טקס האזכרה בסטייפלס סנטר, שכונה ה"בית שקובי באריינט בנה", התקיים בתאריך שנבחר בקפידה בשל המשמעות: 2-24-2020
כחודש לאחר ההתרסקות התקיים טקס האזכרה ב'סטייפלס סנטר' שכונה ה"בית שקובי בנה" בתאריך שנבחר בקפידה בשל המשמעות: 24.2. את הטקס הינחה ג'ימי קימל שהתקשה לשמור את הדמעות בפנים, ובין היתר אמר כמה זה קשה, בכל מקום לראות את המספר של קובי, המספר של ג'יג'י, איזו אמנות רחוב שמישהו עשה לכבודם.
מוזר, ואולי אפילו לא במקום, לכנות עצרת זכרון לאדם – לא משנה מי הוא – "'מושלמת". "PERFECT". אבל עד כמה שהיא היתה DEVASTATING, היא היתה עצרת הזכרון המכובדת, עצובה, מצחיקה, ושוברת הלב, שאי-פעם הייתי עד לה, אפילו דרך הטיווי. והאמינו או לא שהעצרת נעשתה ביום ה-30 לפטירתו של קובי. אני לא חושב שזה מנהג נוצרי. כנראה שלקחו זאת מאיתנו.
למשל? למשל לשמוע את ג'ורדן (האדם שמנסה להתחמק מכל מופע צבורי) מדבר – הנאום הטוב ביותר שנשא בכל ימי חייו – כשהוא מנסה לעצור בדמעותיו ולא יכול. הוא דיבר איזה 15 – 20 דקות, ודמעות ניגרו מעיניו ללא יכולת לעצור בעדן. מייקל בוכה? לא הייתי מאמין אפילו אם חייתי עשרה חיי-אדם. או שאקיל או'ניל, בדרשה קצרה על השחקן שההסטוריה ביניהם לא התחילה בחן ונאווה – הבה נהיה אמיתיים ונקרא לילד בשמו – קנאה, שנאה, איבה, ועוינות ברמה כזאת שהכל הגיע לדרגת 'הוא או אני' ושקיל עזב. והנה שקיל, מספר על הקירבה שנוצרה ביניהם אח"כ, אהבת אחים ממש.
וכששאקיל אמר, "למרות הכל WE GOT IT DONE", כל אחד באולם הסטייפלס סנטר, וכל אוהד לייקרס באשר הוא, יצא ממש מכליו מרוב אהבה ותודה. שאקיל – BEING שאקיל – אפילו הצליח להכניס 'MOTHER FUCKER' לדבריו, ו-20,000 שהיו ברגעי יגון ממש כשהקשיבו לאיש אחרי אישה מדברים אל הקהל מהלב, וללא כל הגזמה, נישכבו על הריצפה מצחוק כי כולם ניזכרו בקובי השובב, האהוב, השחקן שנתן כל מה שהיה לו ולא השאיר אפילו פירור אחד של אנרגיה בגופו אחרי כל משחק ששיחק. היה רק אחד אחר כמוהו מבחינה זו – מייקל ג'ורדן עצמו.
מייקל – שדיבור ציבורי הוא אחת מחולשותיו – לפתע הופיע, שוב – כטוב מכולם. המשפט שאמר – – " “I’m going to have to look at another crying meme.” היה המשפט של הערב. לא היו הרבה עיניים יבשות באולם.
העצרת ארכה שלוש שעות שעברו כמו שלוש דקות. מי לא היה שם? שחקני עבר והווה. מאמני עבר והווה. שחקני קולנוע, זמרי-על, ואפילו המאמן פיל ג'קסון שנעלם מעולם הכדורסל לחווה שלו, וישנה אמת מסויימת בקצר שהיה בינו לבין קובי בשנים האחרונות.
ואנסה בראיינט דיברה קודם כל על בתה ג'יאנה, ועל איך שהיא תכננה לקדם את כדורסל הנשים לכשתהיה גדולה, איך הייתה כמו אביה וכבר ידעה קרוא וכתוב בנוסף ספרדית ומנדרינית. כמה השקיעה באימונים וללא ספק הייתה הופכת להיות השחקנית הטובה ביותר ב-WNBA. ואז פנתה לדבר על בעלה, שעבור רבים היהשחקן כדורסל, זוכה אוסקר, הבלאק ממבה. ועבורה היה בובו ושלל שמות אחרים וה-MVP בלהיות אבא. שאפילו בזה היה תחרותי. היא תמיד יצאה שעה לפני כדי להיות ראשונה להגיע לאסוף את הבנות מבית הספר, ובפעם הראשונה שקובי הלך הוא איחר. והן דאגו להזכיר לו שהוא איחר ושואנסה מעולם לא איחרה, ומאז הוא כל פעם היה שעה 20 לפני הזמן כדי להיות ראשון בתור.
שאקיל נתן נקודת מבט אחרת, וחדשה לחלוטין, כשאמר שהיום, שנים אחרי, הוא בטוח שהתחרות ו'כאילו הקנאה' בין השניים דחפו אותם יותר מכל לשלוש הטבעות שזכו יחד. שאקיל הכניס כמה חידודי לשון בקשר ל'אי ההבנה' בינו לבין קובי, אבל כששאקיל אמר:
“Kobe and I have pushed one another to play some of the greatest basketball of all time and I am proud that no other team has accomplished the three-peat the Lakers have done since Shaq-and-the-Kobe Lakers did it,” זה עשה את זה. כל לב לייקרי נישבר. הדמעות וה-CHEERS כמעט שברו את גג הבניין. שאקיל גם הזכיר את העובדה שפעם המאמן פיל ג'קסון אמר לקבוצה שאין את האות "I" במילה "TEAM", וקובי פרץ, "אבל יש במילה את האותיות "ME"….
אבל מי שעשה את העצרת מאורע שייזכר לעד יותר מכולם היה – שוב – מייקל, ובהפתעה עצומה כי אם ישנו דבר אחד שמייקל שונא הוא לדבר בציבור. אפילו במסיבת עתונאים כשחקן, כמאמן, או כבעל קבוצה. מייקל סבל מגימגום בצעירותו, והחשש להיתקע במילה ולהתחיל לגמגם הוא מעצור שתמיד היה לו. כנראה שכוח רצון אדיר לתת לקובי את הכבוד שמייקל תמיד חש כלפיו התגבר על חששו מלדבר, והוא נתן לנו 15-20 דקות של הערכה לקובי שלא אשכח לעולם, וכמעט כל הזמן כשדמעות זולגות מעיניו, והוא אפילו לא מנסה לעוצרן.
רק קטע קטן שאולי יתן לכם מושג על גודל הארוע: רוב פלינקה, שהיה אחד האנשים לתרום את דברו, סיפר לכולם כיצד קובי למד לנגן בפסנתר את ה-MOONLIGHT SONATA של בטהובן, לנגן כהפתעה כשיר אהבה לאשתו סונטה. אלישיה קיז הנפלאה עלתה על הבמה לנגן את היצירה.
זו הייתה עצרת שאזכור כל ימי חיי, ועוד על שחקן לייקרס, האמינו או לא!
