בעקבות מקרי הרצח המזעזעים של מאיה וישניאק ומיכל סלה ע"י בני זוגן, ד"ר ג'ודי כצמן מציעה לכולנו לפתוח טוב טוב את העיניים
לבתך, אימך, סבתך, נכדתך, אחותך, גיסתך, חברתך ושכנתך. אחת עשרה נשים נרצחו בישראל מתחילת השנה. שש נשים נרצחו מאז תחילת הקורונה. גם זו מגיפה. וחיסון יש לה. החיסון הוא טיפול!
אמא של מאיה וישניאק ז״ל, הבחורה שנחנקה על ידי בן זוגה, אמרה השבוע: ״אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות לכל אחד״. אחות של מיכל סלה ז״ל, שנרצחה על ידי בעלה , אב בתה, שהיה מטפל בנוער , אמרה בהלוויה: ״אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות בכל משפחה״. כי לאלימות נגד נשים ובמשפחה, מחוברת סטיגמה. זה קורה רק ״להם״ שם, בעלי רקע סוציואקונומי נמוך, ההם שגרים בשכונה שם מהעדה ההיא.
אז זהו שלא! כמו הקורונה, זה נוגע בכולם, ללא הבדל דת,צבע, מין, השכלה, קריירה ומקצוע, מקום מגורים.
והגברים? הם ניראים כמו השכן שלך. הם עובדים, לומדים, מגדלים משפחה, ומתרגשים בברית של בניהם ההבדל? הם נ ש א י ם של וירוס האלימות! כשהמערכת החיסונית הרגשית שלהם חזקה, הם שולטים בעצמם, ויודעים לעצור לפני ההתפרצות. כשהמערכת הרגשית שלהם מחוררת, הם מאבדים את זה: הפנים משתנות, הופכות ללא מוכרות, העיניים משתנות, מבט של טירוף, הפנים אדומות, מזיעות, והאדם הופך לחיה רעה.
הנשאים לעולם ישאו איתם את הוירוס. בתקופות משבר, כשהקנאה, הפחד, הכעס, חוסר האונים, התסכול והכאב ישתלטו עליהם, הוירוס יכניע את בעליו, עד איבוד שפיות רגעית. כמו שאני שומעת המון מגברים אלימים, בהם אני מטפלת באופן פרטני וקבוצתי, ״לא ראיתי כלום, היה לי שחור בעיניים, כשהן נפתחו הכל היה שבור סביבי, לא זוכר מה עשיתי, כאילו זה לא אני״.
בפגישתנו השבועית שאלה אותי אמא מודאגת: איך אני אמורה לגדל את בנותי בעולם שכזה, בו נשים נרצחות כל יום? ואני אומרת ״ונתנו בהם סימנים״. תמיד יש סימנים. זו שפה וצריך לדעת לקרוא אותה, באולפן החיים. ישנן נורות אדומות, שהן נורות אזהרה מיד בהתחלה, כן מיד בהתחלה, בזוגיות בתקופת הנעורים ובבגרות.
אז מה נאמר לבנות שלנו שנכנסות לעולם הדייטים , ולנכדות הקטנות שלנו, שעדיין עם קוקיות שמחות וסומכות. איך נלמד אותן לראות, להבין, להגיב, וביחד עם זה לא לחיות בפחד גדול, ולאבד פרופורציות . נספר להן על הנורות האדומות. אותם רמזים שמעידים שיש כאן משהו אחר עד מסוכן. כי זה מסוכן כשהוא:
– מרחיק אותך מחברותיך,
– מרחיק אותך מבני משפחתך, כי הם חומת ההגנה שלך , הוא צריך אותך חשופה ותלויה בו, ללא קבוצת תמיכה.
– כשהוא מקסים אל אחרים ומגעיל כלפייך.
– כשהוא משפיל, מעליב, מנמיך, מבטל, מלגלג, ואת לאט לאט מאמינה לו,שאת שמנה, מכוערת, סתומה, ובכלל,״מי יקח אותך חוץ מאדיוט כמוני?״
– כשאת מצדיקה את התנהגותו האלימה, בטענה שאת צריכה לדעת מה מפריע לו, ולוותר על חברות ומשפחה , ומוסיפה ״ככה זה בזוגיות לא?״
– כשהוא מתנדב לקחת אותך לכל מקום, כדי לפנק אותך, אבל באמת כדי לראות עם מי את נפגשת.
– כשהוא עוקב אחרייך , ופתאום משום מקום מופיע כשאת עם חברים.
– כשהוא מופיע במקום עבודתך לראות ״מי הבוס הזה שלך?״
– כשמבקש ממך לא לעבוד, למרות רצונך בקריירה, כי הוא מפרנס בגדול ״ואת תהיי מלכה, גדלי ילדים״
– כשהוא בוחר לך את מקום העבודה שלך.
– כשהוא מרים את הקול ואת מתכווצת רק רוצה להעלם.
– כשהוא בוחר את בגדייך, ואוסר עלייך ללבוש פרטי לבוש שאינם לרוחו.
– כאשר לבריכה או לים את הולכת רק איתו, כי הוא צריך לשמור עלייך בעולם של זאבים.
– כשהוא אובססיבי כלפייך, מתקשר שלושים פעם ביום, רוצה לדעת היכן ועם מי את, ובעיקר מתי כבר יהיה לך זמן עבורו .
– כשהוא מקנא ומתפרץ באופן קיצוני, שובר דברים ומרים יד עלייך.
– כשהוא דורש בכח יותר ממה שאת מוכנה .
– כשכל הדרכים חסומות בפנייך למקורות הכסף שלכם, ואת מבקשת רשות להוצאת כספים ונתונה לחסדיו.
– כשאת מוענשת בכל מיני אופנים, כשאת מעצבנת״ ולא צייתנית.
– כשאת מגלה שאת פוחדת מתגובותיו, והולכת על קצות האצבעות בחייך.
– כשאת מדברת עם אחרים, צוחקת עם אחרים …והוא מתפרץ כי את … לא מכבדת אותו.
– כשהוא מפחד שתעזבי אותו , ואומר את זה בכל הזדמנות.
– כשהוא מתקדם מהר מדי ולא באופן סביר במערכת היחסים. דוגמה? מציע מגורים משותפים בשבוע הראשון.
– כאשר אחרי כל התפרצות , מתנצל, בוכה ומבטיח שהדבר לא יקרה שנית, קונה מתנות, מחזר מתחנף מפצה …. עד הפעם הבאה.
קוראים לזה מעגל האלימות . כאשר טריגר מעלה את מפלס הלחץ, גורם להתפרצות, בעקבותיה יש רגיעה, חרטה על שקרה, וקיום טקס ״ירח הדבש המדומה״, בו שניים מתפייסים מתוך הבהלה של מה שהתרחש, וחוסר יכולת לפרוץ את המעגל .
– כשאת מתגעגעת למי שהיית לפני שפגשת אותו.
– כשאת רוצה לעזוב והוא מאיים: ״מכאן את יוצאת רק בארון״.
– כשאת רוצה לעזוב ולהיפרד בטוב , כמו עוד רבים אחרים והוא אומר כי בלעדייך חייו אינם חיים, ומאיים להתאבד. ואת מפחדת לעזוב ולהיות אחראית למעשיו שלו.
תדע כל אמא, תדע כל סבתא אף אחד לא יעשה את זה במקומך, כמו שרק את יודעת.
והמצווה היא, והגדת לבתך! והגדת לנכדתך! זו תורה שבעל פה שצריכה לעבור במעגלי הנשים. והכי הכי חשוב לייצר במערכת היחסים בבית, במשפחה, בבית הספר, מרחב המאפשר לבקש עזרה בשעות שנראה כי זה סוף העולם.
כי בשם ובחסות הבושה נשים לא מבקשות עזרה, מתביישות. נרצחות.
ואם בתך או נכדתך מתרחקת , ומשתנה מול עינייך, נמנעת מלבוא, לדבר, לשתף, אינה כתמול שלשום, נמנעת מקשר עין, מתרצת, ואת לא ישנה בלילה… גם זה סימן. כי הלב יודע לפני שהראש מבין. ️
==
ד"ר ג'ודי כצמן היא מומחית לנושא אלימות במשפחה. www.judykatzman.com
