לאט לאט אני מצליחה להבין שבאמריקה כולם נמדדים לפי הגובה (או הנומך) של הקרדיט שלהם * זהירות לוס אנג'לס – הנה אני מגיעה! / טור שלישי בסדרה מאת אלאור שם טוב
אחרי שסיימתי ליהנות בלשחק את התיירת בלוס אנג'לס הגיע הזמן להתחיל לחיות את "החיים האמיתיים". נתחיל בחיפושי דירות שהסתכמו בעיקר בדחיות אינסופיות מהסיבה העיקרית שאין לי קרדיט או יש קרדיט, אבל לא טוב.
עד היום לא בדיוק הצלחתי להבין את כל עניין ספירת הקרדיט או בשמו האמריקאי הקרדיט סקור. תגידו ממתי אני נמדדת לפי נקודות? אם ככה זה עובד מעכשיו כל אחד שאפגוש ברחוב הדבר הראשון שאשאל זה מה הסקור שלך? ולפי זה אני אחליט אם בכלל שווה לדבר איתו או לא. ניקוד פחות ממאה אין על מה לדבר חמודי, לעומת זאת ניקוד מעל 077 זה חתונה בו במקום.
מסתבר שכל צעד שאני עושה מתועד ומוסיף לי נקודות ממש כאילו אני נמצאת באח הגדול ויש מישהו שצופה על כל מהלך שלי, צוחק מלמעלה ומחלק לי נקודות:
שילמת בזמן את השכירות – כל הכבוד קיבלת עוד 17 נקודות.
נחזור רגע למציאות, אחרי מסע חיפושים ארוך נמצא צדיק בסדום ולי יש מקום לישון
(באמת תודה רבה). מה קורה עכשיו? הייסורים של הקרדיט סקור רק ממשיכים ואני מגלה מילה חדשה בלקסיקון האנגלי שלי: דיפוזיט = פיקדון. אומנם דירה מצאתי אבל עכשיו צריך לתת דיפוזיט לכל דבר פשוט לא יאמן! לדירה דיפוזיט של לפחות חודשיים שכירות כי הסקור שלי איפשהו בערפל, לא שכחתי כמובן את הדיפוזיט לכלב שלי "רק למקרה שהוא יהרוס את השטיח החדש בדירה" אומרים לי בנימוס (כמובן שניסיונות השכנוע שלי שהכלב שלי הוא שטיח בעצמו לא צלחו ואת הכסף הם גבו). לא נורא זה למען מטרה טובה אני משכנעת את עצמי, הרי אני צריכה לגור איפשהו, לא?
צחוק הגורל ממשיך והירוקים שלי עפים לפיקדונות לא הגיוניים. פיקדון לחשמל, לגז, לסלולארי, לאינטרנט… עוד מעט יבקשו פיקדון גם בשביל האוויר שאני נושמת ברחבי העיר. מה קרה לצ'ק ערבות? מה קרה לאמון באנשים? אני מבינה שהמשבר הכלכלי בשנת 2008 היה מאוד טראומטי לכלכלה בארצות הברית אבל, זה עדיין לא אומר שצריך לקחת פיקדון על כל פיפס קטן. במקום לקחת פיקדונות מגוחכים הם צריכים ללמוד להיות קצת יותר אגרסיביים ולהפסיק עם כל העדינות והנימוס האמריקאי, זכויות הדייר וכ"ו. מה הבעיה לנתק את החשמל כשלא משלמים? יותר פשוט מזה לא יכול להיות…
אז זהו שאת אף אחד לא מעניין מה אני חושבת בנושא ומי אני בכלל שאתווכח עם חוקה שקיימת כבר מאה שנה. "אלה הם החוקים גברת אני מתנצל אבל אין שום דבר שאני יכול לעשות מעבר לזה…" (ציטוט של מנהל הבניין בו שכרתי את הדירה). אתם יודעים לפעמים אני תוהה לעצמי אם הם באמת "אטומים" או שפשוט נוח להם להתחבא מאחורי החוקים ולהרגיע לעצמם את המצפון?
אין לי ספק שהשאלה הזאת תלווה אותי עוד הרבה בהמשך הדרך כאן.
להתראות בשבוע הבא….