שלוש נקישות רצופות בגב המשאית פירושן, כי אות הסיום ניתן. משמעות הדבר כי המטען הועמס בבטנה כשורה, איזון המשקל נבדק ואושר, ודלתה ננצרה כהלכה.
עם השמע הד הנקישות, התניע ביטון את מנועה של ״הצעירה״, העביר הילוך להנעה קידמית, לחץ את דוושת הגז, ושם פעמיו לעיר הנמל, סאן-דייגו. גופו הלאה של הצעיר הפציר בו ללא הרף לעצור, לתת הפוגה, ואילו מנגד, מחוגי השעון האיצו בו לגהץ את הכביש המהיר ללא דחיה. עשרה מיילים בלבד של נהיגה יגעה, הספיקו כדי להכריע את כף המאזניים בויכוח הפנימי, שניהל ביטון עם עצמו, בעיניין עצירה לצורך מנוחה, וחמש דקות אחר-כך, כבר נדם מנועה של ״הצעירה״, וארבעת הצעירים שישבו בתא הקבינה שלה, התרווחו לתנוחת אפרקדן ושקעו בתנומה מתוקה.
שעתיים ועשרים דקות חלפו בטרם הקיץ ביטון מהשינה העמוקה בה שקע, מופתע לגלות שהנייד שלו רטט לסירוגין מזה כעשרים וחמש דקות. הוא משך את גופו לתנוחת ישיבה, וקינח בגב ידו הימנית, אגלי זיעה קרים שכיסו את מצחו. ערפל קל שרר מחוץ למשאית, ובתוכה, הבל נשימותיהם של אנשי הצוות הרדומים, יצר אדים שחיפו על שמשתה הקדמית. השלפוחית שלו לחצה, וקיבתו התחננה לפרק מיד אומצה עסיסית. ביטון פתח את דלת תא הנהג, ושאף מלא ריאותיו את משב אוויר הלילה הקריר.
מנומנם צעד לכוון השירותים הציבוריים, שם הטיל את מימיו, ושטף את פניו וראשו במי-הברז הקרים, אחר, כרע ברכו ופרם את שרוכי נעלי-עבודה שלו, שהיו רפויים, מיום עבודה גדוש, ושב לשרוך אותם לצורת פרפר. רענן וטוב לבב, שב למשאית ושמח לגלות, כי בהעדרו, ניעורו כל אנשי הצוות, ואף התרעננו, והם מוכנים להמשך הנסיעה. מפוייסת נכנעה ״הצעירה״, לסיבוב המפתח במצת שלה, ולאחר השתנקות קלה בלבד, ניעורה, וצייטנית, שמה פעמיה לדרכה. ביטון לפט את ההגה בשתי ידיו, שכן מטענה חרג באופן מסוכן מעל המשקל המותר, ובזהירות, נהג אותה אל מחוץ למתחם תחנת המנוחה.
כשהוא נעזר במערכת הניווט שלו, הוא הפנה אותה מדרך עפר צדדית, לנתיב עליה מספר ארבעים ושש, המוביל לכביש המהיר. בחסות אפלת הלילה ששררה, החזיר אור האספלט השחור, שהבריק מטפטוף הגשם הראשון, ומגבים יבשים, שצבעם השחור דהה, נעו היימן והשמאל, מותירים אחריהם שבילי טיפות מים מרוחים על שמשת המשאית הקידמית. ככל שהדרימו התגבר מטח הגשם, ובכל זאת הדרך חזור חלפה בנעימים, ללא לחץ ועיכובים, למעט שתי עצירות חפוזות, האחת לארוחת ערב זריזה, והשנייה לתדלוק.
ביטון פתח חריץ בחלונו, ושאף מלוא ראותיו, את בליל הריחות שהביא עימו הגשם הראשון. טיפות אחדות נשברו על זגוגיתו, ניתזות קרירות על פניו, ואחרות זולפות, רודפות זו את זו. מהופנט ממטר הטיפות, ומרוכז בקולות הנקישה שלהן על גג הקבינה שלו, מצא עצמו חמש שעות אחר-כך, נרגש שוב, והפעם, מעוצמת הבריאה, שבעיניו הגיעה לשיאה, במקום בו נקודת סיום הלילה, ותחילתו של היום, התמזגו בהורמוניה מלאה, כשבמקביל לכך חום מפשיר קור. קרני שמש ראשונות, של זריחה רחוקה, שזה עתה הפציעה, פילחו את טיפות הגשם העסיסיות, ושלל גוונים חמים צבעו את האופק, וקיבלו בדרמטיות את פני ״הצעירה״, ואת הצוות שבתא הנהג שלה.
״תזמון מושלם״, חייך בן, לאחר שהציץ בשעון היד המסוקס שלו. ואכן הוא צדק, שכן מיד אחר-כך התריע הנייד שלו על שיחה נכנסת מהמשרד. ימית, נמרצת ורעננה ביררה את המיקום שלו, החמיאה לו על היצמדות מושלמת ללוח הזמנים שנקבע, ולסיום דיווחה לו כי מיד לאחר שיגיע למשרד, יוכל להשתחרר למנוחה, ולהגיע חזרה בחצות להובלה הבאה שלו. ״לאן ?״, התעניין ביטון. ״וגאס אחי, מה דעתך ?״, שאלה ימית בסיפוק.
״בא לי בטוב אחותי, תודה, אני יודעת ששוב זו את שדאגת לי לנסיעה הזו״, דיבר בן בנועם מבלי להסיר את עיניו מהכביש שלפניו. ״נתחשבן בבית״, נפלט קולה המרגיע של ימית מאפרכסת האוזניה שלו, ״אגב, איך הסתדרת עם הלקוח שרובל תפר לך?, השמועות אומרות שהוא מטורף משהו״, התגרתה בו ימית. ״וואלה, איטלקי חם מזג כזה, אבל סילזמנתי לו את הצורה, בדיוק כמו שלימדתם אותי, והבאתי לו השחלה על יבש, בלי וזאלין״, התרברב ביטון באוזני מי שהייתה ידידת הנפש הקרובה שלו, ובשעות העבודה, גם המנטורית האהובה שלו. ״כל הכבוד, אתה לומד מהר כשמסבירים לך לאט״, הקניטה אותו, ולסיום שאלה מה תוכניותיו לשעות החופשיות שלו בהמשך היום.
״לא יודע, לא חשבתי על זה״, ענה לה בן באיטיות, כמנסה להרהר ולדבר בו זמנית, ״שבוע שעבר יצא לי להכיר כוסית על, אם אערבב אותה נכון, עוד אצליח להתחתן איתה ולסדר לעצמי ת׳ניירות, אבל וואלה, בקצב שאני תופר ת׳כבישים לא יודע מתי יהיה לי זמן בשבילה״, ניהל ביטון מעין מונולוג. ״אם תרצה אני אפגוש אותה בשבילך״, הקניטה אותו ימית, ושניהם פרצו בצחוק חברי, ״אין מצב שאני מפגיש אותך איתה, היא עוד עלולה להתאהב בך, ולעבור לגור איתך״, התלוצץ בן על חשבון ימית, וזו, שלמה עם זהותה המינית, לא הניחה לביטחונה להתערר, להיפך, איימה עליו שאם לא ישלם את שכר הדירה שלו בזמן, לא תהסס להחליפו בדיירת הכוסית.
״אגב ידידי היקר, אם בנושא הגירה עיניינו, אז בטוחני כי אתה כבר יודע, שאושר החוק המאפשר לבני-זוג של לסביות והומואים לקבל גרין-קארד על סמך נישואין, מה שאומר שאתה בהחלט יכול להינשא אפילו לשודד הים, ולקבל דרכו ניירות״, חמדה לצון הדיספצ׳רית השנונה, מעברו השני של הקו, ״ומה, להצטלם איתו כשאנו מתנשקים?״, הגיב ביטון מבועת, ״לא יקרה גם אם הוא יהיה האדם האחרון באמריקה״, הצטחק הנהג המשועשע, שעצם המחשבה על זוגיות עם בן זכר, נראתה לו הזויה.
הדרך הארוכה, כך נראה, קרבה להגיע לסיומה, חמישה מיילים אחרונים, ופנס האיתות הימני כבר הבהב, רמזור אחרון, ולאחריו ״הצעירה״, על מטענה, נוסעיה, ונהגה הנאמן יבלמו במגרש חניה של בניין מיושן, מנועה יחדל ממאמציו ויאגור אונו לנסיעה הבאה, כמו גם נהגה והצוות שלה.
