יום ירושלים ה-52 חל ביום ראשון, כ״ח באייר, ה'תשע״ט,2 ביוני2019 • החגיגות כללו ארועים רבים ברחבי העיר ושכונותיה • על הדבש ועל העוקץ בבירת הנצח של ישראל
יש את ירושלים של מעלה, ובה בית מקדש מכון ומזומן (בית המקדש השלישי), מחכה לשעה הנאותה לרדת למקומו על הר המוריה. שם גם יושבים הקדושים והמעונים מהלך למעלה מאלפיים שנים, כמו גם גדולי האומה וחללי צה״ל הקבורים שם למטה. שם יושבים בצוותא נגר אחד מוזר וסנדלר אחד מוזר כמו גם איש לגמרי לא צעיר שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר. הם אינם מחכים לאליהו הנביא, כי אם יושבים יחד אתו, בת צחוק על פניהם, מחכים ליום שבו הכל יקרה.
בירושלים של מעלה מכירים בסגולות העיר, ויודעים שאין תחרות בינה לבין צפת, או עם כל מקום אחר בעולם. אפילו ההכרזות המשונות של אונסקו לא יכולות להטריד את מנוחתם, שכן מבדילים הם בין מציאות והיסטוריה לבין חדשות מזויפות והיסטריה.
ירושלים – יש רק אחת. שם התרחשה הבריאה, והביא אברהם את בנו יצחק לעקידה, וחלם יעקב את חלומו, ועלה וירד בסולם בחברת מלאכים, ונלחם עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וקרו עוד דברים רבים נהדרים ונפלאים, ולפני 52 שנים בדיוק, ביומה השלישי של המלחמה – אותו נס ששת הימים – הכריז מוטה גור, שפיקד על כוח הצנחנים, ״הר הבית בידינו" – שחררנו, לא כבשנו, וחבל שכה רבים בעם מסרבים להבין זאת.
מאז 1967 אנחנו חוגגים את איחוד ירושלים בירתנו, והעולם, כך נראה, מנסה להסתגל לרעיון. חבלי לידה, למעלה מיובל שנים, ואפילו הכרזת דונלד ג׳יי טרמפ, הנשיא האמריקאי הטוב ביותר לישראל שאי פעם היה, שירושלים היא אכן בירת ישראל, עדין נתקלת במחאה קולנית ובסירוב נחרץ, ״כך לא יהיה". ניחא, העולם בסרובו, אך ירושלים של מעלה צופה בנחת רוח במראה שניגלה משתרע לרגליה, אותה ירושלים של מטה, וכמו הורה גאה, נאנחת בקולניות שפרושה ״מה עוד נוכל לבקש ולא קיבלנו כבר!״ עיר בירה, עיר מאוחדת, עיר חיה ונושמת ומתחדשת, עיר בה הקדושה מורגשת על ידי הכל.
בירושלים של מטה יש בנייה אדירה, ופסלים בכל פינה בהם גם אנדרטאות לכל הנופלים בארועי הטרור – ופסי הרכבת הקלה כמו גם הרכבת שמגיעה מתל אביב וכבר לא מתארכת מרחק שעתיים או שלוש עד לגן החיות התנ״כי (הזכירה הנסיעה את הנסיעה בימות הבריטים, מקהיר לדמשק, עת ניתן היה לרדת מהרכבת לקטוף פרחים, ועוד להספיק לתפוס אותה – כה איטית היתה התקדמותה), והכל כה צפוף, כה רוחש אדם.
בחדשות התבשרנו שהאישה שמינה ראש העיר לתפקיד איסוף כספים כל כך מצליחה בתפקידה, שכבר זרמו למעלה ממאה מיליון דולר לקופת הקרן של העיר הקדושה בעולם, שכן אנשים וגופים שואפים להיות חלק מהעיר, להשאיר חותמם, לעזור לה להבנות.
יושב לו שם כל עם ישראל, בירושלים של מעלה, ונהנה מירושלים הקיימת, התגשמות כל המשאלות והמאווים, התפילות, התחינות, הבקשות וההבטחות מהלך אלפיים שנים, ורק טוב הוא רואה בירושלים של מטה. וממעל מסתכל על היושבים לפניו הקב״ה, הוא ולא אחר, אב המשגיח על ילדיו האהובים, וכה מאושר שככה הם ושזו עירו.
ירושלים של מטה
בירושלים של מטה יש עשירים ועניים, אך העניים שמחים בחלקם, וכך יוצא שבירושלים של מטה יש רק אנשים מאושרים. כמו בכל עיר מובילה בעולם, ההבדלים בין בעלי האמצעים לבין חסרי-כל מוקצנים יותר ויותר, כאילו אין קו תפר משותף לכולם – עיר אותה הם חולקים. יש את היהודים המגיעים מאמריקה ומחזיקים דירות שעומדות ריקות כל השנים, קונים חלקות קבר בסכומי עתק וקונים יודאיקה בגלריות שנראות כמו מוזיאונים. חלק משמותיהם מתנוססים בגאווה רבה בראש רשימת התורמים המקבלת את פני הבאים למוזיאונים, בתי חולים ואוניברסיטאות וכמו איצטלא מוכרת מאחורי שמותיהם של הפוליטיקאים המובילים בישראל.
מנגד משכנות מגורים של מעוטי יכולת, והתנועה הבלתי פוסקת, הרעש ועשן האוטובוסים המשתלטים על האזור כולו, והנה בני טובים במכוניותיהם בחלונות סגורים ממהרים לעבור, בכדי להגיע לבתיהם, לשקט ולשלווה, שם ניתן להתעלם משאר העיר ודייריה הפחות רצויים לטעמם.
בירושלים יש מסעדות (שלפי הקו התחתון בחשבון בסיום ארוחה, ניתן לחשוב שביקרנו באחת ממסעדות היוקרה הטובות ביותר בעולם), כמו גם בתי מלון בתפוסה מלאה כל הזמן, במחירים שאינם מביישים את ניו יורק, הונג קונג או בוורלי הילס. מנגד, ישנן דירות מאוכלסות לעייפה במשפחות חרדיות מרובות ילדים ומעוטות יכולת, מרפסות-שהפכו-לחלק-מהדירה (כמו בספרי הארי פוטר ממש) העמוסות כל כך שפלא שהן מחזיקות מעמד ורשתות שיווק שם אותן משפחות קונות ״בזיל הזול״ או ״בחצי מחיר״ או אפילו ״כמעט בחינם", והכל כשר למהדרין. יש גם את הערבים, ואנחנו שומעים כל הזמן שהעיר מחולקת, ושאזורי הערבים ״מוזנחים״ משום-מה ולא מקבלים תמיכה שווה לזו של ירושלים ״האחרת״ – זו של היהודים. נוסיף את החיילים, והנה שלושת המרכיבים של העיר: חרדים, ערבים וחיילים.
בין לבין, העיר מלאה בתיירים החורשים אותה לאורכה ולרוחבה, באוטובוסים, ברכבת הקלה, במוניות וכמובן גם ברגל. גם עבורם, השירותים בתחנה המרכזית מזכירים עולם שלישי ולעומתם האח״מים המגיעים בשיירות מתל-אביב שלחוף הים התיכון, לביקור ביד ושם, פגישה עם הנשיא ועם ראש הממשלה, צילום פה, צילום שם, וחזרה למטה, לאותה עיר-ללא-הפסקה.
להלן נתוני מכון ירושלים למחקר מדיניות בשנתון הסטטיסטיקה ל-2019 שהוצגו לראש העיר הנלהב החדש משה ליאון, שציין ״אני רוצה שכולם יפנימו את העובדה שירושלים מובילה בישראל בכל מובן של המילה."
- במשך עשור, ההגירה השלילית מעיר הבירה ירדה מ-8,000 אנשים שעזבו את העיר בממוצע מדי שנה ל-6,000 (הגירה שלילית אופינית לערים גדולות בארץ
ובחו״ל) - המספר הגדול ביותר של פרויקטים של בנייה חדשה מאז 2015
- חמישית מאוכלוסית העיר (22%) היא של יהודים חילוניים, המספר הגבוה ביותר מזה עשור
- אוכלוסית העיר מתקרבת למיליון (901,300)
- מספר הסטודנטים בעיר (282,000) עובר את אוכלוסית חיפה
- בפעם הראשונה מחצית (49%) מכל הגברים החרדים בגיל עבודה משתתפת בכוח העבודה בעיר
- • מספר החברות הפעילות בהייטק עלה בשליש (33.8% הגידול הגבוה ביותר בישראל (בתל אביב, לשם השוואה, הגידול הוא של 27.1%)
- מספר התיירים שנשארים ללון בעיר מהלך 2018 הגיע כמעט לחמישה מיליונים (4,937,600 לינות תיירים).
והנה שאלות נוספות, מעבר לנתונים ולמגמות בסימן פיתוח, התרחבות, עליה והתבססות. כמה זקנים ערירים גרים בגפם בירושלים הבירה? כמה ניצולי שואה? כמה משפחות מתחת לקו העוני? כמה דירות עומדות ריקות, ואיזה אחוז הן מכלל הדירות? כמה דירות או בתים בשווי למעלה ממיליון דולר? מה מספר הנפשות הממוצע הגר בדירה של 100 מטר רבוע? כמה שוטרים מגינים על העיר, צביונה, תושביה ומבקריה? שרותי הכבאות כמו גם מד״א – איך מספרם משתווה לערים הגדולות בישראל? כל משרדי הממשלה היו אמורים לעבור לירושלים – האם אכן זה קרה, או האם ישנם עוד משרדים, לדוגמא בת״א? היכן גרים כל עובדי הממשלה – האם הם עולים מדי יום לירושלים? כמה אנשים נכנסים לעיר מדי יום (או כמה מכוניות מגיעות לעיר מדי יום)?
גם ירושלים של מטה עיר מרתקת היא, בכך אין כל ספק.
לתגובות: bussel@m.com
