“וידויים”- המדור הסקסי של ד”ר לימור בלוקמן / פרק חמש עשרה

מאירועי השבוע האחרון: ""זה בשבילך מותק,את לא המומה? תראי איזה זר ואיזו ברכה" סיכמה בעיניים נוצצות.

"מי חתום על הכרטיס"?

 קימברלי הפכה את כרטיס הברכה והכריזה: "אנדריי.מי זה אנדריי?"

יצירת האומנות הפרחונית של אנדריי, הייתה בהחלט מרשימה. האגרטל השקוף שניצב יתום על שולחן האוכל ,התאים במימדיו רחבי ההיקף לזר העצום.

"אלוהים יודע איך הוא גילה שאני כאן"מלמלתי לעצמי.

קימברלי לא ויתרה ודלקה בעקבותיי אל המטבח " נו, מי זה אנדריי

HONEY?

… איך את מצליחה להסתיר ממני הכרויות מזדמנות שלך עם כל מיני גברים שרמנטיים,הוא נשמע מקסים ותראי איזו השקעה".

צלצול הטלפון הנייד שלי מן הקומה העליונה קטע את פרץ דבריה. מיהרתי אל חדרי מתנשפת ואחזתי בו ,שנייה לפני הצלצול האחרון:" הלו..הלו?" שקט נשמע מן הצד השני.

"אני לא שומעת"הטמעתי בשירה.

"זה אני אהובתי ,קיבלת את הזר שלי?"

רעידות בלתי רצוניות אחזו בי ותחושת פרנויה איומה הציפה את חושיי. רצתי אל חלון החדר והנמכתי את התריס "הי אנדריי כן, תודה. לא היית צריך, אתה יודע.. התאמצתי לשמור על טון יציב.

"אני בסדר, רק שאין לי חיים בלעדייך

,מתי אני שולח אליך את ה

JET

 הפרטי שלי שיביא אותך לכאן?מאליבו מקסימה, את בטח יודעת"

"אני אחשוב על זה מותק,סתם מתוך סקרנות:מי נתן לך את המספר שלי?" יכולתי להעלות בראשי מספר מועמדים רציניים לכתר "חוסר הנאמנות" הראוי ל"חבר" המעביר מספר טלפון פרטי ,לאדם מעורער כמו אנדריי.

"בטח, זה רוני.רוני נתן לי את מספר הטלפון ,אבל אותך הייתי מוצא גם בסוף העולם." סיכם בגילוי נאות מצמרר.

"אני חייבת לזוז אבל נדבר בהמשך השבוע?" ניתקתי את השיחה בבהלה,לא המתנתי לתגובתו של אנדריי מן העבר השני.

הימים שעקבו מילאו אותי ברגשות מעורבים.נעתי בין חששות וטרדות מפני "מעקב גורלי" של אנדריי ובין אשמה איומה על כך שאינני מתרגלת "זוגיות ואהבה" דווקא עם אלוהים,לנוכח ההצלה הבלתי אפשרית של השבוע.

כשהגיע יום שישי, תחושות האשמה הלכו וגברו,נוברות בנפשי המעורערת ממילא. שיחת טלפון ,לא מפתיעה מחד ומדאיגה מאידך,קטעה את חוט המחשבה שלי כשישבתי אל מול מסך הטלוויזיה, בבהייה חסרת תוכן.

"זה אני יפיפייה שלי,את מוכנה למסע של חייך?" אנדריי התמחה בהצגה דרמטית של תכנוניו העתידיים.

"על מה אנחנו מדברים?" התקשיתי להאמין שאכן הגיתי את המילים הללו,משל גיליתי עניין אמיתי בהצעותיו של אנדריי.

"אנחנו מדברים על טיסה במטוס הפרטי שלי מווגאס ללוס אנג'לס בעוד 5 שעות בערך, וביקור מלכותי playboy mansionב

  למסיבה לוהטת,כל הלילה!אני אכיר לך את כל אנשי המפתח שם,שווה לך!" סיכם אחר כבוד.

ההצעה הנדיבה של אנדריי הצליחה לעורר בי עניין. הוא הבחין בשינוי המשמעותי בטון הדיבור שלי."אני אשקול את זה דארלינג, לא בטוחה שאני יכולה לצאת עכשיו ליומיים בלוס אנג'לס" הצהרתי בחוסר אמינות משוועת. לאנדריי היה ברור שאינני עסוקה עד הראש בניהול העולם ממש ממקום מושבי בדרום לאס ווגאס.

"טוב MY LOVE

, תודיעי לי,אני מחכה ליד הטלפון"

התייעצות עם שותפותיי לדירה,אמי היקרה ותחושת הבטן שלי,הסתכמה בווטו.

תכננתי את שיחת הטלפון המתנצלת, חששתי מכושר השכנוע הבלתי מעורער של אנדריי. נכנסתי אל חדרי והתכוננתי לתנומה קלה שתאפשר לי לילה של מסיבות בעיר שלא נרדמת ,כשהבחנתי במודעה שלכדה את תשומת ליבי,בעיתון סוף השבוע…