הוא שונה מבילי קריסטל (הקליפרס) או ג'ק ניקולסון (הלייקרס) • הראפר דרייק מסתובב באולם של הטורנטו רפטורס כמו מלך, מתגרה בשחקני היריבה ומושך הרבה תשומת לב • סטפן קרי וקווין דוראנט – מאחוריכם!
פרשן רשת TNT רג'י מילר בהחלט שמע. "הוא ספייק 2.0", אמר. מילר כינה כך את דרייק בהקשר של במאי הסרטים ספייק לי, שידוע בהתפרצויות הזעם שלו כלפי יריבות הניקס בתקופה בה הקבוצה מניו יורק שיחקה במשחקים בעלי חשיבות, אי אז במאה ה-20. מילר יודע על מה הוא מדבר. ככוכבה של של אינדיאנה פייסרס, במשך 18 שנים הוא התנסה בטראש-טוק עם לי באופן די קבוע. במהלך גמר המזרח בשנת 1994, מילר הסתובב לכיוונו של לי והניח את הידיים סביב צווארו שלו כמסמן חניקה, במהלך משחק בו הניקס הפסידו הודות ליכולת אדירה של מילר. 25 שנים לאחר מכן, ניצב לו דרייק, לועג לכוכב מילווקי אנטטוקומפו לאחר שהיווני יצא מהמשחק בשל עבירות במהלך ההארכה השנייה. דרייק, ללא שום הבעה על פניו, נופף שוב ושוב – כאילו היה מלך בממלכתו – לעבר הכוכב היווני שירד מהמגרש.
הראפטורס ניצחו 112:118, לשמחתו הרבה של דרייק. גם במשחק הבית הבא, בו טורונטו השוותה את הסדרה ל-2:2, היתה לדרייק הזדמנות לעשות את מה שהוא עושה בצורה לא רעה בכלל: לעצבן את שחקני הבאקס קרי הרוח. בכלל, הוא מעצבן הרבה מצופי ה-NBA ועושה את זה במשך תקופה, מאז מונה לשגריר גלובלי של הראפטורס ב-2013. מגזין "קומפלקס" העניק לו את התואר "המעריץ המפורסם המעצבן ביותר" בשנה שעברה. מעצבן, בוודאי, אבל הלוואי שלכל קבוצה היה דרייק משלה. כעת, אחרי שטורונטו השלימה 2:4 על הבאקס בגמר המזרח, נראה אותו
מטריל גם בגמר ה-NBA
בסיבוב הקודם דרייק התחיל להניף את הזרועות שלו כמו כנפיים של מטוס בזמן שטורונטו דרסה 89:125 את פילדלפיה במשחק מספר 5. ג'ואל אמביד, טרול מקצועי בפני עצמו, הרגיש חייב לגשת לדרייק ולומר לו בפניו שפילדלפיה עוד תחזור לטורונטו למשחק מספר 7 אמביד צדק. האם הסיקרס העלו הילוך במשחק מספר 6 בין היתר בגלל דרייק? האם אמביד הסתכל במראה ואמר לעצמו "אני לא יכול לתת לדרייק לומר את המלה האחרונה"? אולי.
בשנה שעברה הליגה ביקשה מהראפטורס להרגיע אותו מעט, אחרי שכמעט הסתבך בקטטה עם קנדריק פרקינס, סנטר מחליף של קליבלנד באותה תקופה. ל-NBA יש היסטוריה לא כל כך רחוקה של שחקנים ומעריצים מחליפים מהלומות. אבל במובנים רבים, דרייק מייצג את ה-NBA החדשה. הוא שונה מיתר "מעריצי העל" יותר מהמשמעות של ספייק לי עבור הניקס, יותר מבילי קריסטל עבור הקליפרס וג'ק ניקולסון עבור הלייקרס. דרייק הוא ההתגלמות החלומית של מה שהליגה הזאת הפכה להיות – צעירה במידה מה (הוא בן 32), בינלאומית וחביבה על השחקנים. בין חבריו אפשר למנות את לברון ג'יימס, סטף קרי ועוד רבים. טרנס רוס, שחקן טורונטו לשעבר, השתמש בו כניצב בתחרות ההטבעות ב-2014.
אבל יותר מכל זה, דרייק הוא טרול שצופה בליגה של טרולים. השחקנים בליגה רבים אחד עם האחר באופן תדיר ברשתות החברתיות; קרי צחק בפרצוף של שופט לקראת הסיום במשחק בעונה הסדירה בו הווריירס לא אהבו את השריקות; דמיאן לילארד נופף לשלום לראסל ווסטברוק ולאוקלהומה סיטי בסיבוב הראשון של הפלייאוף; ישנם דאנקים מלאי פוזה וכדרורים שוברי קרסוליים שיכולים להפוך אדם לנכה; ה-NBA גרסת 2019 עוסקת בבעלות – כמה טריטוריה ושטח אווירי אתה יכול לומר שהם בבעלותך. דרייק, כפרצוף של הראפטורס ובכך גם של הליגה, מגלם זאת באופן אולטימטיבי.
הערצה כמו של דרייק יכולה להתקיים אך ורק בכדורסל מקצועני, כותב "הניו יורק טיימס", היכן שהאוהדים קרובים לאקשן ולשחקנים אין מסכות על הפנים או קסדות על הראש. הספורטאים הם סלבריטאים בכל העולם בזכות עצמם. המשימה של דרייק לעצבן את כל הסובבים אותו, בייחוד שחקנים, היא עדות לרצון העז של הכדורסל להיראות נגיש – אפילו אם אתה צריך כמה אלפי דולרים בשביל לשבת איפה שדרייק יושב.
לזכותם של הראפטורס ייאמר שהם אימצו את דרייק לחיקם בחום רב. מתקן האימונים שלהם נקרא על שם אחד מהמותגים שלו ולפעמים הוא מקיים ראיונות אחרי המשחק. אולי יום אחד דרייק יקבל חוזה ל-10 ימים רק כדי להעלות את הקרקס לגבהים חדשים. בגלל שאלו בדיוק הדברים שגורמים לצופים להמשיך לצפות ב-NBA ובמקביל פותחים דלתות לקהלים חדשים. יכול להיות שגם הדאנקים, הכדרורים והשלשות עוזרים בכך.
