חברה שיכולה להיכנס חופשי לאתרי פורנו ולצפות באורגיות רבות משתתפים כאילו היה זה עוד פרק ברחוב סומסום, תשלם בסופו של דבר את מחיר קהות החושים וחוסר האמפתיה
כשנראה כבר שאת סף הזעזוע שלנו כחברה יהיה קשה לחצות, הגיע מקרה האונס המחריד במלון "הים האדום" באילת שהרעיד מדינה שלמה. הפיד שלי היה מלא בקריאות קיצוניות למיצוי הדין עם כל המעורבים. הם היו קיצוניות כל כך כי הם ביטאו את שאט הנפש ממה שנתפס כרצח של נפש הנערה. הם ממש ביקשו את ראשם של אלו שחיללו את גופה של הנערה בת ה-16. מסירוס ועד עונשי מוות, כולל דרישה לפגוע במי שיעז לייצג אותם. תחושה צרה של אסון לאומי מוסרי.
וודאי שענישה מרתיעה היא חלק מהפתרון, אבל במקרה של יחסים בין המינים, עם כל הכבוד לחקיקה ולרשויות האכיפה, אלו מוגבלות מאד ואינן יכולות להוות תחליף לחינוך ולנורמות חברתיות בין בני אדם באופן כללי ובפרט בין גבר לאישה.
הרבו להתעסק השבוע במספר האנשים המעורבים. לפני כמה עשורים היה זה האונס בשומרת עם 8 מעורבים, לפני כשנה היו אלו 12 נערים באיה נאפה, והשבוע זה הגיע למספר הדמיוני של 30 איש שעמדו בתור לשכב עם אותה נערה במלון באילת. נכון לעכשיו עצורים כ-11 גברים בחשד למעורבות באונס, אבל המספר הסופי הוא בכלל לא העניין העקרוני כאן. מעבר לאחריות האישית של כל מעורב בפרשה העגומה הזו ישנה אחריות של חברה שבחרה במתירנות מינית כחלק מתפיסת החופש והקדמה התרבותית אותה היא מאמצת.
רק לפני שבוע נסקר בהרחבה יתרה, בטור העורך בעיתון הזה, השיר הטראשי של הקיץ, 'וואפ', שיר נוטף זימה שמהלל את החרמנות הנשית ומציב אותה כשווה בת שווים לחרמנות הגברית. למה? כי אנחנו גם יכולות. זהו הרי ההמנון הפמיניסטי שמבקש כבר חצי מאה שוויון בין המינים. בהכל, כולל בזה. אם ברונו מארס, אדם לוין ודרייק יכולים להחפיץ נשים, גם לנו מותר. אכן מותר, אבל האם עבור זה נאבקתן? על מנת שהמיניות הנשית תהייה כה מוחצנת ופרוצה?
חברה שיכולה כבר שני עשורים להיכנס חופשי לאתרי פורנו ולצפות באורגיות רבות משתתפים כאילו היה זה עוד פרק ברחוב סומסום, תשלם בסופו של דבר את מחיר קהות החושים וחוסר האמפתיה.
מזלו של החודש, אלול, חודש הסליחה והרחמים, הוא מזל בתולה, סימנה של התמימות והטוהר הנשי. שנזכה לחזור לתמימות, לשמרה ולשקמה, למען בנינו ובנותינו.
היהודים באים? אז שיבואו
התוכנית הסאטירית (והמצויינת) של תאגיד השידור 'כאן' נכנסה בשבוע שעבר לקו האש השמור לתוכניות שמצליחות לעצבן קהל צופים. במקרה הזה אפילו להוציא אותו בהמוניו לרחוב (כ-1500 איש) ולהפגין בירושלים על פגיעה בקודשי ישראל ועוד מכספי משלם המיסים. הבעייה העיקרית של אותו ציבור הנלחם נגד התכנים היא שהתוכנית הזו עושה את זה פשוט טוב. מהבחירה בקטעים, המחזת הדמויות, המשחק, הטקסטים – הכל מלאכת מחשבת שלרוב מצליחה להגחיך בצורה מדוייקת. במובן הזה, זוהי שחיטה כשרה של הפרה הקדושה, בסכין מנתחים חד שלא משאיר לה סיכוי. מנהיגי המחאה טוענים כי מדובר בפיגוע תודעתי, בביזוי קודשי ישראל ובפגיעה ברגשות דתיים שהיא עבירה על החוק. היוצרים והשחקנים, שקיבלו איומים על חייהם, אומרים שמדובר ביצירה סאטירית הומוריסטית שמטרתה להצחיק ולגרות את החשיבה מתוך השקפה חילונית. בינתיים משרד החינוך הוריד ארבעה פרקים מהאתר שלו. נו שויין.
למה לצאת להפגין על תוכנית שעושה את עבודתה כל כך טוב? מילא אם היא הייתה לא מצחיקה, יש טעם להלין על בזבוז כספי הציבור. אבל כאן? שיש כאן כישרון ואיכות שלא היו מביישים את החמישייה הקאמרית משנות התשעים?
אגב, במשפחה שלי מצד אבא, כשנפגשים בשולחן (קורה בעיקר בליל הסדר) כל אחד ואחד זוכה למנת עקיצות וירידות שמוציאה ממך את רזרבות החשיבות העצמית. אם למישהו יש נטייה להיות קמצן, שם זה ייצא החוצה. אתה כבר שלוש שנים מגיע לבד בלי חברה? אתה הולך לצאת מהארון לפני או אחרי הקינוח? כאלה. זה בהחלט חלק ממה שמגדיר אותנו כמשפחה שאכפת לה ואוהבת אחד את השני.
מבחינתי 'היהודים באים' עובדים על אותו עיקרון. היהודי החילוני הכופר לא רוצה להרגיש פחות יהודי מהדתי או מהחרדי. הוא חלק מהמשפחה אבל הקשר שלו למסורת ולזהות היהודית מבקש לבוא לידי ביטוי באופן שונה. התוכנית מציעה התקשרות בצורה של הומור, סאטירה המגחיכה את מה שהוא מחוץ לתחום.
מה עדיף? שיצחקו על רבי עקיבא או שיישכחו ממנו? זה לא בא לדעתי מאוטו-אנטישמיות כפי שטוענים המפגינים נגד התוכנית. אני מבין את היצירה כבאה ממקום שאוהב את התנ"ך והבחירה ההומור ובסאטירה היא על מנת להתחבר לדמויות ולסיפורים בצורה בלתי אמצעית. ללא דיסטאנס. בראסמי. כבני אדם על כל קטנוניותם ואוולותם. זו הזווית שלהם, וכל עוד זה מצחיק ובטעם טוב, יש לזה לדעתי זכות קיום. ומי שחרד כל כך לקדשי ישראל ולשמירה על כבודם שיתמקד בעשייה שלו ופחות במה אחרים עושים, הרי יש סיכוי טוב שגם לאבותינו היה חוש הומור טוב ובריא.
