עולם התקשורת, והארץ כולה, גועש-רועש השבוע בעקבות הפירסומים שהפרשן-עיתונאי עמנואל רוזן קטע את עבודתו בערוץ 10, בתחנת רדיו-ללא-הפסקה ובטלוויזיה החינוכית. זאת בעקבות פרסום ב"הארץ" על תלונות של עשרות נשים שעבדו תחתיו ולצדו אודות הטרדות מיניות בוטות מצדו. רוזן הוציא הודעה לתקשורת ובה טען כי זה עשור מתנהל נגדו "מסע הכפשות אנונימי, המציג דמות דמיונית שאינה קיימת במציאות: 'עמנואל רוזן המטריד'… החלטתי לצאת לחופשה מערוץ 10 עד אשר יסתיים תהליך הבדיקה היסודי – ותוסר העננה. אני מקווה שהבדיקה תהיה מהירה לפחות כמו המהירות והקלילות שבה התנפח הסיפור חסר השחר הזה לממדים מפלצתיים".
הכתבה ב"הארץ" פורסמה אחרי שהעיתונאית טל שניידר, חברת תא העיתונאיות, פירסמה בפייסבוק סטטוס על בכיר בתקשורת שמטריד נשים בלי להזכיר את שמו: "לידי חברות התא הגיעו מעל 40 עדויות של נשות תקשורת שלטענתן הוטרדו מינית, פיזית ומילולית, במשך תקופה ארוכה, בידי איש תקשורת בכיר; העדויות מצביעות על דפוס התנהגות חוזר של אותו בכיר, העושה על-פי החשד שימוש לרעה בשמו, תפקידו ומעמדו, תוך שימוש לרעה בכוח המשרה".
העיתונאית הדס שטייף (גלי-צה"ל וב"ישראל היום") דחפה תקופה ארוכה לפרסום הטענות נגד רוזן. "אלו הם ימים קשים", תיארה השבוע את העובר עליה לאחר החשיפה, "ולא בגלל הסיפור הספציפי אלא בגלל התופעה של אנשי תקשורת שידעו ובמשך שנים ישבו מאחורי המיקרופון, ריאיינו נאנסות ונשים שעברו תקיפה מינית – בזמן שזה קרה אצלם בבית, והם שתקו. הפקירו נשים אחרות. זה נורא. זה עצוב… התקשורת במדינת ישראל סתמה את הפה!". בתגובה לטענות שלפיהן רוזן בסה"כ עסק ב"חיזור לגיטימי", חלקה שטייף את אחת העדויות שהגיעו אליה: "בחורה נפגשה עם רוזן בבית-קפה ברעננה לאחר שפנה אליה בפייסבוק ודבר ראשון הוא אמר לה, 'בואי איתי לצימר באזור הוד-השרון… כדאי לך, הביצועים שלי בהזדמנות אחרת, תקף רוזן בחורה צעירה שהגיעה לחדרו במלון בוושינגטון, והיא ברחה וסתמה את הפה".
אבנר הופשטיין, לשעבר כתב "ידיעות אחרונות" בלוס אנג'לס, אומר שהעיתונאים בארץ התרגלו להתייחס לעצמם כאל מגזר מורם מעם – אך נמנעו מליטול על עצמם את החובות החלות בד"כ על אישי ציבור. "אנחנו כאילו כן אנשי ציבור, אבל מותר שיהיו לנו שתי פרסונות", אמר. "פרשת רוזן שמה לזה סוף", פסק.
"אני קצת מרחמת על המטרידים המיניים הרבים שפגשתי, כי בסופו של דבר הם סבלו יותר ממני", כתבה עירית לינור, גלי-צה"ל, בפייסבוק, "בלי שיעורי 'הגוף שלי ברשותי' היה ברור לי של מי הגוף ושל מי הרשות. אלה שלא הבינו את זה – קיבלו הסבר קצר, שנוסח בחן נשי ובדרכי נועם. למשל: 'אתה רוצה שהחברים שלי מגולני יבואו לבקר אותך, עם מקלות?', ואני בכלל מהתותחנים… פעם חשבתי שכולן מגיבות כמוני. במהלך השנים למדתי להכיר את המתביישות, המפחדות, המאוימות, החלשות. אלה שחוששות לפרנסתן, ובצדק. גם הגרועים שבגברים יודעים לזהות אותן, קולטים את חוסר האונים, איזה 'לא נעים לי' קיומי שמונע מהן לפעול ביעילות בשעת הצורך. רוב הגברים הללו הם לא אנסים, אלא מפגרים עם חינוך לקוי, עודף ביטחון עצמי ורגישות של טנק…" ואילו חנוך דאום הגיב ב"ידיעות אחרונות": "מה שמוזר הוא שעמנואל רוזן נראה תמיד על המסך עייף ומנומנם. כאילו, מה הוא כתב להן בסמס: משתוקק כבר להגיע למיטתך הגדולה ולדפוק את השנ"צ של החיים?".
מה שהכי עצוב בפרשה (שבה מן הסתם "אין עשן בלי אש") הן המחשבות על טלי, רעייתו לשעבר של רוזן ועל ילדיו; על אחותו דנית שחזרה בתשובה; ובעיקר על אביו, שמוליק רוזן, המוכר לכל מי שגדל בארץ מתוכנית הטריוויה והחידונים שלו ברדיו. רוזן קשישא, יליד 1925, הוא זה שטבע את המונח "קפד ראשו" המתייחס לפתרונות האפשריים של החידונים המתוחכמים ששידר. עכשיו התעוררה שדולת הנשים העיתונאיות בישראל וגמרה לבנו את הקריירה (שע"פ דיווחים הניבה לו 25 אלף דולר כל חודש). הבנות קיפדו לעמנואל ת'ראש והן מבטיחות שהוא לא היחיד ושזו רק ההתחלה… יהיה מעניין!
