האם הקליפרס שידרגו את עצמם עם ההחתמות האחרונות עד כדי מעמד של קונטנדרית לתואר? לא בטוח
שוק השחקנים החופשיים בוער. הוא בוער אפילו במקומות שלא חשבנו שאפשר להבעיר אותם עד לא מזמן. ניו אורלינס השתוללה עם אובר-ביד מטורף לטייריק אוונס (48 מיליון ל-4 עונות) כשעדיין יש לה את החוזה המוגזם של אריק גורדון, סקרמנטו הציעה סכום דומה לאנדרה איגודלה, ומשכה את ההצעה כשהאול-סטאר החל להתמהמה. אבל לצד כל ההעברות החמות והשמועות שרצות ברחבי הליגה יותר מהר מתמונות של חיילות בחוטיני, הקבוצה שבינתיים עושה חיל באוף-סיזון היא לא אחרת מהלוס אנג'לס קליפרס.
כן, כן, דונלד סטרלינג הוא קמצן. כן, כן, קללת הקליפרס וכל זה, אבל הקליפרס הצליחו להוציא לפועל שלושה מהלכים מנצחים בשבוע וקצת, וכל זה בזמן שהלייקרס מתעסקים בלהביך את עצמם מול האוורד. זה התחיל עם סיום סאגת דוק ריברס בהגעה של המאמן לקבוצה. זה המשיך עם החתימה הצפויה של כריס פול על חוזה חדש, והמשיך עם הטרייד ששלח את אריק בלדסו וקארון באטלר לפיניקס בעוד ג'יי ג'יי רדיק וג'ארד דאדלי נחתו בעיר המלאכים.
המהלך הראשון בשרשרת המהלכים הזו היה, ואז לא היה, ואז הייתה תחושה ששוב הוא הולך לקרות, ואז דייוויד סטרן התערב, אבל לבסוף כריס פול, ככל הנראה, התייצב במשרד של הנהלת הקליפרס ופחות או יותר הודיע להם שדוק ריברס הולך להיות המאמן שלהם בעונה הבאה. המהלך הזה הוא שדרוג עבור הקליפרס. נקודה. ויני דל נגרו התקשה להתמודד עם הסטאר קוואליטי של הקליפרס ועוד יותר התקשה לבסס איזשהו סגנון התקפי מעבר ללתת את הכדור ל-CP3 ולהגיד אמן. ריברס, לעומת זאת, בא עם מעמד קצת יותר גבוה מזה של דל נגרו, והוא כבר הוכיח את יכולתו להתאים את הסגנון של קבוצתו לסגל השחקנים שעומד לרשותו, יכולת שלא הרבה מאמנים ב-NBA יכולים להתגאות בה. אין ספק שהקליפרס יכולים לסמן וי על המהלך הזה.
המהלך השני היה די צפוי שיקרה אחרי ההגעה של ריברס, ולפני מספר ימים קיבלנו את הגושפנקה. כריס פול חתם לחוזה חדש והבטיח לקליפרס עתיד. הוא הבטיח שאלא אם כן באמת יש קללה על הקבוצה, לפחות ב-5 השנים הקרובות הם יהיו בפלייאוף, ואולי אפילו קונטנדרים. פול הוא כרגע אחד השחקנים היחידים בליגה שיכולים לשנות פנים של פרנצ'ייז, וההישארות שלו בקליפרס נותנת להם המון בטחון לגבי העתיד.
המהלך השלישי הוא המהלך הבאמת מעניין, ואיכשהו, הקליפרס הצליחו לצאת ממנו עם היד ממש על העליונה. הם ויתרו על אריק בלדסו, במהלך הגיוני מכיוון שהוא Over-qualified כדי להיות רכז מחליף שמשחק 15 דקות בערב והחוזה שלו נגמר בעונה הבאה, והצליחו להכניס לעסקה גם את החוזה הנגמר של קארון באטלר, שמוערך בכ-8 מיליון דולר, רגע לפני שבאטלר מוכרז רשמית כשחקן מעבר לשיא. בתמורה הם קיבלו את אחד השחקנים הלא מוערכים בליגה, ג'ארד דאדלי (ממוצע קריירה של 40% משלוש) ואת ג'יי.ג'יי רדיק המצוין, שמקבל הזדמנות אמיתית ראשונה בקונטנדרית מאז ימי אורלנדו ב-2009.
הקליפרס יצאו מנצחים מהטרייד הזה כי הם באמת שיפרו את הקבוצה שלהם. ההגעה של שני שחקני כנף איכותיים תשכיח במהרה את חסרונו של באטלר, ומעמידה סימן שאלה על הצורך להחתים מחדש את מאט בארנס (במיוחד לאור העובדה שגם בדראפט הם בחרו את הסמול פורוורד רג'י בולוק, שאמור להיות אחד השחקנים הכי מוכנים ל-NBA מהמחזור של 2013). בנוסף, ההגעה של רדיק ודאדלי תרווח את המשחק של הקליפרס הרבה יותר מהעונה שעברה (בה הקליפרס דורגו בחצי התחתון של הליגה בכל הקשור לאחוזים מחוץ לקשת) ותקל את העבודה לפול ובלייק גריפין.
מבחינת השחקנים שעזבו, הויתורים שהקליפרס עשו היו לגיטימיים לגמרי. רכז מחליף זו העמדה שיש בה הכי מבחר באוף-סיזון הנוכחי (אריק מיינור פנוי, דרך אגב) כך שהחסרון של בלדסו לא אמור להיות מורגש, ובאטלר התחיל לחולל יותר נזק מתועלת בשנתו האחרונה כך שהויתור עליו הוא אפילו סוג של בונוס. אז מה בעצם לקליפרס נותר לעשות באוף-סיזון הזה כדי לשים את החותמת הסופית על הפיכתם לפייבוריטים במערב ולקבוצה הגדולה בעיר?
ובכן, עוד הרבה. דבר ראשון, מאט בארנס, על אף סימני השאלה הנ"ל, צריך להיות יעד מועדף בהמשך האוף-סיזון מבחינת הקליפרס לאור ההגנה המצוינת שלו והיכולת שלו להוביל את החמישייה השנייה ביחד עם ג'מאל קרופורד, אבל מעבר לכך, המהלכים הסקסיים האחרונים של הקליפרס קצת הסיטו את העין מהבעיה המכוערת והבאמת גדולה שלהם. הצבע.
בלייק גריפין הגיע לשלב הזה בקריירה של כל אתלט גדול שבו הבריות מתחילות לשאול מה יש לו, לאתלט הזה, מלבד אתלטיות. וינס קארטר הוא האב-טיפוס של פרדוקס האתלט, וגריפין הוא ללא ספק שדרוג של המקור. הפרדוקס בעצם שואל איך שחקן שיכול להטביע מעל שחקן בצד אחד של המגרש, לא מסוגל לחסום אותו בצד השני? בעוד לברון ג'יימס ופול ג'ורג' ואנדרה איגודלה מראים מדי ערב כמה אתלטיות יכולה להפוך אותך לנשק הגנתי אדיר, גריפין לא מצליח לתעל את היכולות המולדות הפנטסטיות שלו לצד האפור של המגרש.
זה מותיר את הקליפרס תלויים בדיאנדרה ג'ורדן, סנטר שאמנם יודע לחסום (1.7 חס' בערב) אבל הוא רחוק מלהיות בעל נוכחות משמעותית בהגנה (הקליפרס ספגו בעונה שעברה 7 נק' יותר כשהוא היה על המגרש). מעבר לכך, החולשה המוגזמת שלו מהעונשין (פחות מ-40% בשנה שעברה) מבטלת כל אפשרות להשתמש בו בקלאץ', ובעונה שעברה דל נגרו לאלץ לאלתר הרכבים שכללו את לאמאר אודום. זה לא היה מחזה נעים, במיוחד כשבצד השני היו מארק גאסול וזאק רנדולף.
הקליפרס באמת עשו מהלכים יפים עד עכשיו, ובאמת שיפרו את הקבוצה שלהם, אבל הם עדיין לא נתנו את דעתם על הבעיה המרכזית ביותר שלהם. הפלייאוף האחרון חשף כמה הקבוצה הזו פגיעה מתחת לסל מול קבוצות שיודעות לשחק באזור הזה, ובמערב יש מספיק קבוצות כאלו. סן אנטוניו היא כזו, ממפיס היא כזו, מי יודע, אולי יוסטון או דאלאס יהיו כאלה בזמן הקרוב (אם האוורד יגיע אל אחת משתיהן), וזה מבלי שדיברנו על אוקלהומה בכלל, שעולה עליהם ברמת הכשרון. הקליפרס אולי הפרידו את עצמם מהדבוקה של קבוצות המשנה במערב במהלכים שלהם בשבוע האחרון, אבל הם עדיין רחוקים מהלך אחד חכם מלהיצמד לדבוקה המובילה.
אבל מה כבר הם יכולים לעשות? תקרת השכר שלהם כמעט סתומה עם ההחתמה של פול ואולי גם ההחתמה של בארנס, וכל מה שישאר להם זה פירורים, ומה שאפשר להביא בפירורים האלו לא ממש שווה לפזר אותם. קארל לנדרי הוא לא ממש שחקן שאפשר לבנות עליו לאורך זמן, אנדרה בלאץ' בדרך לחתום על חוזה חדש בנטס וזאזא פאצ'וליה זה בעיקר שם מצחיק ולא ממש סנטר שאפשר לקבל ממנו תוצרת. יש לקליפרס עוד סיכוי אולי להבריק עם חזרה של קניון מרטין, או אולי לבצע החייאה בסמואל דלמברט, אבל הסיכוי הכי טוב שלהם לשפר את הקו הקדמי הוא טרייד על ג'ורדן, שחקן שלא קולע עונשין והולך להרוויח 22 מיליון דולר בשנתיים הקרובות. בהצלחה עם זה.
לכן, בואו נצנן קצת את ההתלהבות. הקליפרס עדיין לא השתלטו על המערב, למרות דוק ולמרות CP3 ולמרות הטרייד המוצלח האחרון. בפלייאוף האחרון ראינו את החשיבות של שחקני פנים, אבל לא נראה שהקליפרס הבינו את המסר. לטעמי, כל עוד אין מהלך שמביא להם שחקן בעל ערך הגנתי בצבע או כל עוד בלייק גריפין לא מראה איזושהי יכולת נסתרת להפוך לשחקן הגנתי ממוצע פלוס, התקרה של הקליפרס תמשיך להיות חצי גמר המערב.
באדיבות
YUVALOZ.WORDPRESS.COM
