במפלגה הרפובליקנית נערכים לאפשרות של תבוסה ומנסים למזער נזקים אפשריים בבחירות לשני בתי הקונגרס
הזמן של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, אוזל. הוא מנסה להשתקם מסדרה של מכשולים שיצר לעצמו, זעזעו את בסיס התמיכה שלו, וגרמו לדאגה רבה בשורות המפלגה הרפובליקנית. הפוליטיקאים הרפובליקנים חוששים שהמועמד הדמוקרטי, ג'ו ביידן, עלול לסלק אותם מהבית הלבן, וכי יפסידו את השליטה שלהם בסנאט.
טראמפ חטף מכה כפולה: קודם הופעתו בעימות הטלוויזיוני מול ביידן אליה הופנו חצי ביקורת רבים, ולאחר מכן הגיעה הידיעה על כך כי חלה בקורונה. נותרו עוד כשבועיים עד ליום הבחירות, ב-3 בנובמבר, והמרוצים לסנאט בכמה מדינות שנחשבות אדומות, בהן דרום קרוליינה וקנזס צמודים מאוד. לאלה מצטרף מסע גיוס כספים מוצלח של המפלגה הדמוקרטית ששם את המפלגה הרפובליקאית ואת קמפיין הבחירות של טראמפ עצמו בעמדה כלכלית נחותה ולא צפויה.
הנשיא ניסה השבוע "לאתחל" את המצב, בתקווה שמסע הדילוגים האגרסיבי שלו והשימועים למועמדת לבית המשפט העליון, איימי קוני בארט, יעוררו את תומכיו הנאמנים ויסיטו את תשומת הלב ממגפת קורונה שהביאה עד כה למותם של יותר מ-214 אלף בני אדם בארה"ב, במשמרת שלו. בסביבת הנשיא שומרים על אופטימיות ומצביעים על כישוריו הייחודים למשוך תשומת לב ועל קמפיין הבחירות שלו ב-2016, שבניגוד לכל התחזיות הוביל לניצחונו נגד יריבה לא פופולרית.
הרפובליקנים החלו לחוש את סימני האזהרה בחודש שעבר. מותה של שופטת בית המשפט העליון, רות ביידר גינסבורג, עורר את השמרנים, אך גם את הדמוקרטים, והביא לצונאמי של תרומות לביידן ולדמוקרטים. הופעתו של טראמפ בעימות רק החמירה את הבעיה, כשאפילו תומכיו הסכימו עם הטענה כי הוא התנהג בגסות כשקטע באופן תכוף את דבריו של ביידן. יועצי הקמפיין שבחנו את הנתונים לאחר מכן, התחילו לדאוג כשראו שהתמיכה בטראמפ מתחילה לרדת. מחלתו של טראמפ הייתה רק תוספת לבעיה, במיוחד בקרב אזרחים ותיקים.
בקמפיין של טראמפ מתעקשים כי הם יכולים לזכות בכהונה שנייה, וטוענים כי חזרתו לדרכים תמריץ את הבייס שלו. לדבריהם, סקרי דעת הקהל לא משקפים את המצב לאשורו. אך הסקרים הארציים מציגים תמונה שונה: ביידן מוביל בפער דו־ספרתי על הנשיא המכהן וטראמפ מתמודד עם חסרונות ברוב המדינות שעשויות להכריע את תוצאות הבחירות.
ככל שעוברים הימים, עתיד הסנאט מדאיג עוד יותר את הרפובליקאים, שמתמודדים עם מרוצים צמודים במיין, קולורדו, אריזונה וצפון קרוליינה; הוא אפילו מדאיג אותם במדינות האדומות קנזס ודרום קרוליינה. דן אברהארט, תורם בולט של המפלגה הרפובליקאית ותומך טראמפ: "הרפובליקאים צריכים לפתח אסטרטגיית קמפיין שמחויבת להגן על הסנאט בכל מחיר, גם אם זה אומר להקריב את החדר הסגלגל".
הסנאט הוא גוף שמשתנה לאט, בין השאר, משום שחבריו נבחרים לקדנציות ארוכות, ומשום שבכל שנת בחירות – פעם בשנתיים – מוחלף רק שליש מחבריו. למעשה, זו הייתה כוונת המחוקק. יש בית נבחרים, גדול, כאוטי, סוער, נציג העם הפרוע. ויש סנאט, קטן יותר, מכובד יותר, שקול יותר, המאזן את הזרוע המחוקקת. בסנאט שני נציגים לכל מדינה, קטנה כגדולה, ובסך הכל 100. במקרה של תיקו, לסגן הנשיא שמורה הזכות להכריע. למפלגה הדמוקרטית יש יתרון מובנה בבית הנבחרים, משום שרוב המדינות המאוכלסות, ובעיקר הערים הגדולות, כמו ניו יורק או לוס אנג'לס, נוטות שמאלה, ושולחות נציגים רבים לבית התחתון. למפלגה הרפובליקנית יש יתרון מובנה בסנאט, משום שבו הגודל לא קובע. המדינה הקטנה ביותר, ואולי גם השמרנית ביותר, ויומינג מקבלת את אותו משקל כמו המדינה הגדולה ביותר והליברלית מאוד קליפורניה.
בעבר, התחרו הדמוקרטים והרפובליקנים בערך באופן שווה במדינות גדולות וקטנות. אבל בעשורים האחרונים התרחב הפער בין העיר והכפר, בין האורבני למרחב הפתוח. זה לדמוקרטים, זה לרפובליקנים. למעשה, הרוב הרפובליקני בסנאט מייצג מיעוט של בוחרים. מספר האמריקאים המתגוררים בכל המדינות שהרפובליקנים מייצגים קטן ממספר האמריקאים בכל המדינות שהדמוקרטים מייצגים.
לא הוגן? לא בטוח. זו הייתה כוונת מנסחי החוקה. הם רצו למנוע מצב שבו המדינות הגדולות והעשירות דורסות את המדינות הקטנות (וגם למנוע מצב שבו המדינות בצפון כופות על מדינות הדרום לבטל את מוסד העבדות). הסנאט הוא הבלם הזה. ובעיני המפלגה הרפובליקנית כיום, הוא גם הבלם הסביר ביותר שנותר למניעת השתלטות כוללת של המפלגה הדמוקרטית על סדר היום, ודחיפה של חקיקה ליברלית. זה מה שקרה להם בשנתיים הראשונות לכהונת ברק אובמה – כשהנשיא הצליח להעביר את חוק ביטוח הבריאות שלו בלי שיהיה מי שיוכל לעצור אותו. זה מה שעשוי לקרות להם גם בשנתיים הראשונות של מי שהיה סגנו של אובמה.
