סרטו היוצא מן הכלל של הבמאי האוסטרי מייקל הנקה הוא סרט על אהבה ומוות שנותן מבט צורב אך מלא רוך על ימיהם האחרונים של זוג קשישים…
הנקה הוא במאי שלא נרתע מלהביא אל המסך בריאליות מדהימה נושאים שהם קשים ביותר. כך הוא עשה בסרט זוכה פרס האוסקר ”White Ribbon” אודות כפר בגרמניה שתושביה מסתירים משהו אפל שקרה שם וכך גם בסרט “The Piano Teacher" בו הוא לא חשש להראות את כל האלימות שהיתה קשורה באשה שהעבירה את זמנה הפנוי בהצצה בזוגות במהלך סקס. כך גם בסרט משנת 2007 Funny Games שהביא את הסיפור הברוטלי על שני גברים שמשליטים טרור במשפחה.
בסרט הזה הוא שוב הולך עם הדברים עד הסוף בלי רחמים. הסיפור הוא סיפורם של זוג קשישים, ג'ורג' ואן, מורים למוזיקה בדימוס שבגילאי השמונים המוקדמות שלהם חיים את חיי היום יום בשלוה יחסית ועדיין נהנים ממוזיקה טובה אוכל טוב ושיחה נעימה.
שלוה זאת מופרעת בארוחת הבוקר למחרת קונצרט של אחד מתלמידיה של אן כאשר השניים משוחחים כהרגלם. לפתע הבעל מבחין שהוא ממשיך לדבר ואשתו יושבת קפואה כאילו הפכה לאבן. הוא מנפנף את ידו לפניה אבל היא בוהה באוויר בלי לראות אותו. אחרי עוד נסיונות להעיר את תשומת לבה הוא הולך להתלבש כנראה על מנת לקרוא לרופא, ולפתע אן חוזרת לעצמה ולא זוכרת דבר ממה שקרה. בפעם הבאה כשאנחנו רואים את הזוג, אן יושבת בכסא גלגלים. היא עברה נתוח מסובך להרחבת אחד העורקים ואחרי הניתוח היא משותקת בצד אחד. משם המצב שלה מתדרדר במהירות. ג'ורג' בתחילה מנסה לטפל בה בעצמו אבל בסופו של דבר הוא נאלץ לשכור את שירותיהן של אחיות, חלקן מוכשרות ומיומנות יותר וחלקן פחות. אם בתחילה עדיין יש תקווה, לאט לאט תקווה זו מתמוססת כאשר האשה האלגנטית ובעלת ההישגים הופכת למשותקת, וכמו תינוק, היא זקוקה לעזרה בפעולות הגוף הבסיסיות ביותר.
הנקה מביים פה סרט אינטימי שרובו מתרחש בין כתלי בית הזוג וגדולתו היא בפרטים הקטנים של היום יום שממחישים את האהבה והקשר של השנים הרבות ביחד.
השאלות שהסרט מעורר הן קשות מאד. הוא מראה מה אדם מסוגל לעשות למען האהבה ושואל אם חיים של כאב וסבל בלי שום ההנאה אפילו לא הקטנה ביותר עדיפים על המוות.
יש הרבה פרטים בסרט שקשה לצפות בהם. לראות את האשה עם המחלה המתדרדרת זה מתיש ומזעזע כמובן, אבל גם קשה לצפות בכאבו של הבן זוג שעומד חסר אונים מול התדרדרותה של בת זוגו אהובה.
שני ענקי הקולנוע הצרפתיים, Jean Lois Trintignant שסרטו המוכר ביותר היה גבר ואשה ו-Emanuelle Riva אשר זכורה מהסרט הירושימה אהובתי, מגישים פה שעור מדהים במשחק מאופק ונפלא.
מופיעה בסרט גם איזבל הופר בתור הבת המרוחקת שלא מסוגלת לעזור הרבה, ועוד מספר מועט של שחקנים אבל הסרט כולו עוסק רק בשתי הדמויות הראשיות והאחרים קיימים רק על מנת לראות את חיי היום יום שלהם ביתר בהירות.
זהו סרט עצוב וקשה אבל אמיתי להדהים. הצופה מרגיש שהוא שותף מלא והדברים כאילו מתרחשים בזמן אמת.
