UBER שלום / "מיכל ובכלל", הטור השבועי של מיכל אביטל

 את טור הקאמבק שלי אני כותבת בדרכי לעיר הגדולה מהעמק בהובר שאני כל כך אוהבת…

UBER זו ההמצאה הכי טובה שאל.איי היבשה ידעה! מרגיש כמו ישראל, כי זה הפך להיות המונית שלי רק עם סטייל.  הרכבים שווים, יש זמן הגעה מדוייק, אני רואה את כל הפרטים של הנהג, לא עדיין לא נפלתי על נהג חתיך הורס כמו בסרטים… בינתיים רק רוסים וארמנים ועל זה נאמר במרוקאית ״פסארה״… גם לא צריך לדבר הוא יודע את היעד מראש, והפעם היעד זה הדר המכונה פליץ (ואני קציץ).

הדר גרה בעיר ואני בוואלי, הכי כייף לנו בביחד שלנו, מדברות, מעשנות, צוחקות, שרות מלא ובעיקר משחקות טאקי, כל הזמן טאקי. הכי מדליקות! הכי אמהות! הכי בנות 20! רק שמפאת המרחק שתינו עצלניות ולא בא לנהוג את המרחק של הואלי עיר, אז עשינו הסכם ממון: אני לוקחת הובר וכל אחת מאיתנו משלמת כיוון…

אין מה לומר מלבד גאונות לשמה, חוץ ממש כמו בטאקי, משנה כיוון ומשנה צבע (לחיים)… חזרנו להיפגש בתדירות מעוררת, יש לי הובר ויש לי חיים בערב!  אחרי שאני על תקן נהגת הובר כל היום וכל אחה״צ עד הערב, הטיפ היחידי שאני מקבלת זה רק מעצמי וזה מסתכם בטיפ לחיים כגון: עוד ילד = עוד חוגים= עוד הסעות= את הנהג = אין לך חיים= ציפרלקס!

***

 אז כן נעלמתי לחודש וחצי, וזה הרגיש כמו שנה. אמא שלי לא היתה בקו הבריאות ונאלצתי לעזוב הכל ולהתייצב לצידה כמו שצריך, הפעם לא היה זמן למילים רק למעשים. נורא רציתי לכתוב אבל זה לא זרם לי באצבעות, לא הייתי מסוגלת אבל ידעתי שזה יחזור מתישהו בקרוב. מהסטרס והשוק עם נגיעות של דיכאון החלטתי לברוח כהרגלי מהמציאות, הדחקתי אותה שוב והופ פתחתי לי סטודיו הורס בבית, והחלטתי להפוך את התחביב האופנה והסטיילינג לעסק של ממש, ומגניב לי. עדיין מדחיקה הרבה אבל לפחות אני עסוקה אז אין לי זמן להישבר…

מסביבי שוב חלה תופעת הבייבי בום והנה כולן בהריון ואיזה יופי?! ואני בהריון ברעיון כבר 5 שנים ועדיין מתלבטת… ואז אני קולטת איך כל החברות שלי הפכו ״לסלזמניות״ קטנות, כל ההריוניות למינהן ימכרו לי למה הכי כדאי לי לעשות עוד ילד?!, ואיך זה משדרג את החיים, והילדים הגדולים שלי יטפלו ויעזרו, וכמה שזה טוב לעתיד שלנו, כי נזדקן ולא נהיה לבד וגם אין כמו ילד שלישי… מוכרות לי הריון כאילו זה הדיל הכי חם בגרופון ואני חייבת לקנות, ותראי יש כבר מעל 500 קונים לדיל הזה, אז מהרו עוד היום…!

תכלס הכל נכון, ותכלס אין בכלל נכון או לא נכון, מה נכון להן לא בהכרח נכון לי, והנכון לי לא בהכרח נכון להן, אז מה הקטע של ההשוואות הנוראיות האלה? מה הקטע בלמכור אחד לשני את הנכון שלו? ובכלל אנחנו חיים בעידן שכל היום אנחנו מוכרים את הדשא הירוק שלנו… הרי כל תמונה בפייסבוק או אינסטוש זה ״הדשא הכי ירוק״… וכולן שואלות אותי על ילד שלישי, וכולן עושות ילדים, וזה מהמם וזה נהדר ותכלס אם לא הייתי צריכה לסחוב את ההריונות האלה בעצמי, ואולי מעדן הגולן היה מתחלק, נשבעת שהייתי עושה גם ארבעה!

בינתיים עד שאני אחליט אני לוקחת הובר, נוסעת לפליץ, משחקת טקאי, מוכרת בגדים בסטודיו שלי, דואגת לילדים מבוקר עד לילה, מתלוננת למעדן ומתפללת לבריאות של אמא… ומברכת את כל הקוראים שלי בבריאות כי שם בעצם טמון החופש האמיתי שלנו…