26 שנים אחרי הסרט הראשון, הסיפר הופך בדיעבד את הסיפור לעמוק ומרגש יותר * שווה ללכת לבית קולנוע ולהינות מהחוויה על המסך הגדול
לאחר עיכוב של שנתיים בשל מגפת הקורונה, "אהבה בשחקים: מאווריק" סוף סוף מגיע לבתי הקולנוע – וההמתנה הייתה שווה את זה. בבימויו של ג'וזף קוסינסקי ("אבדון"), הסרט רותם את כל מה שעבד בסרט המקורי של טוני סקוט ומגביר את העוצמה. התוצאה היא סרט המהנהן בו-זמנית לנוסטלגיה, מכבד את מורשת המעריצים (דמויות וקווי עלילה אהובים, כמו גם הערצה לסרט מ-1986 עצמו), תוך פתיחת מיתולוגיה לסדרת סרטים עתידית אפשרית על ידי הצגת גיבורים חדשים, כמו גם אפקטים יפים, המביאים חוויה קולנועית עשירה ומרגשת. 26 שנים אחרי הסרט הראשון, "אהבה בשחקים: מאווריק" הוא סרט המשך נדיר, שלא רק טוב מהמקור, אלא הופך בדיעבד את הסיפור לעמוק ומרגש יותר.
בעלילה המתרחשת שלושה עשורים לאחר שסגן פיט 'מאווריק' מיטשל (טום קרוז) וסגן טום 'אייסמן' קזנסקי (ואל קילמר) התגברו על היריבות שלהם כדי להציל את אוניית התקשורת לייטון, "אהבה בשחקים: מאווריק" מפגיש את הגיבור הוותיק, כשהוא מוזמן חזרה לבית הספר לטיסה קרבית – הלא הוא 'טופ גאן' – כדי לאמן יחידה של טייסי קרב מוכשרים להתקפה מסוכנת ביותר על כור אורניום, לכאורה (על אף שלא מראים בסרט), באיראן. הגישה הלא שגרתית של מאווריק להוראה (יחד עם נטייתו לאי-ציות לפקודות) מעמידה אותו בסתירה, כרגיל, עם הממונים עליו (בעיקר סגן אדמירל 'ציקלון', בגילומו של ג'ון האם). עם זאת, האתגר הגדול ביותר של מאווריק הוא לא הפיקוד העליון או המשימה שלפניו, אלא ניווט מערכת יחסים מסובכת ומתוחה עם סגן בראדלי 'רוסטר' בראדשו (מיילס טלר) – אחד מן הטייסים שנבחרו להתאמן להתקפה ובנו של חברו הטוב לשעבר של מאווריק, ניק 'גוס' בראדשו (שמת באימונים עם מאווריק בסרט הקודם).
קוסינסקי וקרוז יצרו סרט המשך שלא רק עומד בפני עצמו, אלא גם מעניק משקל ומשמעות נוספים לאירועי הסרט המקורי. בהתבסס על תחושת האשמה המתמשכת של מאווריק, וכיצד אשמה זו משתלבת עם האיבה (והפחדים) של רוסטר, סרט ההמשך הופך את מותו של גוס ב-"אהבה בשחקים" המקורי מתקרית מגדירת אופי לעמוד שמגדיר את היקום הקולנועי. קוסינסקי מחבר את זה דרך קו מרופד ברגעים עדינים ורגישים, המתבסס על מקבץ מוכשר של שחקנים והרבה רגש ללא מילים – כלומר ללא דיאלוג כבד – כדי להזכיר לקהל הצופים את אירועי העבר ולעורר את המתחים הנוכחיים.
כשפוגשים מחדש את מאווריק אחרי שני עשורים, קרוז מחדיר שכבות חדשות לטייס השחצן האייקוני שלו, ויוצר קשת לדמות שהיא, ללא ספק, נכונה יותר לדמותו, מאשר המקום שבו "אהבה בשחקים" המקורי השאיר אותו בפועל. בסרט ההמשך, הגיבור אולי מבוגר יותר, אבל הוא נשאר יכול-כל באותה מידה וקרוז מכביד עליו בחרטה ולא בקלישאה של 'מבוגר מדי בשביל זה', שסיפורים דומים בדרך כלל מתבססים עליה (ראו למשל "מת לחיות"). החולשה של מאווריק בסרט זה היא לא רצון פזיז להיראות כטוב ביותר או יהירות מול סמכות (אם כי, עדיין יש כמות מקסימה של זה). במקום זאת, הוא מתמודד עם חיים של בחירות והימנעויות שלא הותירו אותו עם דבר מעבר לאהבה לטיסה, ללא שום אפשרות אחרת (להציל את הצוות שלו ואת עצמו) מאשר להאט את הקצב ולאמץ את הפגיעות שלו. למרבה המזל, קרוז בן ה-60, הפך להיות מיומן בהעברת פגיעות, באותה מידה שהוא מקרין את החיוך הכריזמטי שלו.
טלר חד ומעולה בתפקיד רוסטר. האינטראקציות הראשוניות בין טלר לקרוז דלילות ומאופקות, אבל ככל שהסיפור מתקדם, זוג השחקנים פורק לא מעט עול. טלר מתעל בהצלחה את הניואנס השמור והמתחשב שהגדיר את תפקידו של אנתוני אדוארדס בתור גוס, תוך כדי הזרקת קורטוב מהניצוץ של מאווריק לברדשו הצעיר. זה יוצר תערובת הפכפכה, שמובילה את סיפורו של מאווריק לדרמה משפחתית מסקרנת. צוות השחקנים הוא בעיקר וריאציות מעודכנות של הדמויות והדינמיקה שהפכו את "אהבה בשחקים" המקורי לבלתי נשכח. באותו רגע שמאווריק מוצג באקספוזיציה בפני תריסר חניכי הטיס, הסרט מצמצם במהירות את הפוקוס שלו לאלו שישחקו תפקיד משמעותי באירועים עם התפתחות הסרט.
בולט בחבורה הוא גלן פאוול, המתענג לחקות את דמוי אייסמן בתור סגן 'האנגמן' סרסין, לעומת רוסטר הצנוע של טלר. מוניקה ברברו גונבת סצנות בתור הקצינה המקסימה והחכמה 'פיניקס' טרייס, בעוד ש-לואיס פולמן חביב בתור סגן 'בוב' פלויד – חבר צוות מביך שזוכה לכמה מהרגעים המשעשעים (והיבשים) של הסרט. ג'ניפר קונלי מצטרפת לסרט בתור פנלופה 'פני' בנג'מין וכמושא אהבה חדש (אך ישן בתוך הסיפור) עבור קרוז. הסרט מצפה שנדע כי הייתה היסטוריה ארוכה בין השניים, אבל קונלי מבטיחה שדמותה של פני תהיה מספיק בשרנית כדי לאזן את הביטחון עצמי של מאווריק (במיוחד מכיוון שדמותה של 'צ'רלי' בלקווד של קלי מקגיליס לא נכללת בסיבוב הזה). קולמן של באשיר סלאחודין הוא תוספת הומוריסטית, אם כי גם מהורהרת, כיד ימינו של מאווריק בהוראת חניכיו, ולרוב מביא הקלה קומית מאופקת. הסרט מוצא דרך חכמה ומתגמלת להחזיר את ואל קילמר בתור אייסמן, למרות יכולתו המופחתת של השחקן לדבר בגלל המאבק שלו בסרטן הגרון. המעריצים, ללא ספק, ייהנו לראות איך התפתחה הידידות בין אייסמן/מאווריק עם הזמן.
קוסינסקי וקרוז ידעו שהם יצטרכו להעצים את סרט ההמשך בקרבות אוויר מרהיבי עיניים – ו-"אהבה בשחקים: מאווריק" בהחלט עונה על הציפייה. שילוב של צילומי תא הטייס מעשיים עם צילומי אפקטים עשויים היטב בסרט ההמשך יצרו את אחד מקרבות הטיס המרגשים ביותר שתועדו אי פעם בקולנוע. שאר תפאורת הרקע המוקפדת של הסרט מבטיחה גם שכל סצינה תקבל מנת אקשן בלתי נשכח. "אהבה בשחקים: מאווריק" מופיע בבתי הקולנוע של IMAX והעלות הנוספת בהחלט שווה כרטיס משודרג. למרות שצפיה ברמה זו אינה חיונית, אולם סאונד ושטח מסך באיכות גבוהה בוודאי מגבירים את החוויה הקולנועית.
"אהבה בשחקים: מאווריק" שואל הרבה מן הסרט הקודם, ובעוד שקהל הצופים עשוי למצוא כמה היבטים קרובים מדי למקור, הסרט מצליח להשחיל מנעד נאה להפליא של אתגרים. המעריצים חיכו שלושה עשורים עד שמאווריק יחזור, ובזכות הרחבה נהדרת של צוות השחקנים, המיתולוגיה והדמויות שלה (שלא לדבר על קרבות מנקרי עיניים), יהיה קשה לדמיין אם צופי הקולנוע יהיו סבלניים כל כך, אם הם צריך לחכות עוד 30 שנה עד שקרוז יטפס בחזרה לתא הטייס.
