דן בן-אמוץ ז"ל, כתב: "זיונים זה לא הכל". עד כמה שאני רוצה להסכים איתו, גופי משדר לי מסר אחר לגמרי, וגעגוע כואב למגע גופה הלוהט של מילן מתעתע בי כעת.
אולי זה רק ניחוח בושם נשי שעומד באוויר הלילה ומזכיר לי אותה, לא בטוח כבר, אולם הריח המוכר הזה מכה בנחיריי ומגרה את גופי שכבר נדרך כמו נצרת רובה האם-16 הצבאי שליווה אותי במהלך שירותי הצבא . הצעירה, כהת העור, שיושבת מולי בג'קוזי המבעבע טורפת אותי במבטה וזו שלימיני מחככת בי את איברי-גופה הדשנים. מפעם לפעם ירכה נושקת לשלי ושדה השמאלי נוגע לא נוגע בזרועי הימנית.
בבילויי בתל-אביב רבת-הגוונים כבר הייתי במסיבות חמות, נטולות גבול-הגיון ופרוצות, ובכל זאת, לא זכור לי מתח מיני חזק כמו זה שאני חווה כאן, עכשיו, במסיבת ג'קוזי מצומצמת, בבית המגורים המושכר שאליו הוזמנתי הערב, בעיר שעדין זרה לי, במדינה נוכרייה. המרחק הפיזי הרב, והשוני במרקם האנשים שנוכחים כאן בהשוואה לחברי, בלייני העיר תל-אביב, משלהב אותי.
דמותה של מילן שבה ועולה לנגד עיני, ואני לא מבין איך נתתי לקשר של ארבע שנים להיפרם. עצם המחשבה שאולי ממש עכשיו מלטפות אותה ידי גבר זר מטריפה את דעתי עלי, ומתוך כעס עצמי מופנם, ידי הימנית נשלחת לוהטת ואוחזת בירכה של הבחורה שיושבת לצידי. מה אתה עושה? אני שואל את עצמי.
ובאותה מסיבת ג'קוזי בליל שישי סתווי, שב בן ושאל את עצמו את השאלה הזו, עוד מספר רב של פעמים. קבוצת הצעירים שהכירה לו ימית נהגה להיפגש בסופי-שבוע לבילויים שגרתיים ולעיתים למפגשים הרפתקאיים מהסוג שהוזמן אליו גם הוא עכשיו.
כל הנוכחים שם, ללא יוצא מן הכלל, סיפרו על חוויותיהם. מי מהם עובדי עגלות שהתלוננו על ימי-עבודה ארוכים, שניים אחרים, סלזמנים בחברת שיפוצים שסיפרו על עלויות הדלק ועל איך שהם מנמנמים בשעה שהם תופרים את הכבישים העמוסים. גם מנהל ומזכירה שעבדו בחברת הובלות התלוננו על כך שעבודתם לא מאתגרת אותם דיhם.
לילך, זו שישבה לצדו הימני של בן, סיפרה על שתי המשרות בהן עבדה ועל ניהול לוח-זמנים להטוטי משהו, "ולדעתי אפילו הזוי", העיר בן בקול רם. מקשיב, תוך שהוא בולע בשקיקה כל הגיג שנאמר, הצליב בן את שנאמר שם, ולעצמו הסיק מסקנות על מהות הקשר בין האנשים שהיו שם. נראה היה לו כי הייתה בניהם תלות ורצון להרוות צמא, תמיכה זה בזו לצד עצה חברית ומלה טובה. גם ביקורות נמתחו שם, אולם יותר מכל, זיהה שם בן בעיקר נחמה.
הוא ניתח את הדברים מנקודת ראותו הפיקודית והסיק שאופי הגיבוש נבע מצורך למלא חלל פנימי שנפער בליבם, ואשר הוא עצמו לא ידע מהו ומה מקורו. "אפילו קצת חסר הגיון שהרי כולם היגרו מרצון", הרהר בליבו. הוא שאל את עצמו האם זו החבורה שאליה יספח את עצמו, או שלעת עתה ישאיר אותם כממלאי-מקום בלבד לימים בהם ינתק עצמו מקבוצת החברים של מוטי ואלה שליו, שזה מכבר פגש והכיר. שמותיהם של חברי הקבוצה החדשה נישמטו ברובם מזכרונו, אולם כשחשב על זה הבין שלא התאמץ כלל לזוכרם.
במסיבה הזו, לראשונה מאז שהגיע לארה"ב הרשה לעצמו בן ביטון לאבד שליטה. הוא גמע כמות אלכוהול במידה שראשו היה כבר כבד עליו. סיגריות לא עישן, כך שכשהגיע תורו לשאוף מסיגריה שמולאה הוא בכיף העביר אותה הלאה. שמונה צעירים לבושים בבגדי-ים, שתויים ומעושנים, שעונים זה על זו, מתחככים בהנאה, פרקו עול בדרכם שלהם.
לקראת חצות הם אילתרו פחית בירה שסובבו על-פני מי הג'קוזי ושיחקו "אמת או חובה". בן בתורו אמר "חובה", וחייך מאוזן לאוזן כשהוטלה עליו המשימה, להסיר חזית בגד-ים מהבחורה בעלת החזה הגדול מכולן. "אח איזו חובה הטלתם עלי", התרווח בן מסופק בשעה שבחן את שדי הצעירות המצחקקות. זוג התאומים של לי, לא היו בהכרח הגדולים מכולם, רק שהתחשק לו להצית אותה כעונש על שהתעלמה ממנו בהתרסה. "הי, משחק זה משחק", חייך בשעה שסימן לה להניח לו להhכנס מאחוריה.
באיטיות, פרם ראשית את שרוכי חזית בגד-הים שהיו רכוסים על גבה. תחילה משך את השרוך הארוך ואחר איטי יותר, משך את השרוך הקצר. נהנה לראות את עורה הופך לעור ברווז, ביד אחת אחז בזנב סוס שובב את שערה שאסף, ובידו השניה פרם באיטיות את שרוכי בגד-הים גם מצווארה. ראשה נטה מעט אחורה והוא ניצל את ההזדמנות להצמיד את חזית גופו לאחורי גופה, ומשלא התנגדה משך את חזית בגד-הים שלה תוך שהוא מסובב אותה כך שפניה היו אל מול פניו.
נעזר בידו השמאלית שעדיין אחזה בזנב הסוס שלה הוא היטה את ראשה קדימה עד שכמעט הצמידו שפה לשפה, ובמקום לנשק אותה חייך ואמר "משימת החובה שלי הושלמה"/ הבל פיו שהדיף אלכוהול חדר את נחיריה ושפתה התחתונה נפסקה קמעא. מסופק ומשולהב בעצמו שיחרר בן את אחיזתו מזנב הסוס שלה, חייך אליה ואמר: "תור שלך".
הוא פנה לשבת חזרה במקום שלו, מופתע לגלות ששקע עמוק במשחק ולא הבחין שזוג אחד נעלם לפינה שקטה בגינה, זוג אחר התמרח להוט למולם, בחורה שבעיניו הייתה היפה מכולן השתרעה עטופה במגבת על כיסא בריכה, ובחור אחר עצם את עיניו שקוע בעולם שלו. "שנמשיך לשחק רק את ואני ?", שאל בן את לי, חשופת השדיים. "כן מאמי", היא השיבה לו, "אני בוחרת אמת, עליך לספר לי את האמת מדוע עזבת את ישראל ובאת לכאן?".
מופתע מבחירת השאלה שלה, ונדהם מהמהלך המתוחכם בו נקטה, נתפס בן מבולבל משהו כשמבטו נעוץ בפיטמתה הזקורה. "הלו", משועשעת העירה הבחורה את תשומת-ליבו, "אני פה". בן פרץ בצחוק מתגלגל ולאחריו טבל את גופו וראשו במי-הג'קוזי, כמנסה להסיר מעצמו את כובד משקל השאלה שלה, אחר הגיח החוצה נמרץ תוך שהוא מושך אחורה את קיצוות בלוריתו. הוא כמה למילן יותר מכל דבר עכשיו, אבל האם כמיהתו אליה תחזיר אותו הבייתה, לישראל?, או שעתידו באמריקה יזהר ויכפר על טעויות מהעבר…
המשך בשבוע הבא.
