ההמצאה הטכנולוגית המשמעותית של המאה ה-21 שינתה את חיינו ללא הכר * כמה דוגמאות
לפני עשר שנים, ב־29 ביוני 2007, הגיע לחנויות האייפון הראשון. היה לו מסך זעיר של 3.5 אינץ', מצלמה מיושנת, ולא היו בו תכונות שנראות כיום מובנות מאליהן כמו GPS, חנות אפליקציות או אפשרות לגלישה בדור 3. אבל התורים היו ארוכים והמלאי אזל עד מהרה. זו היתה תחילת המהפכה. האייפון לא היה הסמארטפון הראשון, אך הוא המציא את המושג הזה מחדש והגדיר כיצד ייראו הסמארטפונים בשנים הבאות, עד היום: מסך מגע גדול, ללא כפתורים, תפריטים ויזואליים, שימוש פשוט באמצעות מחוות מגע וגישה רציפה לאינטרנט.
סמסונג, גוגל ושאר החברות שנכנסו לתחום הסמארטפונים, שאבו השראה מהאייפון המקורי של אפל. בתוך שנים ספורות לכל אדם כבר היה סמארטפון בכיס — שגם אם לא התנוסס עליו לוגו התפוח הנגוס, הצורה והרעיון היו דומים מאוד למה שהציג סטיב ג'ובס באייפון המקורי. כך שאת השינויים שחוללו הסמארטפונים בכלל בחיינו אפשר לשייך במידה רבה לאייפון הראשון. אז איך האייפון שינה את העולם ואת חיינו?
*הוא הפך את אפל לאימפריה: עד 2007 אפל היתה חברת טכנולוגיה מסקרנת ומצליחה למדי, אבל האייפון הוא שהפך אותה למפלצת שהיא כיום. עד היום אפל מכרה מעל מיליארד אייפונים בסך הכל, מכל הדגמים, מה שהפך אותה לאחת מחברות הטכנולוגיה העשירות ביותר אי־פעם. שווי השוק של החברה עומד כרגע על 740 מיליארד דולר — יותר מכמעט כל חברה אחרת בהיסטוריה – וההון ששמור בקופתה עומד על 256 מיליארד דולר. רוב הכסף הזה הגיע מהאייפון; מכירות האייפונים מהוות כ־60־70 אחוז מסך הכנסות החברה. לאפל שלל מוצרים אחרים – מחשבים, שעונים חכמים, אייפדים – אבל אף אחד מהם לא מגרד את מכונת הכסף שנקראת האייפון.
*הוא דחף את ההיי–טק: קשה לחשוב על איך היה נראה ענף ההיי־טק העולמי (והישראלי) בלי האייפון והסמארטפונים. כמעט אין ענף טכנולוגי שלא השתנה לחלוטין. הסמארטפונים יצרו ביקוש למעבדים חסכוניים ולהתקני זיכרון קטנים ועמידים, לתשתיות רשת ושרתים כדי לעמוד בביקוש בכל המידע שאנו מאחסנים, וזה רק קצה הקרחון. סמארטפונים הם בעצם פלטפורמה לאינספור אפליקציות ושירותים מקוונים: אינסטגרם, סנאפצ'ט, אובר, ובמידה רבה גם טוויטר, פייסבוק ורבות אחרות, הקיימות ומצליחות בעיקר בזכות הסמארטפונים. גם הצלחות ישראליות כמו ווייז או וייבר, שנמכרו באקזיטים ענקיים, לא היו מתרחשות אלמלא הסמארטפון. תעשייה שלמה של מפתחי אפליקציות קיימת רק בזכותו.
*הוא הפיל תעשיות שלמות: מאז 2007, מכירות של מצלמות דיגיטליות צנחו ב־66%, מכשירי ניווט ניידים ב־80% ונגני מוזיקה ב־87%. מי צריך אותם, כשיש סמארטפונים. אפשר להבין מדוע חברות טכנולוגיה ששיגשגו בשנות ה־90 וה־2000, ולא השכילו להסתגל לשינויים המהירים, נעלמו, נמכרו או הצטמצמו דרמטית. כשהאייפון יצא ב־2007, שתיים מחברות הטלפונים המצליחות בעולם היו נוקיה ובלקברי. הראשונה כבר לא קיימת בצורתה המקורית, והשנייה שינתה מודל עסקי ועדיין נאבקת לשרוד.
* הוא הפך אותנו למכורים: עד לא מזמן יום העבודה היה מסתיים כשהיינו יוצאים מהמשרד ומגיעים הביתה. היום, עם הסמארטפונים, הוא נמשך 24 שעות. הסמארטפונים מאפשרים לנו להיות זמינים כל הזמן, ולכן התרגלנו לזה, ולזה כולם גם מצפים מאיתנו. קבוצות הווטסאפ, מיילים, סמסים ושיחות שקשורים לעבודה ממשיכים ללוות אותנו גם בשעות הערב והלילה או הבוקר המוקדמות. אנחנו תמיד מחוברים, תמיד עובדים, תמיד מעודכנים. מצד שני, מדובר בלא פחות מהתמכרות. כשהסמארטפון לא איתנו, אנו חשים במועקה, כאילו אנחנו מחמיצים משהו, ויש דחף לא פוסק להרים את המכשיר כדי לבדוק עוד הודעה או פוסט בפייסבוק. גם ההשפעות הפיזיות בוודאי עוד ייחקרו לעומק: הרבה מאיתנו יושבים מול מחשב רוב שעות היום, ובשאר היום רכונים מעל הסמארטפון, עם יד למעלה, גב כפוף וראש מוטה כלפי מטה. לא פלא שלכולם כואב הגב והצוואר.
* נהפכנו לצלמים כפייתיים: הסמארטפונים כבר מזמן הפכו למצלמה העיקרית שלנו, בזכות הזמינות והנוחות. ב־2010 רק 40% מהתמונות שצילמנו היו דרך הטלפון – כיום זה עומד על 80%. הזמינות, שירותי האחסון החינמיים, אפליקציות המסרים שדרכן אנו שולחים את התמונות, איכות המצלמות — כל אלה הופכים את התיעוד למעשה כמעט כפייתי. לפי הערכות, מעל 1.3 טריליארד תמונות דיגיטליות מצולמות ברחבי העולם כל שבוע. רק תסתכלו באלבום התמונות בטלפון, ותמצאו מאות או אלפי תמונות של ילדים, משפחה או סתם נוף – שכנראה שכחתם מקיומן. כל כך התרגלנו לתעד ולצלם כל רגע, שעצם התיעוד הפך לחלק בלתי נפרד מהחוויה.
* לעולם לא נלך לאיבוד: האייפון והסמארטפונים עם אפליקציות המפות והניווט גרמו לכך שללכת לאיבוד הפך לדבר שהוא בגדר בלתי אפשרי. לא משנה איפה אתם, תמיד תוכלו לאתר את מיקומכם על גבי מפה מפורטת להפליא, וגם לקבל את הדרך המהירה והכי נטולת פקקים להגיע ליעדכם. כמעט אי אפשר להאמין שלא מזמן היינו תלויים בחסדיהם של חוברות מפות עבות כרס, בשילוט דרכים, או באמצעות הדרכה של עוברי אורח, כדי למצוא את דרכנו.
עכשיו מעניין איפה נהיה בעוד 10 שנים. מפחיד ומרתק כאחד!
