מאירועי השבוע הקודם: כשקרבתי אל השולחן,קם נרי ממושבו וניגש אלי. ברקע התנגן לו IF YOU LOVE SOMEBODY, SET THEM FREE של סטינג. הוא אחז במותניי וסחף אותי לסלואו צמוד בבר האדום… 
רקדנו מדוד ואמיתי, נושמים אחד את השני בדממה מוחלטת. דמעות, ספק של אושר ספק של כאב, כיסו את פניי. "אהבה היא דבר מטופש ומיותר" סיננתי לעצמי בלחש. נרי עצר את תנועתנו המשותפת והביט בפניי האדומות. "אין שום דבר מטופש באהבה שאני חש אליך, בואי לא נדבר על זה עכשיו ורק נקשיב לעצמנו ולשיר, מה את אומרת אישה יפה שלי?" חייך וליטף את שערי.
בשתיקתי הסכמתי לבקשתו והמשכתי לנוע לצלילים. כשהסתיים והתחלף השיר, נשמטתי מידיו ושבתי אל השולחן. מספר משקאות מאוחר יותר, יצאנו מן הבר לכיוון דירתי הקטנה. כשהגענו אל הכניסה החשוכה, עצרתי והבטתי בפניו היפות של נרי.
"אם אתה עולה, אני רוצה שתבטיח לי שלא תשבור לי שוב את הלב! אם אתה חושב שזה שהגעת לכאן מישראל, רק בכדי לחגוג איתי את יום ההולדת המיותר ,יכפר על כאב הלב שאתה גורם לי, תשכח מזה… אני ממש מבקשת ממך שתבטיח", התעקשתי, נלחמת בקושי רב במחנק שטיפס מעלה בגרוני.
"את אהבתי היחידה,את מבינה? אני כאן כי התגעגעתי אליך בצורה שאני לא יכול לתאר במילים! בואי רק נשמח אחד על השני הלילה ולא נחשוב על מחר.." השיב בהתחמקות אופיינית.
הלילה הקסום עם נרי היה חדור אהבה ללא גבולות ותיעוב עצמי.
כשנפרדנו בנשיקה וחיבוק בבוקר למחרת,רציתי לרוץ לזרועותיה האוהבות של אימי ורק לבכות!
לא הצלחתי לשבת בכיתת הלימוד המחניקה. יצאתי חזרה אל הרחוב והסתובבתי מחוסרת מטרה וכיוון עד שהחשיך. ניסיתי להימנע מחזרה אל הדירה הקטנה, רק הבוקר השארתי שם רסיסים של אהבה וזוגיות אבודה שלעולם לא תשוב למלא את חיי.
עצרתי בחנות קטנה, בשלט שעל החלון היה כתוב "LOVE AND RELATIONSHIP STORE"
איזו יומרה וביטחון.. חשבתי לעצמי.
המוכר היה בחור חמוד וצבעוני, שערו הסגלגל, חולצתו המהפכנית וגישתו העליזה, העלו חיוך על פניי.
"מה את מחפשת SWEETHEART?" שאל אותי בחיוך כשהבחין במבטי האבוד.
"LOVE AND RELATIONSHIP, זה לא מה שאתם מוכרים? כתוב בשלט…" עניתי בעליצות מאולצת.
הוא פרץ בצחוק אמיתי וקרב אלי. "את נראית קצת עצובה ועייפה, בואי ושבי איתי כמה שמתחשק לך. נכנסים לכאן טיפוסים מעניינים, לא יהיה לך משעמם אני מבטיח" הוא אחז בידי והוביל אותי אל דלפק המכירה.
"אני בן, מי העלמה"?
"אני לימור, מאוד יפה מצידך לנסות ולשמח אותי,ממש תודה. אתם מוכרים כאן תרופה ללב כואב?" הקשיתי.
"זה לא ענייני, באמת, אבל לדעתי העיר הזאת לפעמים יכולה להיות קצת קשה ובלתי אפשרית, אני מבין אותך. אולי חופשה מחוץ לעיר תעשה לך טוב, את סטודנטית במכון למיניות האדם נכון? ראיתי אותך שם!"
"אתה צודק, זה בדיוק מה שיעזור לי"
יצאתי מן החנות בריצה אל עבר דירתי….
מה יהיו צעדיה הבאים של לימור ולאן תלך? קראו בשבוע הבא..
תגובה אחת
וואו הלם הולם בחוזקה זה מרתק והרגשתי כמה הגרון שלי חנוק
כאילו זאת אני שנמצאת בסיפור הזה . אני מזדה איתך
ד'ר לימור כל סיפור שלך מרגש אותי עד דמעות.מצפה להמשך.יום מדהים שיהיה לך