עד שלא נשנה את אורח חיינו מהקצה את הקצה, ידנו לא תהיה על העליונה ולא נוכל לו לאותו וירוס קטנטן
נראה לי שלאלוהים נמאס והוא סוף סוף החליט להתערב. כמה פעמים אפשר לחזור על אותה טעות? כמו ילדים הם מתנהגים, והגיע זמן תוכחה. הגיעה שעת אמת, ואלוהים מקווה שהילדודס יתעשתו, כי אם לא, יהיה רע ומר.
ראשית, נתניהו פיזר את הכנסת במקום להחזיר את המנדט לנשיא ומאז תוצאות זהות בשני סיבובי בחירות נוספים, ואיש אינו רוצה יום חופשה רביעי במספר תוך שנה. ההבדל היחיד מבחירות לבחירות: הקול הערבי גדל ומתחזק. נשיא המדינה לפיכך פנה גם לנתניהו וגם לגנץ, ״ביתי פתוח עבורכם. אנחנו חייבים לעשות הכל להתמקד במשימות לפנינו". עכשיו כבר מובן לכולם שזו השעה לממשלת אחדות של העם היהודי; וטוב לכל המיעוטים שהם חיים במדינת ישראל, כמו גם לכל אויבינו מסביב שהם שכנינו.
עכשיו שעת מבחן: נבחרי הציבור, התייצבו! זה אחר זו, קומו והודיעו קבל עם ועדה, אני מוכן ומזומן – הנני! הלא אין הבדל בין ישראלי לישראלי, ומי שלא רוצה להצטרף ללא תנאים, התניות, מאנות, דרישות וחרפות, שיזוז הצידה ולא יפריע לשאר. צו קריאה הוא למנהיגינו כולם, וכל שעליכם לעשות הוא לקום ולאמר ״הנני כאן, אחרי!״
הנה טוב שנגרם זעזוע למערכת, כי אחרת היא עומדת איתנה ועיקשת, מסורבלת בטפשותה ובעקשנותה, מסרבת לזוז ולו שעל אחד.
לא רק בארץ. אלוהים רואה הכל ודואג לכל. כאן בלוס אנג׳לס החלה החרדה לאחוז בנו, ומה עושה אלוהים? גורם לסופת חורף עזה (לפי קנה מידה מקומי) להתפרץ משך עשרה ימים. רמז, סימן. הודעה: ״כל מה שאתם שומעים הוא לא כל כך נורא. הישארו בבית. הימנעו מלצאת. בחוץ יורד גשם. גשמי ברכה. היזהרו משנה תוקף". גם את הלימודים ביטלו, האריכו את חופשת האביב שהיתה אמורה להתחיל לה עתה.
הקולגה שלי מודאגת מאוד, כל כספה מושקע בבורסה, וזו צונחת לה. אחוזת חרדה היא, שכן יום אחד המספרים עולים באלף נקודות ויום למחרת נוסקים – ההפרש בין יום ליום הוא כה גדול, שמי שבד״כ מפחד מרכבות הרים בגני שעשועים, מוטב שיעצום עיניו חזק-חזק ויתעלם. בסופו של דבר הכל יתייצב.
אך הקולגה שלי מתלוננת. מזה חודשים רבים היא היתה באופוריה: המספרים נסקו אל על, שברו שיאים חדשים לעיתים כה תכופות, שהריגוש כבר קהה. כולנו נהיינו עשירים יותר, על הניר. בארה״ב, קופות הגמל משקיעות בבורסה, ולמרות שלא נוכל לפדות אותן עד שנגיע לגיל המותר, זו הרגשה מעולה שהסכום המועט שאנו מפרישים אחת לשנה הולך ותופח. עכשיו שברו את הכלים ולא משחקים, והתיק שלה הולך ומצטמק, והיא כבר אינה יודעת מה לעשות מרוב חרדה כמובן שלא עזר שנזפתי בה שכל אותם רווחים פנטסטיים היו משוללי כל בסיס, כסף-על-שמרים שערכו עדיין גבוה בהרבה ממה שהיה אשתקד; קרי הוא יכול להמשיך וליפול (לפחות עוד 5,000 נקודות, כך אמרתי), ועדיין היא תצא כשבאמתחתה יותר ממה שהיה שם בתחילה.
לא כולם רואים ומפנימים את מה שקורה באותה צורה. אפילו הנשיא טוען שהוירוס מפיל הרבה פחות חללים מאשר השפעת העונתית, ובכל זאת בשידור חי לאומה, הוא הורה להפסיק את הטיסות הנכנסות מארופה (לא כולל בריטניה) לארה״ב. הוא גם ביקש מהקונגרס לבטל עד סוף השנה (קרי עד הבחירות לנשיאות) את מיסי העובד-מעביד, אך הדמוקרטים מתנגדים.
בארץ כמו בארה״ב: שם אומרים ״נתניהו מנסה להתחמק מבית המשפט״ ו״נתניהו ממציא לנו פטנטים (שעת חירום)״ וכאן אומרים ״הנשיא מנסה לקנות קולות בוחרים״ ו״הנשיא נכשל בהתנהלות מול הוירוס שכן הוא מזלזל בו ולא השכיל למנות את האנשים הנכונים למלחמה". גם בארץ וגם כאן מתנגדים, בכל כוח, ולא עוברים ימים ושבועות בודדים וכולם מבינים עד כמה הם טעו ומנהיגינו צדקו.
אם אני קורא את המפה נכון, אנחנו בתחילתה של מלחמה וחיינו – חיי כולנו – ישתנו מהקצה אל הקצה. רובנו לא זוכרים מלחמת שמד אמיתית – מלחמת העולם השניה או מלחמת יום הכיפורים – אך כנראה נלמד בקרוב מאד על בשרנו מה קורה כשאלוהים שולח לו וירוס קטנטן המפיל אומות.
יתושו של טיטוס
למה דומה הדבר? לאותו יתוש ששלח הקב״ה ונכנס דרך אפו של טיטוס קיסר רומא ומשך שבע שנים היה מזמזם ולא נתן לטיטוס מנוחה. זאת לאחר שטיטוס כבש את ירושלים והחריב את בית המקדש, גם בעל זונה על ספר תורה בקודש הקודשים, ויצא דם מספר התורה, בזז את בית המקדש ולקח אתו את שללו. בדרכו מירושלים לרומא, היתה סערה בים וטיטוס עלה לסיפון והתגרה באלוהים: ״רק בים את גיבור!״ (ופרט את המקרים, המבול, יציאת מצרים וצבא חצור אותו הוביל סיסרא שהובס בשטפון עמק יזרעאל ע״י נחל הקישון).
מספרת האגדה שטיטוס אמר: ״אף אני, כשהייתי בתוך ביתו וברשותו (זה בית המקדש שבירושלים) לא היה יכול לעמוד בי ועכשיו לכאן קדמני ועמד עלי לטבעני במים.
אם גיבור הוא (אלוהי היהודים), יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה.״
צחק לו האלוהים על ההתגרות-מלאת-היוהרה בו: ״יצאה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע! בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה. עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה".
אלוהים משתמש בכל יצוריו ללמדנו אורחות והלכות חיים, ונראה שעוד רבה הדרך לנו ללמוד. עד שלא ישתנו חיינו מהקצה עד הקצה ונפמים עד כמה כל כך הרבה דברים אליהם התרגלנו אינם נחוצים ואינם רצויים, ימשיך וירוס הקורונה קו-ויד-19 את פעולתו, ממש כמו שבע שנות זמזום היתוש במוחו של טיטוס הרומאי.
אולי נחשוב לרגע קט שמצאנו תרופה למכה, ממש כמו טיטוס הרשע? ״אמר טיטוס ׳יש תקנה!׳״ – הלמות נפח שגרם ליתוש להשתתק, אך זו היתה יעילה אך ורק לשלושים יום ואחריהם המשיך היתוש את זמזומו עד מותו של טיטוס הרשע, ״וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים … פיו של נחושת וצפרניו של ברזל״.
כמו באגדה, שמוסר השכל בצידה, כך גם הקב״ה מנצל את ההזדמנות הזאת ללמדנו משהו. עד שלא נשנה את אורח חיינו מהקצה את הקצה, ידנו לא תהיה על העליונה ולא נוכל לו לאותו וירוס קטנטן. נוכל לזהותו, כך גם להבין קצת יותר את פעולתו, ואולי אפילו ידמה לנו לתקופה קצרה ביותר שמצאנו פתרון, אך לא כך הוא. עד שלא נשמע יותר את כל הביקורות שהצעדים הננקטים מיותרים, ומנפחים את הבעיה, וסיבות אחרות בצדם, סימן הוא שאנחנו בשלנו, מסרבים לזוז, עומדים איתן ביוהרתנו.
שלח האלוהים וירוס, והלה בא ללמדנו. מוטב שנלמד, נתחרט ונביע חרטה בגלוי ובצורה ברורה מהר ביותר, שכן הזמזום ימשך, ההפרעה לחיים סדורים, וכל אותם חולים ומתים.
אם חיים אנו את המסופר באגדה, על אחת כמה וכמה את הנאמר בתורה – שם כבר היינו ולשם אנחנו חוזרים בהווה – מוטב שנפנים וניישם; אך עוד רחוקה הדרך, רק בתחילתה אנחנו.
