עובדים במסעדות וברים בלוס אנג'לס מרגישים ירידה גדולה בטיפים וחוסר ביטחון תעסוקתי עקב תקנות הקורונה והשריפות
העבודה במסעדות וברים בלוס אנג'לס הייתה מספיק לא יציבה לפני שאוויר רעיל חנק את השמיים ומחלת נשימה קטלנית איימה על חדרי האוכל והברים. כעת, רבים מעובדי השירות אומרים שהעבודה הזו הפכה לבלתי אפשרית.סיבה ברורה אחת: הטיפים התמוססו באופן משמעותי. לאחר גל של נדיבות כאשר אנג'לינוס קיבלו לראשונה את כרטיסי ה- EDD שלהם, המלצרים ועובדי שירותי המזון האחרים בעיר נאלצים לשבור תוכניות בחסכון רק כדי לשלם עבור הוצאות בסיסיות. "בהתחלה, אנשים היו כמו 'גבר, זה הולך להיות שבועיים מטורפים, הנה הכסף שלי. מקווה שאתם בסדר", אומר דייוויד, מלצר במקום שכונתי יוקרתי בווסטסייד, בראיון ל"לוס אנג'לס מגזין". "עכשיו זה לגמרי לא יציב. יש לקוחות שלא משאירים טיפ בכלל". דייויד חושב שניתן לייחס כמה מהטיפים הזעירים יותר לאכזבת הלקוחות מחוויית האוכל החדשה.
"אני מנסה לספק לאנשים חוויה אבל אני לובש מסכה, יש לי מצחייה וכפפות", הוא אומר. "אני נראה כאילו אני עומד לנקות את השיניים ולא להגיש לך ספגטי."בחודש יוני, One Fair Wage, עמותה הדוגלת בשכר גבוה יותר לעובדי המסעדות, הזמינה מחקר שמצא כי טיפים צנחו בין 75 ל-90% מאז תחילת המגיפה. הארגון קורא כעת לשכר מינימום מלא במספר מדינות בהן שכר המינימום והטיפים נמוך עד כדי גיחוך. אחרים קראו לתוספות COVID סטנדרטיות בחשבון הסופי.תוכנית ההיתרים באוויר הפתוח של לוס אנג'לס איפשרה למסעדות רבות לפעול עם פחות מקומות ישיבה בחוץ, אך נראה כי שלב שני בתוכנית – שייעל את האישור לארוחות חוץ נוספות במקומות חניה ובנתיבי התנועה – נמצא בהמתנה. ג'ד מיטרה, בעלים משותף של קפה MCO בקוריאה טאון, אומר כי בעוד שמקומות ישיבה בחוץ איפשרו לעסק שלו לשרוד, ההכנסות הן "על הפנים".
"אם יש שינויים באוכלוסייה, אנו מרגישים זאת. כשאנשים קיבלו את כרטיסי ה- EDD שלהם, ההכנסות שלנו עלו. כשפרצו השריפות ההכנסות ירדו. אנחנו אף פעם לא יודעים לאן מועדים הדברים".ז'וזה פדילה, העובד כברמן ב- LAX, אומר כי הכנסותיו פחתו בצורה חדה מאז תחילת המגיפה. "נהגתי לשרת לפחות 200 איש ביום וכעת אני כנראה דואג לכל היותר ל-50 איש. זה שינוי גדול. עברתי מ-1,000 דולר מטיפים בחודש ועכשיו אני בר מזל אם אני מקבל 300 עד 400 דולר", הוא אומר.
הוא נהג לשוחח עם לקוחות – על פלייאוף ה- NBA, הטיסות הקרובות שלהם – ויצר את סוג הקשרים שהביאו בדרך כלל לטיפים נדיבים". עכשיו, הוא צריך להסביר ללקוחות מבולבלים לגבי התקנות של העיר. "יש אנשים ששואלים 'למה?' הם פשוט טסו מפלורידה או טקסס, עם אוכל מקורה, והם לא מבינים למה הם לא יכולים לשבת".אלביה מרטינז עובדת ב'פנדה אקספרס' במסוף הבינלאומי של LAX, שם הלקוחות מגלגלים את עיניהם לעתים קרובות כאשר היא מבקשת מהם ללבוש מסכות. "זה קשה כי אין מאבטח לאכוף את הכללים ואני לא מרגישה שיש לי הרבה סמכות", היא אומרת.
מרטינז גרה עם שתי בנותיה ואמה בגראז' בסאות' סנטרל. "אמי אמרה, 'אל תלכי לעבודה, את תחלי', אבל אני זקוק לשעות שלי כדי לקבל שירותי בריאות.""אם הייתי מסוגל לאסוף טיפים, זה היה עוזר מאוד", היא מוסיפה. "אפילו 5 דולר נוספים ליום פירושו 25 דולר בסוף השבוע, מה שיעזור לי בכסף דלק או לשלם עבור חניה במשך החודש".ג'יי קרימיס, הבעלים של Mezcalero במרכז העיר לוס אנג'לס ופאדרה בלונג ביץ', אומר שבעלי המסעדות ברחבי העיר מתלוננים בפניו על כך שהם חייבים לנזוף בלקוחות."זה קורה במלרוז, במערב הוליווד ובמרכז העיר", הוא אומר.
"אנחנו במצב המוזר הזה שבו אנו נאלצים לומר ללקוח 'לא' כל הזמן. אנחנו נובחים על אנשים שלא חובשים מסכות. זה מרגיש קצת דרקוני. אני בטוח שזה אכן מוביל להפחתת האמון בנו ולחווית הלקוח. כמו כן, אתה יודע, אנשים נמצאים כיום במגבלות תקציביות".לאחרונה הוציא לקוח במסעדה שלו 220 דולר על ארוחה ומשקאות והשאיר טיפ בסך 1 דולר. "אנחנו עדיין מנסים להבין מה השתבש שם". אומר קרימיס.
