לא, לא זאת שבין הים התיכון והירדן • מדובר בארצות הברית של אמריקה, השוקעת בפילוג סוציולוגי עמוק שמייצר בפועל שתי חברות שונות הפועלות בתודעה פוליטית-חברתית מנוגדת לחלוטין •One Nation divided under Trump
שהייה ממושכת לצורך עבודה בארה"ב המחישה ליובל בן שלום, דוקטורנט צעיר וכתב באתר זווית אחרת", את עומק הפילוג בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. עבודה כמנחה קבוצת דיאלוג של בני נוער בתכנית ישראלית-פלשתינית-אמריקאית באזור שיקגו, חשפה אותו מטבע הדברים בעיקר לאמריקאים תומכי המפלגה הדמוקרטית. עם זאת, רמת התיעוב לנשיא טראמפ ולתומכיו הפתיעה אותו: "כן, מי שעוקב אחר השיח הפוליטי באמריקה, יכול לראות שישנו פילוג ניכר גם בלי לנסוע לשם. אלא שהמפגש עם אמריקאים, אנשי צוות התכנית ואחרים, הדגיש עד כמה אישי הסכסוך הפוליטי בארה"ב הפך להיות", הוא כותב.
הזוג שאירח אותו במהלך שהותו, הבעל במקור מנברסקה והאישה במקור מאלבמה, תיארו מצב בו אין להם יכולת לנהל שיח כלשהו עם בני משפחתם הרפובליקנים, שטופי מוח לדבריהם, על פוליטיקה; במשפחה יהודית אצלה אכל ארוחת שבת, נשמעה האמירה שתומך טראמפ המצוי הוא איש עליונות לבנה (white supremacy) ; חבר בצוות התכנית, צעיר בן 23, סיפר לו שאין במעגל חבריו ומכריו האישיים ולו תומך טראמפ אחד.
מרבית הדוברים דיברו בתיעוב, בבוז ובכאב על חלק ניכר מאזרחי ארצם. הם דיברו מדם לבם – הם באמת לא מבינים איך אדם סביר יכול לשקול להצביע לטראמפ. הדברים הללו הם מציירים תמונה מדאיגה – אמריקה בעידן טראמפ שוקעת בפילוג סוציולוגי עמוק, שמייצר בפועל שתי חברות שונות זו מזו, הפועלות בתודעה פוליטית-חברתית מנוגדת לחלוטין.
מה חלקו של הנשיא בכך? למען ההגינות, הפילוג היה קיים כאן לפניו. ההזדהות כדמוקרטים וכרפובליקנים הפכה לשאלה מרכזית בהגדרת "האני האמריקאי" קודם לכן, לרבות בשאלות של נישואים "בין מפלגתיים".
אולם, כותב בן שלום, הנשיא ואישיותו העלו את המאבק בין שני המחנות לפסים חדשים: טראמפ כה צעקני וגס בסגנונו ובאורחות חייו, ומצליח להכתיב סדר יום לוחמני בכל צעד ושעל וציוץ שלו, עד שלא ניתן לשבת על הגדר" לגביו. אתה איתו או נגדו במלוא מובן המילה: או שמדובר בגאון שמצליח בהפוך על הפוך לנצח את כל מי שעומד מולו, או שמדובר באדם בור ולא קומפטנטי, שצריך לקוות שארה"ב תשרוד את הכהונה, או את שתי הכהונות שלו, כנשיא.
החלוקה לשתי ציוויליזציות העולות על מסלול התנגשות אינה חריגה בהיסטוריה האמריקאית. ארה"ב שלפני מלחמת האזרחים התחלקה לשני מחנות סביב שאלת העבדות, שביטאה שבר סוציולוגי-פוליטי-כלכלי עמוק הרבה יותר: בעוד הצפון התבסס על הגירה ועל צמיחת התיעוש, הדרום ביסס את כלכלתו על מטעי הכותנה שעובדו על-ידי עבדים.
הוויכוחים סביב העבדות, ובעיקר סביב שאלת קבלתה/פסילתה בטריטוריות החדשות במערב ארה"ב של התקופה, פיצלו לבסוף את המערכת הפוליטית באופן כזה שרק מלחמת האזרחים "פתרה" את העניין (למען הדיוק ההיסטורי, בשנים שלפני מלחמת האזרחים ובמהלכה המפלגה הרפובליקנית הוקמה ופעלה כמפלגה שהתנגדה לעבדות, בעוד רבים במפלגה הדמוקרטית תמכו בה).
כמובן שיש הרבה הבדלים בין ארה"ב של אז ובין זו של היום: גיאוגרפית, אין פיצול ברור בין צפון לדרום, אלא בעיקר בין ערים שפזורות ברחבי ארה"ב לאזורי כפר במונחי ארה"ב). כמו כן, דיבור במונחים של "מלחמת אזרחים" הוא מוגזם, בהינתן הטכנולוגיה ההרסנית של היום וחוסר האלימות (היחסי) השורר במערב זה עשרות שנים. אולם, הדינמיקה של פיצול ציווליזציוני באמריקה מתרחשת גם היום, ובלבה עומד הנשיא הנוכחי.
טראמפ "מכריח" את הדמוקרטים לאמץ שיח שתומך דה-פקטו בגבולות פתוחים, כמשקל נגד למדיניות הפרדת המשפחות שלו בגבול (שבוטלה), והרטוריקה שלו כנגד פוליטיקאיות מהגרות – או בנות דור שני להגירה – כעומאר וטאליב; חושף את צביעותם של האוונגליסטים בבסיס הרפובליקני, שהטפותיהם לחיי משפחה טובים וישרים, גם בשדה הפוליטי, הוחלפו בתמיכה בלתי מסויגת בדונלד, שלכל הפחות אינו מהווה מודל טוב במישור זה.
הנשיא ה-45 של ארה"ב הופך כל קרע ושבר לגדול וצעקני יותר מתוקף אישיותו הלוחמנית. האופטימיים יגידו שמדובר בניעור הכרחי למערכת האמריקאית העבשה. הפסימיים יקבעו שמעבר למדיניות זו או אחרת של טראמפ, הוא עשוי להוביל את ארה"ב לפיצוץ פוליטי-חברתי.
הקיצוניים והגזענים האולטרא-שמרניים מימין והשמאלנים הרדיקליים חברי "אנתיפה" משמאל ימשיכו לייצר כותרות וליצור מחאות אלימות ככל שיתקרב מועד הבחירות, בנובמבר 2020. ואם טראמפ ייבחר לכהונה נוספת, מה שנראה בהחלט סביר בשלב זה בהתחשב בחולשת המועמדים הדמוקרטים הניצבים נגדו – הדיבורים על מלחמת אזרחים יחזרו להלום כאן עם תופים ומצילות.
