נציגי תקשורת נוצרית מרחבי העולם הוזמנו לציון-ירושלים, כדי לשמוע את הבשורה (״החדשות הטובות״) של ישראל • יוזמה מבורכת
תהילים צ״ו פותח: ״שירו לה׳ שיר חדש, שירו לה׳ כל הארץ. שירו לה׳, ברכו שמו, בשרו מיום ליום ישועתו". אלפיים שנים רדפו אותנו והציקו לנו, וכך אנחנו חושדים בנוצרים. קשה לנו לעמוד חבוקים זה לזה כאחים. אך הגיע הזמן שהנוצרים והיהודים יבינו שזה גורלנו. העולם היהודי-נוצרי חייב להתייצב ביחד, גוש איתן, שכן קמו האיסלמיסטים והם נחושים בדעתם להשתלט עלינו ולהשליט כליפה על העולם כולו.
בניגוד לאויבינו, אופק הזמן שלנו קצר עד מאד, ואנו עסוקים: פה בחירות ובחירות חוזרות ומשא ומתן על המשך הדרך. בדחיפות רבה יותר טילים מהדרום, איומי הסלמה מהצפון, וילדים שאנו מעירים באמצע הלילה ויורדים אתם למקלט. ובמבט ציפור או לווין, הרי איראן כבר השתלטה על השטח כולו, ובזרועות התמנון חובקת היא את הים התיכון משני צדיו – עד מיצרי גיברלטר.
מסתכלים אנו מסביב: ״מי עומד לצדנו?״ הנוצרים. אך גם בין שורותיהם נופלים חללים, שכן אויבינו יודעים שבכדי להפיל את החומות יש לערער את הבטחון והאמונה. אם ״ישו הוא פלסטיני״ והוא ״עומד ניצב במחסומים״, וגלי מאמינים בזרמים שונים באירופה בארה״ב משוכנעים שהיהודים אשמים (כן, כמו באלפיים השנים האחרונות) ושהם החליפו אותנו כעם הנבחר בעיני אלוהים, הרי שמצבנו המעורער גם כך הולך
ומדרדר.
חזית ההסברה של מדינת ישראל פרוצה לחלוטין. ישראל נכשלת מבחינה הסברתית שבעה עשורים למרות הקמת משרד ההסברה והתפוצות והחטיבה למלחמה בתנועת החרם במשרד לעניינים אסטרטגים. התוצאות מעידות על כשלון נחרץ – האנטישמיות מתגברת, תנועת החרם מצליחה יותר מהמשוער ומצבנו בתפוצות גרוע משהיה מאז הקמת המדינה המודרנית. יהודי ונצואלה ויהודי צרפת חשו זאת כבר על בשרם, גם יהודי ארה״ב ירגישו זאת בקרוב. הקרקע הוכשרה, עתה עלינו להגן על עצם קיומנו.
היחידים המתייצבים לצדנו – ומניעיהם עמם – הם הנוצרים. ומה אנחנו עושים ״בתמורה?״ מזמן אנו מכירים בפופולריות של הנוצרים – בארה״ב, לדוגמא, האוונגליסטים ופסטור הייגי (״נוצרים מאוחדים למען ישראל״) מייצגים מיליונים רבים שקולם נשמע ברמה, עד לבית הלבן ויושבו הנוכחי. בארץ, בכנסת ובין השרים והנוסעים לחו״ל, הנוצרים הם גורם משיכה אדיר; תי יוצא למי מאתנו לשמוע שאוהבים אותנו אהבה כנה, שלמה, מלאה וללא סייגים? כך גם בין נציגי המדינה ברחבי העולם, שכן אין שגריר שלא מעדיף סביבה אוהדת מעוינת.
היום תמיכת הנוצרים בנו היא דבר מובן מאליו. התמיכה היא בתפילה כמו גם בצורות מוחשיות נוספות: פוליטית, תיירותית, כספית (ראה הזרמת מאות מיליוני דולרים דרך הקרן לידידות של הרב יחיאל אקשטיין ז״ל). תמיכה איתנה ובלתי מתפשרת. מדינת ישראל אסירת ומוקירת תודה לנוצרים על כל פועלם. למעט סנוניות פה ושם משך שלושת העשורים האחרונים דוגמאת ראש הממשלה שמיר בביקורו בנושא זה בלוס אנג׳לס, מינוי של ארל קוקס ושני אמריקאים נוספים ע״י ראש הממשלה נתניהו ופעולותיו של שמעון ארם ז״ל בארגון שהקים ועמד בראשו עד יום מותו – הנקסוס
הישראלי-נוצרי), מה עשתה ועושה מדינת ישראל?
יש שיקפצו ויאמרו שאין צורך לעשות דבר. ראשית, הנוצרים תומכים בנו שכן הדבר מזרז את ביאת סוף העולם וחזרתו של ישו שלהם. שנית, הנוצרים תומכים בנו בכדי להקל על מצפונם על אלפיים שנות רדיפות יהודים. שלישית, הנוצרים מנסים לנצר אותנו, ומה שלא עלה בידם בכוח ובעזרת האינקוויזיציה, עולה בידם בנועם. רביעית, הנוצרים יתמכו בנו ויהי מה, ואולי זה ישמע כפוי טובה, אך מדוע להתאמץ?
לפני שלוש שנים קם ניצן חן, ראש לשכת העתונות הממשלתית, ועשה מעשה. הוא זימן נציגי תקשורת נוצרית מ-45 מדינות ברחבי העולם לציון-ירושלים, ומשם השמיע את הבשורה (״החדשות הטובות״) של ישראל. התזמון לא היה מקרי. היה זה יובל לאיחוד ירושלים, לנס מלחמת ששת הימים. היו ציוני דרך נוספים – שבעים שנה לתוכנית החלוקה של האו״ם, 100 שנה להצהרת בלפור ו-120 שנה לקונגרס הציוני הראשון. כך במבט אחורה. כשעינינו נשואות קדימה, ההכרה בירושלים כבירת ישראל ומעבר השגרירות האמריקאית ושגרירויות נוספות שמה. העולם לא התמוטט, ומלחמת עולם שלישית לא פרצה. עובדות בשטח. עובדות שהנוצרים מכירים בהן, נעמדים כאחד, כשידיהם פרושות אל על והם מכריזים ״הללו-יה!״
שלוש פעמים חזר הכנס על עצמו. שלוש פעמים זומנו אנשי תקשורת מובילים בתקשורת נוצרית לירושלים הבירה, ודרכם הועברה הבשורה לפי מדינת ישראל למיליוני ועשרות מילוני המאזינים, הצופים והקוראים שלהם. שלוש פעמים הושיטה מדינת ישראל את ידיה בחיבוק עז – ראש הממשלה פתח את הכנס. נשיא המדינה סגר את הכנס וראש עירית ירושלים אירח את הבאים בערב מהלך הכנס. מדינת ישראל, דרך ראש לשכת העתונות הממשלתית במשרד ראש הממשלה, שלחה מסר לעולם הנוצרי, זו השנה השלישית ברציפות: אנחנו אוהבים ומכבדים ומוקירים אתכם.
ניצן חן (ראש לע״מ) הפך לנקודת הגישור והגישה הרשמיים של מדינת ישראל, שכן אין אחרת. לא עשה איש דבר מלבדו, וכשעובדים עם הנוצרים מעשה חייב להיות רשמי, אמיתי, מחוזק היטב ולא רק מהפה לחוץ. בשיגרה ולא רק בחרום. בקבע ולא רק כשצריכים.
מדינת ישראל הייתה המארחת. לא מפלגה פוליטית זו או אחרת. הממסד כולו – איתן – ניצב להודות לנוצרים ולחזק את הקשרים. בחירות, פוליטיקה, שיקולים זרים או קטנוניים, אפילו מלחמת קיום שאירן וגרורותיה שסעה בנו לא מסכלים את ההבנה והתמיכה האמיתית. הגיעו ימי אחרית הימים – עת הרודף והנרדף, השונא והשנוא, מי שרצח את המשיח ואלו שממנו הוא קם וניתן לעולם, מתנהגים כזוג נשוי, תומכים זה בזו; ויהי מה.
בשם כל באי הכנס, זו השנה השלישית, אנחנו מודים לניצן. הראית לנו את רצינות כוונותיך. זימנתם אותנו לירושלים הבירה, ואנו באנו. הגענו ונמשיך לבוא, ויהי מה. עד כמה מעריכים אנו את מעשה זה שלכם. עד כמה נעם לנו שבת אחים גם יחד!
