ואל קילמר, שכיכב בסרטים "אהבה בשחקים", "הדלתות" ו"באטמן לנצח", מת ביום רביעי מדלקת ריאות, כך מסרה בתו, מרצדס קילמר, ל"ניו יורק טיימס". לדבריה, אביה אובחן עם סרטן גרון בשנת 2014 והחלים מאוחר יותר. קילמר היה אחד השחקנים המובילים והבולטים בהוליווד בשנות ה-90, אך סכסוכים חוזרים עם במאים ושותפיו לסרטים, לצד סדרת כישלונות קופתיים, פגעו בקריירה שלו. לאורך השנים הוא רכש מוניטין של אדם חמום מוח, אינטנסיבי, פרפקציוניסטי ולעתים גם בעל אגו מנופח.
"כאשר אנשים מסוימים מבקרים אותי על כך שאני תובעני, אני חושב שזה ניסיון להסתיר משהו שהם לא עשו טוב. אני חושב שהם מנסים להגן על עצמם", אמר בראיון בשנת 2003. "אני מאמין שאני מאתגר, לא תובעני, ואני לא מתנצל על כך".r.
ואל אדוארד קילמר נולד בלוס אנג'לס ב-31 בדצמבר 1959, וגדל בשכונת צ'טסוורת בחלק הצפון-מערבי הרחוק של העיר. חברו לכיתה בתיכון היה קווין ספייסי. אביו, יוג'ין, יזם נדל"ן, ואמו, גלדיס אקשטדט, התגרשו כשוואל היה בן תשע. אחיו הצעיר וסלי טבע בבריכת שחייה ב-1977, אירוע שרדף את קילמר במשך שנים לאחר מכן.
זיכרונותיו מאותו אובדן היו במרכז הופעתו ב"אגם המוות" (2002), על אדם המונע על ידי אשמה ומחפש גאולה לאחר שהיה עד לרצח אשתו ולא הצליח להציל אותה. "יש מספר נקודות בסרט שבהן הבחור פשוט לא יכול להמשיך", אמר קילמר בראיון ל'ניו יורק טיימס' ב-2002. "לא באמת חזרתי לקרקע עד שנתיים או שלוש אחרי שאחי מת".
הוא נרשם לבית הספר ג'וליארד בניו יורק ובגיל 17 הפך לאחד הסטודנטים הצעירים ביותר שאי פעם התקבלו לתוכנית המשחק שם. בג'וליארד הוא וכמה מחבריו לכיתה כתבו וביצעו את "איך הכל התחיל", עיבוד לאוטוביוגרפיה של איש הגרילה הגרמני מיכאל באומן. ב-1981, לאחר שקילמר סיים את לימודיו, הוא הופיע בהפקה מקצועית של המחזה בפאבליק תיאטר.
קילמר ערך את הופעת הבכורה הקולנועית שלו בתפקיד ראשי בפרודיית הריגול "סודי ביותר!" מ-1984, ולאחר מכן השתתף בקומדיה הפרועה "גאון הדור". הפריצה המשמעותית הגיעה כאשר כיכב לצד טום קרוז בלהיט הענק "אהבה בשחקים" משנת 1986. כמעט ארבעה עשורים לאחר מכן, חזר לגלם את דמותו שוב בסרט ההמשך "אהבה בשחקים: מאווריק" ב-2022, לצד קרוז.
קילמר כיכב בסרט הפנטזיה "וילו והנסיכה", משנת 1988, בבימויו של רון הווארד, והתחתן עם השחקנית הבריטית ג'ואן וולי, שכיכבה לצדו. לשניים נולדו שני ילדים לפני שהתגרשו.
אחד מתפקידיו המאתגרים ביותר היה בסרטו של הבמאי אוליבר סטון, "הדלתות" משנת 1991, שבו גילם את ג'ים מוריסון. כדי לשכנע את סטון ללהק אותו לתפקיד, קילמר הרכיב סרטון בן שמונה דקות שבו הוא נראה ושר כמו מוריסון בשלבים שונים בחייו. קילמר עצמו שר בסרט. "רוב השחקנים מזהים שיש בוואל משהו שונה ממה שנראה לעין," אמר אוליבר סטון בראיון ב-2007 בסדרת הטלוויזיה "ביוגרפיה". דיוויד מאמט, המחזאי והתסריטאי שביים את קילמר בסרט המתח הפוליטי "ספרטן" (2004), הוסיף, "מה שיש לואל כשחקן הוא משהו שיש לשחקנים הגדולים באמת, הוא גורם לכל דבר להישמע כמו אלתור".
הצלחת "הדלתות" סימנה את תקופת השיא בקריירה שלו. במערבון "טומבסטון עיר ללא חוק" משנת 1993, גילם את אקדוחן המערב הפרוע דוק הולידיי. ב–1995 הוא כיכב בשני שוברי קופות – במותחן הפשע "היט" לצד אל פאצ'ינו ורוברט דה נירו, והחליף את מייקל קיטון בתפקיד איש העטלף בסרט "באטמן לנצח", הסרט השלישי בסדרת סרטי באטמן.
"באטמן לנצח" היה רועש, מנופח ואיטי, וזכה לקבלת פנים פושרת מצד המבקרים. קילמר נדחק הצידה על ידי שותפיו לסרט, טומי לי ג'ונס וג'ים קארי, שגנבו את ההצגה. בעקבות זאת, הוא החליט שלא לשוב ולגלם את באטמן בסרט הבא בסדרה. הבמאי ג'ואל שומאכר תיאר את קילמר כ"אדם בעל הבעיות הפסיכולוגיות הקשות ביותר שאי פעם עבדתי איתו".
על המסך קילמר היה כריזמטי ומעורר סקרנות, שחקן שלא נתן לדמויות שלו לחשוף רמזים רגשיים בקלות. מחוץ לו הוא היה שנוי במחלוקת. כתבת שער מ–1996 במגזין "אנטרטיינמנט "ויקלי קיבלה את הכותרת "האיש שהוליווד אוהבת לשנוא".
"הוא פגע באנשים בכך שהיה קשה להבנה", אמר סטון. רוברט דאוני ג'וניור, ששיחק לצד קילמר ב"קיס קיס בנג בנג" (2005), הודה שהוא לא יכול היה לסבול אותו כשהם נפגשו לראשונה, למרות שבסופו של דבר הם הפכו לחברים טובים. "לא אפתיע אף אחד כשאומר שהוא אקסצנטרי באופן כרוני", אמר אז דאוני.
