כ-20 סניפים ברחבי היבשת ( שניים בלוס אנג'לס ואחד באורנג' קאונטי) – מספר שיא שלפני עשור או שניים קשה היה לחלום עליו. בלונג איילנד, למשל, נפתח השנה סניף חדש של הצופים. 150 חניכים ומדריכים כבר נפגשים שם מדי יום ראשון לפעילות בעברית, 60 חניכים נוספים בפוטנציה נמצאים ברשימת ההמתנה. מרשים.
ה-IAC גם נשא השנה תרומה מרכזית לפסטיבל הסרטים הישראלי בארה"ב שהסתיים זה עתה בלוס אנג'לס ועובר בחודש הבא לשיקאגו. מאיר פניגשטיין, מנכ"ל ומייסד הפסטיבל, הגיע לכנס תשוש ורצוץ – אבל נהנה מקבלת פנים של סלב ממאות הישראלים שמזהים אותו כ"פוגי מכוורת"…
זהות: חצויה או כפולה?
תשומת לב רבה הוקדשה בכנס לעניינים פוליטיים, מדיניים ובטחוניים. אחרי הכל מדובר בארץ קטנה, אי שם במזרח התיכון, מוקפת אויבים ואיומים רבים וידידת אמת אחת ויחידה לה. אבל דומה שאת עיקר ההתעניינות של המשתתפים מיקדו קבוצות דיון שעסקו בזהות, המהות והאחריות הדורית שלנו כישראלים באמריקה.
באחד הדיונים אותו הציג חבר הדירקטריון דני אלפרט והינחה מנכ"ל הארגון שגיא בלשה, דיברו נילי שס, פסיכולוגית, מחברת הספר "ירידה מדעת" ומהגרת אנג'לוסית שהתמקמה בווגאס וחברה במועצת הארגון שם; ד"ר מרים אדלסון, שהקימה עם בעלה בית ספר יהודי גדול בעיר האורות וההימורים; והפסיכיאטרית נטע פלג-אורן, חברת הארגון בפלורידה.
נילי דיברה על הזהות החצויה בה גדלים ילדינו באמריקה וסיפרה על ניסיונה אחרי שנים רבות של עיסוק בנושא. מרים סיפרה על שלושת בניה, אחרי 24 שנות נישואים לשלדון, והקשיים שהיא חווה עם כל אחד מהם בקשר ליחס ולקשר עם ישראל. נטע הסבירה מנקודת מבט מקצועית ש"זהות כפולה זה בסדר גמור. זו הגישה החדשה בפסיכולוגיה בת זמננו. ההורים ישראלים והילדים אמריקאים? צריך לזרום עם זה".
קבוצות דיון אחרות עסקו בשאלות כמו תפקידה ותפקודה של הקהילה הישראלית-אמריקאית בשנים הקרובות; מודלים לפעילות קהילתית – מה עובד ומה לא; איך להיות שגרירים הולמים של ישראל באמריקה; ועתיד היחסים שלנו כקהילה דוברת עברית עם הקהילה היהודית ביבשת. העיתונאי שמואל רוזנר, אחד הדוברים הרהוטים והמעניינים בכנס, עימת את ראשי הארגון בשאלות כמו: למה בעצם מה שאתם עושים חשוב? מה ההשפעה של הפעילות שלכם על חיזוק מעמד ה"יורדים" כאן לעומת אתגרי העלייה שמגיעים ממשרדי הממשלה בירושלים? למה שלא תשלימו עם העובדה שאתם אכן ישראלים אבל ילדיכם ונכדיכם כבר יהיו אמריקאים לגמרי עם כל ההשלכות הקשורות בכך? לדעת רוזנר בפני הישראלים בארה"ב שאיכפת להם עומדות שלוש אפשרויות: לחזור לארץ; לאמץ את "השפה החדשה" של הארץ אליה היגרו, קרי להפוך לאמריקאים שנולדו בישראל; או להמציא ולפתח "שפה מקורית משלהם" שעדיין לא נוצרה ושתיתן מענה חלקי לבעיית הזהות והשייכות, לכאן ולשם.
דיוויד סויסה מה"ג'ואיש ג'ורנל", אחד מהדוברים הרהוטים בכנס, חיווה את דעתו שמי שרוצה להמשיך להיות ישראלי באמריקה, הוא וילדיו, חייב קודם כל להגדיר עצמו כיהודי. רוזנר חיזק את דבריו וסיפר שע"פ כל סקרי דעת הקהל בארץ, רוב הישראלים מגדירים עצמם קודם כל כיהודים ואח"כ כישראלים.
חברי הדירקטוריון נתי סיידוף ואדם מילשטיין שדיברו בכנס הדגישו את העובדה שהישראלים באמריקה לא יודעים איך לחיות בגלות כקהילה. סיידוף, המעורב במספר רב של ארגונים יהודיים, סיפר שלמד רבות מהתנהלותה של הקהילה היהודית ועכשיו הוא מחפש את המספרים, אותה אוכלוסיה ישראלית ענקית שאינה מעורבת בפעילות למען ישראל ביבשת. אדם מילשטיין: "הבאנו לכאן 700 איש וזה דבר גדול, אבל האתגר הגדול הניצב בפנינו הוא איך להגיע ל-700 אלף הישראלים שחיים היום באמריקה ולרתום אותם לעניין הישראלי".
מדיה: העולם כולו נגדנו?
פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא ומייסד המרכז הבינחומי בהרצליה, שימש לדקה כשר החינוך של מדינת ישראל – והתחרט. רייכמן, איש אשכולות ודמות מוערכת במיוחד בישראל ובארה"ב, קולט מדי שנה מאות סטודנטים אמריקאים באוניברסיטה שלו, אותה הוא מגדיר בפירוש כ"אוניברסיטה ציונית, בלי כחל-ושרק". הפיתוי: לימודי תואר ראשון במגוון תחומים באנגלית ושכר לימוד של כ-15 אלף דולר בשנה כולל ר"רום אנד בורד" – רבע מעלות הלימודים באוניברסטה אמריקאית פרטית.
רייכמן סיפר על ההתגייסות הספונטנית של הסטודנטים והמרצים שלו בימי מבצע 'צוק איתן': "הקמנו בימים הראשונים חמ"ל הסברה שפעל במשמרות, 24 שעות, ברשתות החברתיות ובשאר המדיות. סטודנטים מעשרות מדינות הפיצו חומרי הסברה ומידע ב-36 שפות. הכל בהתארגנות פרטית, ללא הנחיות מלמעלה. אחרי כמה ימים כבר הגיע אלינו נציג ממשרד ההסברה של הממשלה בירושלים שביקש להתערב במה שקורה. הראינו לו את הדלת".
מארגני הכנס השכילו להזמין אליו נציגים בולטים של התקשורת הישראלית: אודי סגל, הפרשן המדיני של ערוץ 2, שכיכב בפאנלים הגדולים ובדיונים האינטימיים; פרשן יחסי החוץ של ערוץ 10 נדב אייל; כתב "הארץ" חמי שלו, יוני הרש מ"ישראל היום" ושמואל רוזנר, הכותב במעריב ובג'ואיש ג'ורנל. מי נעדר? כתב Ynet בארה"ב איציק בן חורין ונציגי "ידיעות אחרונות". הסיבה? רשת התקשורת של נוני מוזס נמצאת כבר שנים במאבק חריף ועקוב דם עם רה"מ נתניהו. הכנס מומן ע"י תרומה של מרים ושלדון אדלסון, בעלי "ישראל היום", הנחשב לשופרו של רה"מ והמתחרה הראשי של "ידיעות" בישראל. מה שנקרא תקשורת הוגנת…
את הארוע גם סיקרו כתבים מעיתונים יהודיים ואתרים ארציים כמו ה"נשיונל ריוויו". הכותרות ובהם שם הארגון והחדרת שם המותג שלו למדיה העולמית ולסייברס ספייס זרמו כמים: הביקורת החריפה אותה מתח מיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות ב-2004 השוקל ריצה נוספת, על מדיניות ממשל אובמה בנושא הגרעין האיראני והיחס שלו לישראל; הבטחתו של הסנאטור הרפובליקני רב ההשפעה לינדזי גרהאם להביא הסכם בנושא האיראני לאישור בית הנבחרים והפסקת הסיוע לאו"ם "אם ימשיך במדיניות שלו להכפשת ישראל"; הטענה של שלדון אדלסון ש"פלסטינים זה עם מומצא" וש"לא כתוב בתנ"ך שישראל חייבת להיות דמוקרטיה"; וההתבטאות חסרת התקדים של חיים סבן, שאמר שאינו מקנא ברה"מ נתניהו בנוגע למיתקפה באיראן, ושאם לא תהיה ברירה וייכשלו כל המאמצים למניעת ייצור הגרעין "אני מקווה שהוא יפציץ את בני הכלבות הללו".
פוליטיקה: אנחנו באמריקה
בארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית למדו פרק או שניים מ"אייפא"ק", הלובי למען ישראל בוושינגטון, והזמינו מגוון רחב של פוליטיקאים, אנשי ציבור ואישים משפיעים לקחת חלק בדיונים. מהארץ ניתן היה להאזין לנאומו ודבריו של גלעד ארדן, שר הפנים החדש וכוכב זוהר בשמי הליכוד ומחנה הימין אחרי פרישתו של גדעון סער; להתרשם מהכנות והדאגה האמיתית בקשר להתבוללות והמאבק על נפשות הדור הבא אותה הביע ח"כ אלעזר שטרן, חבר מפלגת "התנועה" ולשעבר אלוף וקצין חינוך ראשי בצה"ל; מנכ"ל משרד הקליטה בירושלים עודד פורר; ראש עיריית שדרות אלון דווידי, והשגריר לשעבר באו"ם דן גילרמן.
מארה"ב השתתפו נציגים בולטים של הקונגרס, דוגמת רוברט מנדז, הסנאטור הדמוקרטי העומד בראש ועדת יחסי החוץ של הסנאט; סנאטור לינזי גרהאם מדרום קרולינה, מראשי הרוב הרפובליקני החדש במוסד; והקונגרסמן החדש טד דויטש מפלורידה. כבוד ותושמת לב מיוחדים הוקדשו לרון פרושאור, שגריר ישראל באו"ם וקודמו דן גילרמן, שתיארו בפני המשתתפים את המלאכה הסיזיפית הניצבת בפניהם יום יום במוסד העוין כל כך את ישראל. כמו כן נישאו נאומים מאת הקונסול הכללי בלוס אנג'לס דיוויד סיגל ושגריר ישראל בארה"ב רון דרמר.
ואחרי שהקהל התבשם ממפגש בגוף ראשון עם דמויות מרשימות כמו מיט רומני והסנאטרו לשעבר ג'ו ליברמן, הינחה יו"ר ה-IAC שון אבן חיים שיח פומבי בין שניים מטייקונים התורמים והמשפיעים ביותר על חיינו כאן. חיים סבן (70), חברם האישי של הילארי וביל קלינטון ואחד התורמים הגדולים למפלגה הדמוקרטית, הוצב על במה אחת עם שלדון אדלסון (81), שלפי דיווחים השקיע כ-100 מיליון דולר בקידום מועמדים רפובליקנים בבחירות המיד-טרם האחרונות לקונגרס. בדיון מרתק שארך כשעה סיפרו השניים על דעותיהם בנוגע לטיפול בגרעין האיראני, ההצעות שלהם להתקדמות ביישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם על המאבק האישי בו שניהם נוטלים חלק בתנועה העולמית להחרמת ישראל. למרות נטיותיהם הפוליטיות השונות, הדגישו השניים, הם מאוחדים בתמיכה בת מאת האחוזים בישראל.
שון אבן חיים, שנבחר השבוע ל"אחד מ-50 היהודים המשפיעים באמריקה" ע"י השבועון פורוורד, סיכם את הדיון בבקשה: "לא משנה מי ייבחר לנשיאות ארה"ב ב-2016 – אני מאמין שאוזמן לאחר מכן ע"י אחד ממכם לביקור בחדר הסגלגל ובבית הלבן"… עד אז, בסתיו-חורף 2015, כשייערך כמקווה הכנס הארצי השני של הארגון, יוזמנו להופיע בפנינו המועמדים המרכזיים לכהונת מנהיג המעצמה הגדולה והחזקה (עדיין) ביותר בעולם. יהיה מעניין.
