מאירועי השבוע הקודם:היה לי ברור שהגעתי לנקודת האל חזור. אם אסרב למגעיו של רוני, קרוב לוודאי שאשים קץ גם לחברות שלנו ואם איעתר, אני מתחייבת בכך לבחון זוגיות בינינו ואולי,אולי גם אהבה.נשכבתי על בטני והנמכתי את המגבת…
רוני לא פספס נקודת לחיצה ארוטית אחת בגבי,הוא באמת ידע להעניק עיסוי משובח ובכל זאת, משהו במגע שלו, בתחושה, אולי בהיכרות העמוקה והארוכה בינינו,לא אפשר לי להתמסר לחלוטין למגעו.כשהגיע אל הגב התחתון וניסה להזיז בעדינות את המגבת שכיסתה את ישבני,ביקשתי ממנו לעצור.
"רוני שלי, בוא נחשוב רגע על מה שקורה כאן,אה?מה אתה אומר?" משכתי את המגבת וכיסיתי את אבריי החשופים.
"דברי מותק, אני מקשיב,מה מפריע לך?" הוא הביט בי בפנים מתוקות ועורגות.
"אני לא יודעת,אתה יודע שיש בינינו המון אהבה וחמימות ,אבל מה אם זוגיות לא תעלה יפה ביננו? לא חבל לזרוק את הכול? אני מודאגת" ניסיתי לשלב "פסיכולוגיה בגרוש" בטענותיי,היה ברור לחלוטין שפשוט אינני מעוניינת.
בתוך מספר דקות בהן התנהלה שיחה חדה ונוקבת,מלאת האשמות על "טיזינג לא מבוקר" מצידי, "הוגליתי" אל חדר האורחים. רוני היה גבר אמיתי ולא העלה את האפשרות של "עזיבה מיידית" שלי.
למרות שהצלחנו לנהל שיחה נעימה ונטולת מניירות סקסיות אל תוך הלילה, החלטתי להדיר רגליי מחדר האורחים,כשהשעון הראה 3 בבוקר.
התלבשתי בדממה וסגרתי אחריי את דלת הדירה.
מצאתי את עצמי שוב בשדה התעופה. העייפות, התסכול ואי הוודאות סחטו אותי. חיפשתי פינה שקטה להניח עליה את גבי ולנמנם מעט. בביקוריי התכופים בשדות תעופה שונים בעולם הרגשתי צער כלפי אותם "מנמנמיי ספסלים" שהזדמן לי לראות לא אחת והלילה, הצטרפתי לכוחותיהם.
מנוחתי נמשכה כשעה וחצי לערך, התעוררתי לליטופיו של פעוט מתוק שמצא אותי בפינתי השקטה והחליט להעניק לי "טיפול פנים" בעזרת ידיים קטנטנות ורטובות. חייכתי לעברו, אמו הגיע בריצה והתנצלה ארוכות בסגנון אמריקני טיפוסי,על אף הפצרותיי ש" הכול בסדר, הוא מתוק ולא העיר אותי"…
גררתי את עצמי אל עבר מסך הטיסות היוצאות. "סן פרנסיסקו לא בא בחשבון,וושינגטון ממש לא, דאלאס,אין לי זיכרונות טובים משם ורגע" מלמלתי לעצמי "איך לא חשבתי על זה קודם..
LAS VEGAS HERE I COME!!!!!
נזכרתי שמספר מכרות שלי מתגוררות כרגע בעיר ומלבד זאת,אין כמו לאס ווגאס לשחרור טוטאלי ממחשבות הרסניות על זוגיות ואהבה,שם אף אחד לא נוחל הצלחה בתחום הזה,לפחות לא ארגיש לבד.רצתי אל הדלפק של
AMERICA WEST
בהתרגשות אדירה מן הרעיון ה"מבריק" שעלה בי ופתחתי: "כרטיס חד כיווני לווגאס,בבקשה תגידי שיש!"
דיילת הקרקע העייפה הציצה במסך הכחול שריצד למולה והנהנה בחיוב: " כן מיס, נשארו עוד שלושה מקומות בטיסה הקרובה,את מעדיפה ליד החלון?"
יצאתי בעליצות מתפרצת לכיוון שער היציאה של הטיסה הקרבה ושלפתי את הסלולארי בחיפוש אחר שמות חברותיי הווגאסיות
"WHAT HAPPENS IN VEGAS STAYS IN VEGAS"
וזה בדיוק מה שאני צריכה!
האם תמצא לימור את מבוקשה בווגאס,עיר החטאים? קראו בשבוע הבא…
2 תגובות
היי דוקטור לימור!!!
אני כולי מרוגשת על הכוחות שלך להמשיך כך קדימה.
אין ספק שזה מאד קשה . אני לא הייתי מסוגלת כך לתרמן.
אבל את כנרה מאד חזקה ויודעת אך לצאת מכל מצב קשה ולא נוח.
לכן אני הייתי מוכנה לו קצת להיות כמוך כי באמת צריך כוח אדיר שאת נמצאת בו. אני אוהבת את סיפוריך מאד מאד ולא מפספסת אפ-פעם
את הווידויים שלך, מצפה כל שבוע לפרק נוסף וכן שיהיו הרבה כאלה.
אהבתייייייייייי
בוקר טוב ד"ר לימור . הווידויים שלך מדהימים פשוט אין עליך.
מדי שבוע אני ממתין לווידוי חדש בסקרנות רבה . מה יהיה הפעם.
ויש לציין שכל פרק יותר יפה מקודמו. אני פשוט מחור על הכתיבה היפה וברורה. ואני בטוח שבכל פעם תפתיעי אותי מחדש.
תודה רבה.