"לדוד העשיר מאמריקה יש עכשיו דוד עשיר בישראל. עשיר לא בכסף"
לכתיבת הפרויקט האחרון והמשמעותי בחייו הקדיש פרופ' יוסי שיין חמש שנים וחצי.
שיין, מחבר הספר "המאה הישראלית – הישראליזציה של היהדות", הוא מבכירי חוקרי מדע המדינה בישראל ובעל שם עולמי בתחום חקר התפוצות. הוא עומד בראש בית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב, ובראש מכון ברודי לדיפלומטיה מעשית.
הוא גם פרופסור (אמריטוס) ליחסים בינלאומיים ותפוצות באוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם ייסד את המרכז לציוויליזציה יהודית ועמד בראשו. הספר החדש נושא 380 עמודים, שמונה פרקים, שהאחרון בהם, "המאה הישראלית", גם העניק לספר את שמו שיצא לאור, כמה מתאים, ביום העצמאות ה-71.
בראיון עם אריאלה רינגל הופמן ב"ידיעות אחרונות" מסביר שיין: "הספר הזה שואל שאלה אחת גדולה: מה קורה ליהודים, כאן ובתפוצות, כשהמדינה הריבונית היא המופע היהודי הכי חזק היום וכל מה שהיא עושה יש לו משמעות מרחיקת לכת על היהודים ועל היהדות. במשך מאות שנים הדת היהודית, שעוצבה בגלות, נועדה לשמור על השבט. כשעמים אחרים, בהיעדר ריבונות, נעלמו, אנחנו נשארנו כי היה לנו אלוהים שהוא כל יכול, שהוא זה שישיב אותנו לארץ הקודש. תהילים במקום טילים, אם לסכם בשלוש מילים. ועכשיו יש את מדינת ישראל, שעוד מעט יהיה בה רוב העם היהודי, ובתוך המדינה הזו מתחולל מאבק איתנים על אופיה. האם היא תהיה מדינת הלכה או מדינת ֶה ְזנֵ ק, ועד כמה מה שקורה כאן משפיע על הקשר עם היהדות הליברלית בעולם, בייחוד בארצות־הברית. במילים אחרות, היהודי־ישראלי החדש הוא שיקבע".
על פי פרופ' שיין, "כאשר עד 1967 התפיסה השלטת הייתה שישראל היא סוג של ניסוי שייכשל. לא ריבונות שתבטיח שגשוג יהודי אלא ההפך: מלכודת מוות. עד כדי כך שב'ניוזוויק' התפרסם מאמר גדול תחת הכותרת האם ישראל תשרוד', ובארץ אמרו בהומור שחור, האחרון שיוצא שיכבה את האור'. הייתה חרדה קיומית. גם הזיכרון הקולקטיבי שלנו מדבר על השמדה אפשרית. עכשיו זה האיום האיראני, אבל לדעתי ישראל היא קץ הפרדיגמה של חורבן. איראן לא תביא את החורבן הבא על ישראל, אלא אם כן כל העולם ייחרב".
על בנימין נתניהו
"לנתניהו יש תודעה היסטורית והוא פועל מתוך ראייה היסטורית של הדברים.הוא גדל בבית שהתעמק בתהליכים ארוכי טווח. זה לא מקרי שבחוג תנ"ך בביתו, ב־2017, הוא אמר שהחשמונאים שלטו כאן 80־70 שנה, והוא שם לעצמו למטרה להגיע לשנת המאה ולהמשיך משם. אבל נקודת הציון היא מאה שנים. הוא רואה עצמו כממשיכו של בן־גוריון וכמי שמבסס את הריבונות הישראלית. לעובדה שהוא כל כך הרבה שנים בשלטון יש השפעה גדולה על מראה דמותה של ישראל. לאן היא הולכת. מצד אחד הוא מתגנדר בהיותנו מעצמה צבאית, מדינת היי־טק שזוכה למעמד מכובד בקהילה הבינלאומית. אבל מצד שני בני הברית שלו בקואליציה, פעם אחר פעם, הן המפלגות החרדיות, שמה שמאפיין אותן הוא שחלקן אנטי־ריבוניות, מתנגדות לתהליכי הגלובליזציה, ואינן שותפות לחזון של מדינת ישראל המודרנית. האנשים שלהן לא רוצים לשרת, לא מוכנים ליפול על חרבם. הם אפילו לא מוכנים לכהן כשרים בממשלת ישראל".
על החיים בישראל
"ההוויה הישראלית משכרת. מדד האושר הבינלאומי, למשל, מלמד על כך. יש האומרים שזה בשל החיים הקהילתיים ותחושת הערבות ההדדית בארץ. הישראלי רוצה לשמר את יהדותו, לא ממהר לוותר על ישראליותו, ורואה אופק לחיים כאן בו בזמן כשכולם חושבים עד כמה היה יכול להיות פה הרבה יותר גרוע. עתיד העם היהודי נמצא כאן, והיהודי החדש כבר לא מפחד להיות יותר מסורתי, יותר לאומי, יותר שבטי, ובתוך כך הוא גם יכול להתחבר לאפיקים הליברליים סטייל תל־אביב. הוא כבר מזמן לא איש העולם הקטן. מדהים אותי כשאני שומע את הטענה שדווקא יהודי אמריקה הם המצליחנים. אני טוען שבניגוד ליהדות אמריקה, העובדה שלישראלים יש בית, והם פטריוטים לבית הזה, מאפשרת להם להיות גלובליסטים. להם יש לאן לחזור, ובשביל היהודים האמריקאים אמריקה היא לא בית".
על חוק הלאום
"חוק הלאום מחזק את הזיקה של ישראל כמדינת היהודים. קודם כל, זו מדינת היהודים, היא לא אוניברסלית ולא מדינת כל אזרחיה. זה לא אומר שהיא לא צריכה להעניק זכויות שוות לכל אזרחיה, בעיקר לאלה המשרתים בצבא. להיות נדיבה, לקרב אותם, וכל זאת תוך הבנה שזו מדינת היהודים. הבעיה היא שאת החוק הזה היה צריך לקבל בהסכמה רחבה, בשיתוף, במיוחד בכל מה שנוגע לדרוזים".
על ירידה ועליה
"אנחנו מדינה שבה כולם הם משפרי דיור", מנסה שין להסביר את התחרות בין המיעוטים השונים על הבית, והמלחמה אחד בשני. "מחוץ לשיח האקדמי, יש ויכוח היסטורי האם ישראל יכולה להיות מדינת מופת לפי חזון הנביאים. האם מדינה שנמצאת בעימות צבאי מתמשך, ומתמודדת עם מיעוטים, יכולה להיות מדינת מופת? זה דיון שהספר עוסק בו בהרחבה. אני יכול לומר שזה ספר אופטימי, שמשקף את ההצלחה של מדינת ישראל, את ההתפתחות הדרמטית, מתייחס לערבות ההדדית היהודית בעולם, לחזון הישראלי, לגמישות הישראלית. ריבונות מודרניסטית. קץ עידן התוהו. אז מדינת ישראל לא יכולה להיות מדינת מופת, קוסמופוליטית, אוניברסלית, אבל היא מאוד אטרקטיבית. הנה, שני ילדיי שגדלו בארצות־הברית עלו ארצה, ושניהם חיים בתל־אביב".
גם שיין עצמו, אחרי כ־20 שנה בארה"ב, שבמהלכן סיים בהצטיינות תואר שני ודוקטורט באוניברסיטת ייל, שימש פרופסור מן המניין בג'ורג'טאון, ופרופסור אורח בייל, חזר לארץ. "היום אין אלטרנטיבה לחיים יהודיים עם המשכיות ואופק חוץ ממדינת ישראל. לדוד העשיר מאמריקה יש עכשיו דוד עשיר בישראל. עשיר לא בכסף".
